שלום יפה,
את כותבת ש- " הבעיה מתחילה כאשר אביה נכנס להתקלח, הילדה לא מפסיקה לצרוח ולבכות מאחר והיא רוצה להמשיך לשחק איתו".
ואילו אני חושב שהבעיה מתחילה כאשר אתם חושבים לרגע שיש בעיה עם ילדה שבוכה וצורחת, שמביעה התנגדות.

הערב היא תבכה כאשר אביה ייכנס להתקלח, ומחר בבוקר היא תבכה כאשר תיפרדי ממנה בגן, ואין עם זה שום בעיה, זו דרכה של ילדה בת שנתיים וחצי להביע רצונות משלה, וככל שהתגובה שלכם ההורים תביא בחשבון את העובדה הפשוטה הזאת, כך היא תסגל לעצמה מהר יותר תגובות בוגרות וסתגלניות.

מה שאומר שכאשר אביה מתקלח, את מונעת ממנה (בגופך) להתקרב אל דלת האמבטיה; היא תיגש לשם, את תחזירי חזרה, היא תיגש שוב, את תחזירי שוב. תרחיקי אותה משם. בכל הזמן הזה את לא כועסת ולא מדברת יותר מדי, הכי הרבה מספיק שתאמרי לה ברוגע ופעם אחת בלבד: "אנחנו לא מפריעות לאבא להתקלח". ואל דאגה, זה לא משהו שתדרשי לעשות כל ערב מכאן ואילך, די בשלש פעמים רצופות של העברת מסר ברור, והילדה תשחרר מראש גם אותו וגם אותך. חשוב רק שלא תתפתי להרבות בהסברים ובניסיונות לשכנע ולנחם, כי אז די בקלות היא תוציא אותך מדעתך.

אגב, זה יהיה בסדר עבור האבא שהילדה תהיה נוכחת בחדר האמבטיה כאשר הוא מתקלח? כי אז אפשר להמשיך לצחוק ולהצחיק, וליהנות ביחד.

ושוב... בכל מקרה אפשר יהיה להמשיך ליהנות יחד גם אחרי המקלחת, ולא רק שלא יקרה לילדה כלום אלא שזו גם הזדמנות לומר לילדה "לא" ולאפשר לה להתמודד עם ה"לא". אבל אם יש אפשרות לספק את רצונה של הילדה ובו בזמן גם את הצרכים שלנו, כמובן שאני בעד. בהצלחה..

דני תודה רבה!

... בשמחה.