דחיית סיפוקים

שני


דני שלום,
זאת שני מהתכתבות הקודמת(אמא בקבוק).רציתי לשאול, מה עושים במקרה והילדה רוצה משהו ברגע זה שאינו בהישג יד. לדג' בדרך הביתה מהגן ברכב הילדה רוצה לשתות מים, ובאותו רגע אין . אני מסבירה לבתי שתכף מגיעים הביתה ואז היא תוכל לשתות מים ,אך היא לא מקבלת את זה ומתחילה לבכות, ולהשתולל .
אשמח לשמוע את דעתך,תודה.

דני גיל

28-12-2010 01:31
הי שני, יש משהו בשפה שבה אנחנו מתקשרים עם הילדים שלנו כדי ליצור את ההבדל בתגובות שנקבל מהם; הקשבה ושיתוף פעולה במקרה הטוב, התנגדות במקרה הפחות טוב. אשמח כמובן לתרום כאן משהו בעניין אבל לפני כן חשוב לי לא פחות שתדעי את לאפשר לבתך להתמודד עם מצבים שבהם היא נדרשת לדחות סיפוקים, גם אם יש בהם מידה של תסכול. הווה אומר שאת מניחה לה לבכות ולהיות לא מרוצה, בלי לנסות להרגיע ולנחם כי ככל שתקחי על עצמך את התפקיד הכפוי טובה הזה, מהעיניים שלה את הופכת ליותר ויותר אשמה. בקיצור... לתת לה להתמודד ולא להתרגש. עכשיו תראי, כאשר בתך מבקשת ממך לשתות בזמן נסיעה ברכב, תוכלי להשיב לה את אותה התשובה בשני אופנים אלא שרק תגובה אחת מן השתיים, תגרום לה להרגיש שאת קשובה לה. להלן שתי התגובות בתגובה לבקשה של הילדה לשתות מים: 1. "לא עכשיו. אנחנו כבר מגיעים. ואז נוכל לשתות". 2. "בסדר... האמת שגם אני ממש צמאה. מיד נגיע ונשתה שתינו". התגובה מהסוג הראשון משמיעה לילדה את התשובה "לא!". התגובה מהסוג השני משמיעה לילדה את התגובה "כן!". והתגובות של הילדה בהתאם. בהצלחה..

שני

28-12-2010 10:45
תודה ,עכשיו זה פשוט יותר:)