הי אנה, המעבר ממיטת תינוק למיטת ילד הוא מעבר לא פשוט ולרוב דורש תקופת הסתגלות, כמובן שחשוב לדעת מה עושים עם תקופת ההסתגלות הזאת אבל לפני כן חשוב שנכיר בה.

"הוא כול הזמן יוצא מהחדר ומחכה שאחזיר אותו" – ככה זה, ילדים הם יצורים רציונאליים והם מקבלים החלטות רציונאליות; מתמידים במה ש"עובד" להם והיכן שהם מרוויחים. אז כנראה שהוא מרוויח שם הרבה תשומת לב וכאשר נוצרים קונפליקטים (במקרה הזה סביב עניין ההשכבה), התלות בתשומת הלב גוברת ועשויה להפוך לאובססיבית.

דעתי בעניין הזה נגזרת מהידיעה שאני לא יכול להכריח את הילד שלי לישון, וודאי לא להירדם. אבל אני כן יכול לגרום לו להרוויח מה שפחות כאשר הוא ער. ואז הוא בעצמו ירצה לשים את עצמו במקום הנכון, במיטה. מה יקרה למשל אם הערב הוא יקום אלייך, וימצא אותך סופר עסוקה, אולי מול המחשב, או מול הטלוויזיה, או בשיחה עם בעלך, או עם חברה בטלפון, או עם משהו שאת מכינה במטבח, ואת כל-כך עסוקה שאת לא פנויה להתעסק איתו ואפילו לא ממש לראות אותו, עד כדי כך שאת לא ניגשת אליו מיד כשהוא קם, את נותנת לו את האפשרות להכיר בכך שזה לא תענוג לבלות מחוץ למיטה בשעות שבהן ילדים בני שנתיים צריכים לישון.

ואז את ניגשת אליו, נניח שאת צופה בטלוויזיה, עם מבטך לכיוון הטלוויזיה, מרימה אותו או מושיטה לו את ידך ומלווה אותו לחדרו, אבל אחרי שני צעדים את עוצרת וחוזרת חזרה לכיוון הטלוויזיה, כי משהו מעניין אותך שם ואת רוצה להתעכב עוד כמה שניות, ולהעביר לו בכך את המסר שהוא והשינה שלו הם לא הדבר הכי חשוב. הוא בזמן הזה מבין שהוא לא מפריע לך בגיחות שלו לסלון, הוא לא מוציא אותך מדעתך, והוא מתחיל להרגיש עייף. ואז את מחזירה אותו למיטה.

ככל שתרגישי שהמסר מופנם, תרשי לעצמך להוסיף בנשיקת לילה טוב ו... לילה טוב. המסר – תישן או לא תישן, אני לא מוכנה שתפריע לי. וככל שההסכם הלא רשמי הזה ייחתם ע"י שני הצדדים, הוא יעדיף לישון.

ככל שתרגישי שהמסר לא מופנם, תתעכבי אצלו קצת בחדר כאשר את מחזירה אותו למיטה, הניחי את כף ידך על גבו או על ביטנו כאשר הוא מנסה לקום ואל תמהרי להניח לו, את מניחה לו רק כאשר את מבינה ממנו שהוא למד משהו חדש, ואז את מרפה ושוב "לילה טוב" עם או בלי נשיקה.

תיזהרי לא ליפול למאבקים ולהרבה מילים, את עושה את מה שהוא מכתיב לך לעשות, כף ידי עליך ומגבילה את תנועותיך כתוצאה מהבחירות שלך. תרצה אחרת – יהיה אחרת. את יכולה להיות תקיפה, נחושה, אסרטיבית כמו שצריך אבל לא מתוסכלת ומתפרקת.

בעניין הזה רציתי לשאול אותך על בעלך, את מציינת שלו הוא קשוב. למה בעצם? תסתכלי על בעלך, מה הוא עושה בשונה ממך? מה שונה בשפת הגוף שלו, הבעות הפנים, הווליום, המילים שאומרים ובמיוחד שלא אומרים? האם למשל את רואה את בעלך אומר לילד שלך משפט כמו:
"אני אוהב אותך ודואג לך גם אם אני לא ממש לידך"?

ככלל אנה, מציע לך להימנע מלומר לילד דברים שאינם מוטלים בספק (כי דווקא אז עולה הספק). וככלל אציע לך גם לגשת אל הילדים שלך תמיד עם התחושה ש- "מה שאני רוצה שיקרה, מגיע לי שיקרה!" ולכן אני נחושה ליצור את המציאות הרצויה עבורי, ואני לא מנסה להשכיב אותם לישון, אני משכיבה אותם לישון. אגב ניסיונות, תאמיני בעצמך, בכל דבר שאת עושה ובמיוחד מול הילדים, תסתכלי על המשפט הראשון שכתבת לי בפנייתך זו, יש שם מילה מיותרת. לא ככה?

את כותבת שהוא קם בלילה ומתקשה להירדם בקלות ובכוחות עצמו, גם כאן אסרטיביות לא תזיק ובמיוחד כאשר את מבססת אותה הרבה לפני שהילד נרדם, אבל כאן גם חשוב להימנע מלהיכנס למאבקים מתמשכים באמצע הלילה. דעתי בעניין הזה היא שבין 3 ל- 5 לפנות בוקר לא מציבים גבולות.

מה אם למשל תאפשרו לו להירדם אצלכם במיטה ותחזירו אותו למיטתו? בכל מקרה אנה, תשאירו את האתגר הזה לשלב הבא. כאמור הוא בתקופת הסתגלות למיטה החדשה וככל שהוא יתרגל להירדם בה כאשר ייכנס למיטה בערב, יהיה לכם קל יותר להתמודד גם עם ההתעוררויות בלילה.
בהצלחה..

תודה דני.
ראשית, אני לא בטחה שהבעיה היא המיטה החדשה- הוא תמיד התלהב לישון על מיטת אחיו הדומה. הקושי הוא שעכשיו הוא יכול לצאת ממה ולא רק לקרוא לי ממנה כפי שעשה קודם- אבל ייתכן שאני טועה. זו תחושת בטן. אני בהחלט אנסה את מה שאמרת לגבי ההשכבה.

לגבי אמצע הלילה- שתי בעיות: אנחנו גם נרדמים מיד כך שהוא יכול לישון איתנו כל הלילה ואז אני בחששות שזה יהפוך להרגל+ ניסיתי כבר להעביר אותו פעם אחת והוא הרגיש וצעק...

בכול מקרה- הלילה היה הרבה יותר טוב. קצת מלמול של אמא אמא ב 545 בבוקר ובערך ב- 630 התעורר. טפו טפו נקווה שזו תחילתו של דף חדש ולא סתם מיקרי!!

לגבי החיזוקים- זה ממש חדש לי. וגם נישמע הגיוני מה שאומר- אך כמשהו כללי- ובלי קשר למצב כרגע- לא צריך לתת להם לפעמים חיזוקים כאלו? אני אוהבת אותך- תמיד אם צריך משהו אני כאן וכו'?

שיהיה שבוע טוב!
אנה

הי אנה, כמה דברים:
תקופת ההסתגלות למיטה החדשה אינה דומה לתקופת ההסתגלות בעת גמילה ממוצץ למשל, אנחנו לא מדברים על מעבר ממצב נוח יותר למצב נוח פחות, אלא על מעבר ממצב של גבול פיזי ברור (מיטת לול), למצב של גבול פיזי פרוץ, ומכאן הצורך באימוץ וטיפוח גבולות פנימיים. התהליך הזה הרבה פעמים דורש זמן והוא תקופת ההסתגלות.

אמצע הלילה – כאמור הייתי ממתין קצת עם העניין הזה כרגע. את כותבת שאתם עצמיכם נרדמים עם כניסתו למיטתכם ואם כך, היכן הבעיה? שהוא יתרגל לבקר במיטתכם באופן קבוע בארבע לפנות בוקר? וגם אז נשאלת השאלה היכן הבעיה, כי אם הבעיה היחידה היא ההרגשה שאתם עושים משהו לא נכון, ושילדים צריכים לישון תמיד במיטה שלהם, אז שתדעו שזאת תופעה מאוד נפוצה ובכל מקרה מדובר בתקופה.

אבל אם הבעיה היא חוסר הנוחות שלכם ובכל מקרה, איזושהי ידיעה ברורה שאתם מתנגדים לרעיון להתעורר בבוקר שלושתכם יחד, יש כמובן דרך להימנע מכך והיא תהיה דומה לאופן שבו הצעתי לך 'להרדים' אותו כאשר הוא נכנס לישון בערב.
אבל שוב, אם תחליטו כך, לדעתי כדאי להמתין עד שלפחות תראו אותו נכנס לישון בלי יותר מדי עניינים.

אני שמח שאת מזמינה אותי להבהיר את עניין החיזוקים כי הדקויות כאן חשובות:
"אחח.. איך אני אוהבת אותך" / "אני תמיד כאן כשאתה צריך" / "היה לי ממש כיף איתך היום" –

אלו אמירות מחזקות וחיוניות לצמיחה של הילד שלך, הן המזון הרגשי, הן האוויר לנשימה, שלרגע לא יהיה לך ספק בכך.
אבל תראי אנה, לומר אני אוהבת אותך כדי לומר שאני אוהבת אותך, זה מצוין. אבל לומר "אני אוהבת אותך ואני דואגת לך גם כאשר אני לא ממש לידך", זה.. איך לומר, להחיות ספק במשהו שבאופן טבעי בכלל לא מוטל בספק.

את יודעת... הילד הוא ילד, כולה בן שנתיים, "בא לו" את אמא שלו לידו כי ככה זה בגיל הזה, ולא כי הוא חש לרגע שאמא לא אוהבת אותו או לא שומרת עליו כאשר הוא במיטה והיא בסלון.
מה שהוא כן חווה מאמירה כזאת שלך הוא את הקונפליקט שאת מצויה בו, את רגשי האשם שנובעים מהקשר שאת עצמך עושה בין אהבה לבין השכבה (שנכון.. יש בה אלמנט של פרידה מהילד).
ברגע שזאת החוויה של הילד, הפתח למניפולציות גדול.
לילה טוב :-)

שוב תודה דני על מהירות התגובה...
הלילה הוא נרדם מהר- אולי כי שנ"צ הייתה מוקדמת היה ער מ- 13:30... אז ב-12:30 קרה לי- ישבתי איתו כדקה בחדר. ב- 130 בבוקר בא אלי למיטה- אז נתתי לו לישון איתי. ב- 230 התעוררתי אז החזרתי אותו למיטה. ב- 6 לערך הוא שוב בא אז נתתי לו לעלות למיטה וב- 0740 "גירדתי אותו" אותו מהמיטה לגן :-)

הבעיה שלי בלתת לו לישון איתנו (זה לא זר לי- זה קורה גם עם הגדול-) זה ראשית- לא רוצה שיהפוך להרגל כי אני כן מאמינה שכול אחד צריך לישון במיטתו ושנית- לא נוח! הוא כול הזמן זז ומעיף לנו כפות, שוכב לרוחב וכו'... שבוע שעבר שניהם (!!!) היו איתנו במיטה וזה היה ממש לא נוח.

יחד עם זאת- "קלטתי" אותך- בוא ניתן לו להתרגל למיטה החדשה, לתנאים החדשים ואז נקווה שזה יתקן את ההתעוררויות שלו בלילה.
שיהיה שבוע ניפלא!

נכון אנה, תתחילו בלהרגיל אותו להירדם במיטה ואחר-כך תטפלו בביקורים הליליים שלו אצלכם במיטה. ואז יהיה עליכם להיערך לכמה לילות של שינה לא רצופה, שבה אתם מחזירים אותו בעקביות למיטה כל זמן שהוא קם, ושומרים על האיזון הזה שבין העברת מסר נחוש מבלי להיגרר למתן תשומת לב שלילית.

ככל שתרגישי שאתם נכנסים למאבקים מתמשכים סביב העניין, תוכלי להציע לו פתרון מפתה; להירדם אצלכם ובתנאי שיידע שכאשר הוא נרדם, אתם מעבירים אותו חזרה למיטתו. במצב הזה סביר להניח שהוא "יבחר" שלא להתעורר בזמן המעבר והנחיתה חזרה למיטתו.

אגב, בינתיים לדעתי את עושה מצוין עם ההתעוררויות בלילה וכפי שתיארת. בהצלחה לכם..

הי דני,
מצחיק מה שהצעת לגבי ההירדמות במיטה ולהעביר לחדר שלו- זה מה שעשיתי ועדיין עושה עם הגדול. ואז כשהגדול רצה כמעט כול יום- ההסכם הפך שמותר לו פעם בשבוע והוא מחליט באיזה יום...:-)
המון תודה על כול זה, תחזיק לי אצבעות,
אנה

בהצלחה... מחזיק את כל האצבעות :-)

היי,
עדכון קצר: ההצגה של להיות ולא להיות לא ממש עובדת עליו. אני פשוט יושבת כרגע לידו כמו עציץ עד שהוא נירדם. הוא לפעמים מנסה לומר לי ללכת כדי שהוא יוכל לצאת ואני להיכנס (כמו משחק) אבל אני לא נותנת. מניסיונך- כמה זמן אצטרך לשבת ככה לידו? לוקח לו כמעט שעה...

בלילה הוא ממשיך לבוא- פעם מחזירים ופעם נותנים לו לישון איתנו ואז או שהוא נישאר או שאני מחזירה אותו למיטתו...
מתסכל!!

הבנתי. וטוב שחזרת לעדכן. כי ה"להיות ולא להיות" לא יתקיים אם תשבי שם כמו עציץ, כפי שאת כותבת. את צריכה לשבת שם להנאתך. אם בכלל. כלומר, חייב להיות שם איזשהו משהו שמהעיניים של הילד נראה ללא כל ספק שאת אומנם נוכחת בחדר, אך את לא איתו אלא עם עצמך. ואם אין את המשהו הזה או אם את לא רואה כיצד לייצר את המשהו הזה, אז הנה הסימן לצאת מהחדר.
כי את שואלת כמה זמן תצטרכי לשבת לידו ככה ואת ממש לא צריכה אנה, את לא בעונש, מה שלא עובד לא עובד, עוברים הלאה. כפי שכתבתי לך בהתחלה:
"... ככל שתרגישי שהמסר לא מופנם, תתעכבי אצלו קצת בחדר כאשר את מחזירה אותו למיטה, הניחי את כף ידך על גבו או על ביטנו כאשר הוא מנסה לקום ואל תמהרי להניח לו, את מניחה לו רק כאשר את מבינה ממנו שהוא למד משהו חדש, ואז את מרפה ושוב "לילה טוב" עם או בלי נשיקה".
ואת יוצאת מהחדר אנה, ואם הוא יוצא את שוב מחזירה ולא מניחה לו לקום, ותרשי לעצמך להיות אסרטיבית אבל מצד שני לא להיגרר למקום המתלונן. לא כי חלילה את פוגעת בילד אלא כיוון שהתלונות הופכות אותך ל... חלשה.

דני- עציץ- התכוונתי שברגשה שלי- בתחילה ישבתי וכאילו שוחחתי בטלפון. אחר קראתי קצת ניירת שהייתה לי (והגדול שואל אותי מה אני קוראת :-) )- לא מראה לו חס וחלילה שאני סובלת או מעוצבנת. אתמול נקטנו בשילוב- פי שכתבת עכשיו.
אבל- איזה כיף- הגדול חטף שפעת והקטן נידבק- אז פעם רביעית בטווח של חודש- פשוט נורא! אני מקווה שזה לא ידפוק את הלמידה...שהרי הכול התחיל להתערער בעקבות כול המחלות שהיו לו בחודש האחרון...
תודה על התמיכה!!

אבל אנה, אולי השפעת עשויה דווקא לסייע ללמידה ולהסתגלות כי יהיה לו מוטיבציה מוגברת להישאר במיטה. לא כך?
בכל מקרה לדעתי זה בדיוק הזמן ל... עוד ילד :)

בדיחה טובה דני- למעשה אנחנו במשא ומתן על זה. אני רוצה- הוא לא..
גם אני נדבקתי בשפעת... כול אתמול והיום במיטה... הילד הקטן- בא אלינו בשה 4 בבוקר לערך... זה איכשהו התקדמות מפעמיים בלילה...
בערבים האבא השכיב כך שלא הייתה בעיה (למה רק לי הוא עושה הצגות!!??)- עובדת על זה חזק וקודם מתחזקת בעצמי.
שיהיה שבוע טוב.

:-)
שבוע שמח ותרגישי טוב..

שוב שלום! עדכון קצר עם מעט שאלות :-)
הקטן וההשכבה בלילה- זה משתפר. אני יושבת לידו וקוראת משהו בינתיים וכשאני רואה שהוא מתחיל לדבר עם עצמו וכדומה- אני נותנת נשיקה- לילה טוב והולכת. לרו הוא קורא לי אמא! ואני עושה שששש (כהרגעה- לא כהשתקה)- אם הוא ממשיך- אני יושבת לידו עוד קצת ואז יוצאת. הוא יותר לא יוצא אלי כול דקה כפי שעשה קודם. אם זה "מוגזם" והוא כן- אני באסרטיביות אומרת לו לחזור למיטה, הוא בוכה קצת (בכי נעלב) אבל חוזר למיטה ונישכב.

שוב אציין- כשבעלי משכיב אותו- הוא לא מצייץ. ההסבר היחיד שיש לי הוא שממנו הוא פשוט "מפחד" יותר ולאמא תמיד עושים יותר בעיות- לא?
ועכשיו לשאלות...

1. לקטן- הוא עדיין קם בלילה 2-3 פעמים ובא אלינו. העניין הוא שכשהוא קם ובא (אנחנו קומה למעלה)- הוא בוכה בכי היסטרי עד שמגיע אלי- ואז כשאני מכניסה אותו למיטה שלנו- הוא מיד משתתק ונירדם. (לא תמיד הוא היה קם ובא אלינו בבכי כזה..למה??)
שאלתי- לאור מה שסיפרתי לך בהתחלה- האם זה הזמן להתחיל "ללמד" אותו להפסיק לבוא אלינו בלילה? אני קראתי שכתבת שלדעתך בין 3-5 בבוקר לא מציבים גבולות וכי ההגעה למיטה היא נפוצה ועוברת- אבל אני כן רוצה שהוא יבין שכול אחד ישן במיטה שלו ולא לבוא אלינו כול לילה.
הלילה לדוגמה- 3 פעמים שהוא התחיל לבוא אלינו- בעלי ישר אמר לו מלמעלה באסרטיביות- תחזור למיטה! והלך לכסות אותו.
כשאני עושה את זה- הוא בודק כול הזמן אם אני שם ואם אני לא- הוא מתחיל לבכות...
דעתך? איזו דרך תהיה הטובה ביותר ללמדו?

אנחנו כולם כעת אחרי מלא מחלות, הגדול עדיין עם שפעת וחום.. שיהיה שבוע טוב ורק בריאות! (ושינה :-) )
אנה

הי אנה, יופי לשמוע על השיפור בהשכבת הלילה, אין לי ספק שלאביו הוא נענה ביתר קלות כיוון שהוא רואה מולו מבוגר אסרטיבי יותר. וכאשר בעלך פונה אל הילד באופן שגורם לו לציית, לדעתי אנה שווה לך להשקיע בלהבין מה קורה שם בדיוק ולבדוק איך את יכולה לאמץ כך וכך מאפיינים מסוג התקשורת הזה. באופן שיהיה טבעי לך כמובן. אבל באמת להתבונן במטרה להבין מה עושה את ההבדל, ואז לנסות בעצמך ולתרגל שוב ושוב, ואז שוב להתבונן כי תראי אנה, בתקשורת עם הילדים יש כל-כך הרבה ניואנסים, מילים שנכון להגיד וכאלו שלא, "מנגינות" שנאמנות למסר המילולי ומנגינות שסותרות אותו, אבל ברגע שאין לנו את הביטחון שאנחנו יכולים לאכוף סמכות ממקום מרתיע, אז כמה שנהיה רגישים לניואנסים ומתקשרים מחוננים, הסמכות תחמוק לנו, כי היא לא יושבת על יסודות מוצקים.

"אני אנחית הוראה והילד יבצע" – זאת כמובן לא המלצה להתנהלות שגרתית אבל כל הורה חייב שיהיה לו את הביטחון שיש לו את ה"יכולת הזאת". ואני כותב לך את הדברים לאו דווקא בהקשר לענייני השינה אלא למגוון האתגרים שההורות מזמנת לנו.

לדעתי הבכי ההיסטרי שמלווה את דרכו עד שהוא מגיע למיטתכם באמצע הלילה, הוא תוצאה של פחד. את יודעת.. פחד כזה של ילדים וזה נראה לי לגמרי טבעי במיוחד כאשר אתם ישנים בקומות נפרדות. טבעי גם שיהיו תקופות טובות יותר וטובות פחות כיוון שהוא גדל והדמיון שלו מתפתח, וככלל בגיל שנתיים קורים כל מיני דברים שלא קרו קודם לכן.

את כותבת שכאשר הוא קם בשתיים בלילה, הוא גם חוזר למיטתו כאשר בעלך פונה אליו. זה מצוין לדעתי כל עוד אינכם מצפים שבכך מנעתם ממנו לנסות שוב להגיע למיטתכם בשלש בלילה/לפנות בוקר. כי אחרי הציפייה, תבוא האכזבה והכעס ופה אנה, פה אני מציע להורים, עזבו אתכם להציב גבולות באמצע הלילה כי אז קורה משהו שממש לא תכננתם ולא רציתם שיקרה – הילד למד לקשר את חווית ההתעוררות לחוויה לא נעימה, ואז כל זמן שהוא מתעורר הוא מתקשה להירדם חזרה בכוחות עצמו. כולנו מתעוררים לרגעים בלילה וחוזרים לישון בלי לדעת בכלל שהתעוררנו. והטעות לדעתי של הורים שנחושים להיאבק בהתעוררות של הילד היא בדיוק בכך שהם גורמים לו להיות רגיש מדי ומודע מדי להתעוררויות שלו.

לעומת זאת, כאשר הוא מיד נרדם במיטתכם (ולאחר מכן אתם מחזירים אותו), חווית ההתעוררות מתקשרת עם חוויה נעימה, מרגיעה ומרדימה. וכך, עם הזמן הוא מסגל לעצמו את היכולת להירדם בכוחות עצמו ושוב, מבלי לדעת מכך בכלל.

את כותבת שאת רוצה שהוא יבין ויידע שכל אחד ישן במיטה שלו אבל את זה לדעתי תצליחו להשיג דווקא ככל שהוא פחות יבין ופחות יידע.
לילה טוב :)

שוב תודה דני.
אני אגיב לפי סדר תשובתך- אני בוחנת היטב כיצד בעלי מדבר אליהם ומנסה אותו הדבר.. כנראה שעוד לא התמקצעתי. אני חייבת לציין שני מאוד "קשוחה" איתם בחינוך וציות (אם כך נקרה לזה)- אם הוא לא אוסף צעצועים- אני לא אוותר, אם הוא דופק צעצוע בראש של אחיו- אני אקח לו אותו וכו'...
הבכי מובן- פשוט היה נראה לי מוזר שכן פעם הוא בוכה ופעם לא..

הקימות בלילה- עדכון נוסף- הלילה שהיה התור שלי.. איך שהוא ראה אותי מלמטה יורדת, הוא עשה אחורה פנה- וניכנס למיטה. כך קרה פעמיים ובארבע בבוקר- שוב אך פה, הוא התעורר אחרי 20 דקות ובכה. באתי אליו- כיסיתי אותו והלכתי. אחר כך שוב אחרי 20 דק אותו סיפור. בפעם השלישית- בעלי (להפתעתי) קפץ מהמיטה ואמר לו באסרטיביות מספיק או משהו כזה- ולא שמעתי ממנו עד 0700 בבוקר!

חשוב לי לציין שאני "מוכנה" שיירדם אצלנו לפעמים ואעביר אותו- הבעיה הייתה לאחרונה שכולנו היינו חולים. בני הגדול עדיין וחולה ובא אלינו המון למיטה- ולא רציתי שהקטן יראה ויקנה ולכן מיד החזרנו אותו לחדרו. חוץ מזה שהמיטה קטנה לארבעתנו- לא רציתי ששוב יידבק מהגדול.

אז לאור מה שכתבת- האם אפשר לשלב את ההחזרה למיטה עם הסכמה לישון איתנו ולהחזירו או שזה יבלבל אותו? האם עדיף ללכת בדרך אחת בלבד? (אחותי למשל חזרה על ההחזרות למיטה עד שפשוט הילד הבין שאין לו טעם לקום מהמיטה...)
(אגב- ברור לי שהוא יחזור כמה וכמה פעמים אלינו- ולכן אני לא כועסת או מצפה שארחי פעם אחת זה לא יקרה...)
שוב תודה,
אנה

דני,
מעולה- זה מה שרציתי לדעת! מכיוון שבשבוע האחרון אנו נוקטים בהחזרה למיטה- נמשיך עם זה. לא מוותרים כי יודעים מה התוצאה :-) גם ככה חודש וחצי אנו לא ישנים רצוף כי כולם היו חולים.
אגב= הלילה (תורו של בעלי/ עושים יום הוא יום אני)- הקטן קם "רק" ב- 6בבוקר! בעלי ירד אליו- החזיר למיטה ואז כשקם שוב סביב 7 ואני כבר הייתי מוכנה, ירדתי לחדר שלו וראיתי אותו יושב במיטה וקורא לנו... קצת ריחמתי עליו אבל הייתי מרוצה שהמסר ניקלט :-)
המון המון תודה שאתה מרשה "לנג'ס"
אנה

... תמיד :-))

דני.. הייאוש מתחיל... עברו כבר 3 חודשים מאז ששנתו של הקטן (2.3) התחרבשה. כול לילה הוא בא אלינו (במקרה הטוב) 1-2 פעמים. לרוב בעלי מחזיר אותו תוך כדי (לרוב) שהוא בוכה וקורא "אמא, אמא" ובמקרים הגרועים- כול איזה שעתיים הוא בא אלינו.
הוא מתעורר באופן קבוע סביב 6 בבוקר (שעלינו זה לא מקובל :-)) ואז אני נותנת לו לשכב איתנו ואז או שהוא נרדם או שהוא מדבר לעצמו או שהוא יורד לצעצועים שלו עד שאנו קמים לבוקר.

את הצעתך לתת לו להירדם אצלנו ואז להעביר חזרה- ניסינו אבל גם הוא שוב קם ובוכה ובא אלינו וגם הוא כל הזמן זז במיטה ואנו לא יכולים לישון! אז זה ירד מהפרק.

מה עוד אפשר לעשות? חשבתי שאולי זה שיניים? אתמול שהוא בכה משינה (אנו עוד היינו ערים) בעלי שאל "כואב משהו" והוא אמר כן והצביע באיזור האוזן- אבל לאיזה שיניים לוקח ככ הרבה זמן לצאת?
בקיצור- ייאוש. יש רעיונות??
תודה... אנה

... אז איך בכל זאת אתם מעבירים את הלילה? תראי אנה אתם צריכים לקבל כאן החלטה וכל החלטה שתקבלו להיות שלמים איתה כלומר, החלטתם שייכנס למיטתכם אז תנו לזה צ'אנס. החלטתם אחרת, שיהיה אחרת אבל אז אתם מגויסים לעניין וזה לא עניין פשוט בכלל, זה דורש עקביות וכל לילה וכדומה.

ההחלטה שייכנס למיטתכם הגיונית לתקופה משום ש:

1. אתם ישנים בקומות נפרדות ולדעתי כאן עיקר הבעיה כלומר, מה שקשה במידה סבירה בכל בית, אצלכם הופך לבלתי נסבל וכמו כדור שלג, הקושי רק גדל עם הזמן. אני בכל מקרה משיב לך בהנחה שהלינה בקומות נפרדות היא נתון אבל, קחי בחשבון שזה "נתון" חשוב :)
2. הילד ללא ספק זקוק לקרבתכם בלילה, הוא אובססיבי לנוכחות שלכם והוא לא יוותר כי הצורך גדול ממנו. לא במקרה אני תומך ברעיון לתת לו את האפשרות להירדם במיטתכם, להחזיר אותו למיטה ואפילו, שוב... לתקופת "הרגעה" שיירדם לכל הלילה במיטתכם. אני מבין שצפוף ושהוא זז אבל בדר"כ מה שמפריע בחוסר הנוחות הזאת, הוא הספק של ההורים בהחלטות שהם מקבלים, אז כל תזוזה של הילד מעוררת בנו את הדיבור הפנימי: "האם אנחנו עושים את הדבר הנכון" "האם כך זה צריך להיות" "הילדים של הילית ישנים לילה רצוף" "לא.. זה לא לעניין, אנחנו טועים בגדול". ואת יודעת אנה מה הבעיה של כל כך הרבה הורים, שהם מכניסים למיטה גם את המחשבות האלה וגם את הילד. ואז אני אומר, וקחי את זה כחומר למחשבה כי זה מתאים גם לנושא החדש שפתחת בעניין גמילת הלילה – יכול להיות שאם ההחלטות שאנחנו מקבלים, שלכאורה "זורמים" עם רצונו של הילד, יתקבלו מתוך בחירה שלנו ושאנחנו שלמים איתה, אולי אז הילד יירגע באמת ויהיה משוחרר לאט ובטוח לשחרר גם אותנו?

דני- תודה על כלל התגובות...
ראשית- אני יודעת שההרגשה היא שאני לא יורדת לסוף דעתך- אך אני אכן מבינה אותה. לא תמיד אוצה להסכים (שנה לא לדבר על עוד ילד??- נקצר את זה לשלושה חחחח)
אני מבינה את עניין ההרגעה (בנושא השינה) אך כמו שאתה אומר אני כול הזמן חושבת ומתחבטת אם זו החלטה נכונה כי בספרות/ אינטרנט כול הזמן מזהירים מהרגלים רעים ואני רואה את עלייתו כל לילה אלינו והסכמתנו כהרגל רע...
אבל- מכיון שכלום לא השתנה 3 חודשים זה לא יזיק לנסות כן לתת לו לישון איתנו ולהעבירו (או בכלל לא, מה דעתך?)

ילדים זה שמחה :-)

הי דני,
ייאוש.. הכול התחיל אמצע דצמבר- את השאלה הזו הפניתי לך בינואר..
חודשיים וחצי נקטנו בשיטת ההחזרה לחדר- לא עבד. הוא המשיך לבוא אלינו 2-3 פעמים בלילה. אחר כך לפני חודש- נתנו לו להישאר איתנו במיטה- הוא עדיין בא כול לילה (וזז, בועט, מדבר משינה...)- מה אתה אומר? יש עוד איזה רעיון לגרום לכך שלא יעלה אלינו למיטה כל הזמן? כמה זמן אני אמורה "לתת" לו לישון איתנו?

מה שמוזר פה שלפעמים יש לו "יציאות" כמו שבשש בבוקר כשהוא מתעורר (ויודע שאנו לא נקום)- הוא יורד לבד לשחק או אפילו כמה פעמים ראיתי אותו ישן חזרה במיטה שלו...!! או לפני 2 לילות- בעלי אמר לו בוא אלי למיטה (אני לא הייתי)- הוא עלה ואז לבד (בחושך..) ירד למיטה שלו לישון שם.

גם שעת הקימה שלו השתנתה, כול הזמן היה קם סביבי 6 6:30 ועכשיו ב 7:20 אני כבר צריכה להעיר אותו...
מה אתה מציע??
תודה,
אנה

בעיניי אנה זאת התקדמות משמעותית אבל לפני כן, קבלי התנצלותי שפספסתי את התגובה הקודמת שלך (רק עכשיו אני רואה). בכל מקרה שתי התגובות האחרונות שלך מסבירות אחת את השניה; את כותבת בתגובה הראשונה מבין השתיים על ההסתייגות הנחרצת שלך מהרגלים "רעים" על-פי חוות דעת שקראת, ואז את ממשיכה וכותבת שמאחר וכלום לא השתנה כבר שלושה חודשים, אולי באמת לא יזיק לנסות דרך אחרת.

וזו בדיוק תמונת המראה לתהליך קבלת החלטות שגוי שאין בו למעשה קבלת החלטות אלא היגררות אליהן, אנחנו כל הזמן מחפשים את הדבר הזה שעוד לא ניסינו, בתקווה שהוא יהיה הפיתרון לקושי. למעשה אנה, מה שהמלצתי לך הוא לבחור דרך וללכת איתה עד הסוף; או לבחור לומר לילד "לא!" ברור ונחוש (לא קמים אלינו ולא קוראים לנו ו.. ניפגש בבוקר) או לומר לילד "כן" נחוש וברור שנובע מתוך ההבנה שהילד כבר יותר מדי לחוץ מהלילות המתוחים האלה, ואנחנו רוצים לעשות לו ריסט למערכת, לכן הוא יבוא להיות איתנו כמה שרק ירצה, לפחות לתקופת מה אלא שבמשך התקופה הזאת, אנחנו סופר שלמים עם ההחלטה שלנו ולכן אנחנו עושים את זה בכיף, בביטחון, היוזמה היא שלנו והוא רצוי במיטתנו.

ואתם צריכים לבחור אנה, לבחור ב"לא" או ב"כן" אבל אתם חייבים לבחור. וכל בחירה תביא איתה את היתרונות והחסרונות שלה. אבל חשוב לי שתביני שכאשר את קוראת ספרות ומאמרים, ההתייחסות שתקבלי שם עשויה לכבד את הכלל ולא את הפרט כלומר, באופן כללי נכון הדבר שלא כדאי להרגיל ילד לישון שלא במיטתו. אבל המקרה הפרטי הוא המקרה שדורש התייחסות למורכבות הייחודית של המשפחה הספציפית, במקרה הזה של המשפחה שלכם, שישנים בקומות נפרדות, שמשהו השתבש בחודשים האחרונים וגרם לחוסר יציבות, אם בגלל ימים של שפעת או בגלל דברים אחרים, ואז כדאי להיות פתוחים לחלופות יצירתיות יותר.

ושימי לב אנה, למרות ההסכמה המהוססת שנתתם לו שייכנס למיטתכם, שימי לב כמה ביטחון הוא כבר הרוויח; זה לא מקרי שהוא יורד לבדו לשחק לבד בשש בבוקר, ושהוא מתעורר שעה אחרי השעה שהיה רגיל להתעורר. וזה לא מקרי שהוא מעז לעלות לבד בחושך באמצע הלילה, ועוד לחזור מיוזמתו למיטתו (!?!). אנה, זו התקדמות מאוד משמעותית והיא מוכיחה לנו שהוא היה ועדיין צריך את הקרבה הזאת. והוא צריך אותה, שוב שימי לב, כדי להשתחרר ולשחרר.

לילה טוב :)

תודה! נמשיך... השאלה כמה? לא לשים לעצמנו גבול כלשהו? 3 חודשים, 6 חודשים, שנה? :-)
כרגע שהוא מגיע- החלטתנו היא 100% והוא לא מרגיש שאנו מסתייגים..
לגבי סוף הערתך- אתה באמת חושב שזה לא מיקרי?.. גם אני חשבתי כך אך מצד שני חוששת שזה כן מיקרי.. ושוב- הסכמתנו איתו- כלל לא מהוססת. הוא בא ואני יש מעלה אותו אלינו למיטה.
תודה,
אנה (הוצאה לאור ב- 2012 :-) )

וב- 2012 הוא יוצא מהמיטה שלכם. מתאים?
אנה, זה בדיוק העניין, אני משוכנע שהביטחון שלו לעלות ולרדת באמצע הלילה אינו מקרי. כאמור בתחושה שלי הקומות הנפרדות לא טובות לו בגילו הצעיר והמטרה לתקופה הקרובה היא להרגיע אותו. לדעתי, תנו צ'אנס ללינה המשותפת חודשיים נניח, ולאחר מכן, כאשר תראו אותו ישן רצוף ולא מתעורר, נסו להוריד אותו למיטתו שעה לאחר שהוא נרדם.

שלום לכם!!!!!מעניין מאוד לשמוע את ההמשך....
אני בסיטואציה די דומה.....

היי קריס,
הפעוט הזה צריך להיות היום סביב גיל שש. אני מניח ומקווה שהיום הוא כבר ישן טוב :)

חחחח כן,שמתי לב לתאריכים...אני יכולה להתייעץ גם????
הבן הגדול שלי בן 2.4 דניאל והבייבי החדש ליאם בן 5 חודשים...
כשנולד הקטן גמלתי את דניאל מהמיטה שלי והעברנו אותו למיטת מעבר,לאחר כמה שבועות קשים (בערב)הוא לגמרי התרגל והיה הולך לישון כמו בהזמנה שלי!מתי שאני אומרת...
סבתא שלי היתה אצלינו קרוב לחצי שנה בכל התקופה הזאת,לפני כחודשיים,קרה רצף של מקרים שגרמו לו לחזור אלינו למיטה..
אפרט:נסיעה שלי ושל בעלי לחו״ל(דניאל נישאר אצל המשפחה שלי שבוע)
לאחר מכן הוא עבר ניתוח ובסופו של דבר סבתא שלי נסע...
הרגשתי שהוא עובר משבר לא קטן,לכן התגלגלנו שוב למיטה שלנו יחד איתו...
הוא היה נירדם רק איתי ורק במיטה שלי...
לפני כשבוע החלטתי שאני לא רוצה להמשיך בזה ולהיות לידו כל פעם חצי שעה ויותר בישביל להרדים והתחלתי להרדים אותו במיטה שלו.
הוא צורח ובוכה כל פעם שאני שמה אותו שם,יוצא מהחדר ,מחזירה אותו,וככה זה נמשך שעותתתתת.
במהלך הלילה קרוב ל5 פעמים הוא מתעורר ובבכי מגיע אלינו ואז צריך להשאר איתו בחדר עד שהוא נירדם,יש עוד תינוק בבית ואני לא רוצה שיעיר אותו.ועוד דבר חשוב,כל זה רק אני.הוא ממש לא רוצה את אבא וזה גם משהו שקרה לאחרונה...
מאוד קשה לי להתמודד עם זה וגם להיות ערה כימעט כל הלילה...מתחננת לעצה שתעזור לי לעבור את המשבר הזה....
תודההה

שאלה מצוינת. אם תוכלי להדביק אותה כנושא חדש... הכי טוב.