הי אנה, ברגע שיש שני אנשים יש חוסר הסכמה. חלק מפוטנציאל ההצלחה בזוגיות טמון בהכרה של שני הצדדים שהם נכונים לוותר על החלום המתוק הזה שבו הכל מתנהל על פי דרכי והרצונות שלי. ונכון שלפעמים הוויתורים גדולים וכואבים. מצד שני, הרבה פעמים דווקא יש בסיס להסכמה אבל איכשהו שום דבר טוב לא צומח שם אלא להיפך, כל אחד מתקבע בעמדתו ולא מוכן לזוז ממנה. וכאן יש חשיבות מאוד גדולה ליכולת לנהל שיחה בקונפליקט. מה למשל אנחנו עושים עם הבנאדם הזה שכל הזמן מוציא דברים מהקשרם? מה קורה כאשר אנחנו קוטעים אותו בהיסטריה ולחילופין, כאשר אנחנו מאפשרים לו לדבר ולדבר, ורק כאשר הוא מסיים אנחנו אומרים את שלנו? היכן אנחנו יותר משכנעים?

חלק מהיכולת לנהל תקשורת אפקטיבית נשען על הידיעה שלא הכל נוכל לשנות ולא על הכל יש לנו שליטה. ולכן אפשר להוריד לחץ, לא הכל תלוי בנימוקים שלי ובמילים שלי. אם הוא נחוש בדעתו שלא להביא עוד ילד, את יכולה לנסות לשכנע אבל תוך כדי שאת מביאה בחשבון את האפשרות ש... לא יהיה לכם עוד ילד. ואגב, הכי נכון לדעתי במצבים האלה הוא להמתין שנה שנתיים מבלי לדבר על זה ולאט לאט לחזור ולבדוק אם משהו השתנה בעמדתו.

להלן "ניהול שיחה בקונפליקט" מתוך פרק "מאבקים" -

ניהול שיחה בקונפליקט הוא נכס לחיים. הוא היכולת להקשיב למסר שאנחנו מראש יודעים שאנחנו מתנגדים לו, הוא היכולת לתת מקום לדברים שלא מקובלים עלינו, מוטעים ומטעים לפי הבנתנו, שנאמרים בפסקנות מחד וללא נקודה מאידך. היכולת לנהל שיחה בקונפליקט היא הידיעה והביטחון שטיעוני הזולת סופם להסתיים, היא היכולת להישען על משענת הכסא ולא להיות דרוכי ציפייה שעמדתנו תתקבל, ושאנחנו נדרשים להיות משכנעים.

חלק גדול מהקונפליקטים שנוצרים בין הורים לילדים, מוזן מעודף הסברים של ההורים, ניסיונות לשכנע, לפעמים לנחם, אלה הם מסוג הקונפליקטים שהילדים יודעים מה צריך לעשות (להיכנס כבר לאוטו) ולכן עודף מילים והסברים עשוי דווקא לעכב את קבלת שיתוף הפעולה שלהם.
לעומת זאת, בחיי השגרה שלנו עם הילדים יש לא מעט שטח אפור, החלטות שאנחנו מקבלים והן בהחלט מעוררות שאלות ומצדיקות הסבר; למה למשל החבר לא יכול לישון אצלנו הלילה, למה שני שלוקים ולא שלש, למה הוא כן והיא לא, אז נכון שאמא ואבא החליטו אבל מאחורי ההחלטה קיים היגיון וכאשר אנחנו יודעים לנהל שיחה בקונפליקט, הילד מסוגל להבחין בהיגיון כי השיחה מתקיימת כשיחה ולא כוויכוח, ואנחנו לא נבהלים מה"אבל" של הילד ששואל: "אבל אתמול לא שיחקתי במחשב בכלל".

ברגע שאנחנו לא רואים בקונפליקט מאבק, אנחנו פנויים אף לראות בו נכס, או שנרוויח למידה חדשה, או שהצד השני ירוויח למידה חדשה; אני יודע שקרמבו לא עושה טוב לשיניים אחרי שמצחצחים אותן, אבל אני פתוח להצעות, לחשיבה מחודשת, ולכן לילדים שלי יינתן המקום להעלות השגות ולי יינתן המקום להעניק תשובות או לפעמים, לקבל את עמדתם. אך כיצד ההמלצה החדשה מתיישבת עם הקריאה להניח למילים ולהסברים ולהדגיש מעשים?

אז עכשיו נעשה סדר: אם הסיטואציה ממילא כוחנית ולראיה, אנחנו רבים ולא משוחחים, אז לפחות בואו נזכור שאנחנו החזקים ונכריע כבר את המאבק הפתטי הזה. אבל, אם אנחנו מרגישים מספיק בטוחים לנהל שיחה בקונפליקט, ולראיה נעים לנו לשוחח עם הילד שלנו ונעים לילד שלנו לשוחח עמנו, כמובן שזו אלטרנטיבה מבורכת.

"את יכולה לנסות לשכנע אבל תוך כדי שאת מביאה בחשבון את האפשרות ש... לא יהיה לכם עוד ילד".- כנ"ל לגבי בן הוג אבל המחשבה שלו שאני זו ש"אנצח" מטריפה אותו...
כ"כ אם אחכה שנה- שנתיים- הבייציות שלי יהפכו לחמוציות :-) מה גם שאז כבר אולי רק המחשבה על תינוק/ת תעייף אותי.. עכשיו אני עוד מוכנה.
דיברתי איתו ואמרתי שאני מוכנה לחכות כמה חודשים ונעלה זאת שוב על הפרק.
תודה!

תמיד תזכרי מה את רוצה ואיך הכי נכון לפעול כדי להשיג את המטרות שלך. אם הוא צופה שבסופו של דבר את תצאי ה"מנצחת" מכל הסיפור הזה, ואם המחשבה הזאת מטריפה אותו, הנה לך מידע חשוב שאת יכולה להשתמש בו; תני לו קודם כל לנצח, להבקיע כמה גולים, להירגע ולהרגיש בשליטה, ואז תחזרי למשחק. למה הכוונה? -

במקום לומר לו שאת מוכנה להמתין כמה חודשים ולאחר מכן תעלו את הנושא שוב על הפרק, אולי עדיף לומר לו שבמחשבה שניה ושלישית את מבינה אותו ו... יורדת מהרעיון. כעבור פרק זמן (נניח תשעה חודשים:) תחזרי לבדוק את עמדתו.

את לא יכולה להכריח אותו לרצות עוד ילד אבל את כן יכולה לנטרל התנגדויות וזה מה שחשוב. במילים אחרות - את לא יכולה לדעת מה תהיה עמדתו בעוד כשנה אבל ככל שהוא ירגיש לחוץ ונדחק לפינה, אז דווקא כן נוכל לדעת מה תהיה עמדתו בעוד כשנה ו... את לא רוצה לדעת :)

לסיכום, לאט לאט ובלי לחץ, אני רואה כבר את השלישי :-)

תודה דני,
נראה לי שזה למעשה מה שאמרתי לו לפני כשבועיים כשדיברנו פעם אחרונה על זה- אמרתי לו שאני מבינה שיש לחץ בעבודה ושהמחשבה לחזור הבייתה לתינוק לא מוסיפה.. ואני ארד מיזה לכמה חודשים (לא הוגדרו כמה- אבל 9 חודשים כמו שאמרת- לי זה יותר מדי- בקיץ אני כבר 38!! לקחתי צעד אחורה- לא מדברים על זה.
חוץ מיזה נראה לי שהיתכוונת לומר "אני רואה כבר את השלישית" (לא שלישי- יש לנו 2 בנים) :-)
תודה רבה! אנה

... אבל אנה תביני את הרעיון, את צריכה לרדת מזה סופית ולא רק לכמה חודשים. בעוד כמה חודשים הוא יבין שלא ירדת מזה סופית אבל אז הוא יהיה יותר קשוב ופחות מתגונן.
תחשבי רגע על התסריט הבא:

1. את "סופית" יורדת מהרעיון ובעיקר יורדת ממנו.
2. אחרי שנה שבה לא אמרת כלום בעניין את יושבת איתו בבית קפה ומספרת לו על הרצון העז שלך לעוד ילד ובמיוחד לילדה, על כך שחשבת לוותר על הרעיון אבל את מרגישה שזה חזק ממך, ושעכשיו הוא הזמן ולא יהיה זמן אחר. את גם נורא מבינה אותו ולכן את לא לוחצת עליו אבל כן היית רוצה לדבר איתו קצת על העניין ולהבין – מה זה אומר מבחינתו עוד ילד? ממה הוא חושש? וכו'.

אם הוא ממש לא רוצה, זה לא יעזור. אבל אם באיזשהו מקום יש בו את הרצון, גישה כזאת תאפשר לו לבטא בגלוי את הרצון הזה והנה לכם פתח להסכמה.

דני,
מסכימה איתך אבל בכול זאת לחוצה על הזמן...:-( אני אתן לזמן לעשות את שלו ולא אדבר איתו על זה.. אעדכן בהמשך... המון תודה, אנה

O.K