.. אז אל תרגיעי אותה.

הי תמי,
את כותבת שקשה מאוד להרגיע אותה כאשר היא כעוסה וזועמת ולכן בואי תורידי את התפקיד הזה ממך. לא בגלל שהוא קשה ואנחנו מחפשים חיים קלים. אלא מן הטעם הפשוט שאנחנו לא יכולים להכריח ילדה בת שלש להירגע. אנחנו כן יכולים לשקף לה, מעצם אי ההתערבות שלנו ומהנחישות שלנו שלא להיסחף בדרמות שלה, שאנחנו סומכים על הכוחות שלה ועל היכולת להתמודד במצבים שבהם אנחנו לא מקבלים את מה שאנחנו רוצים.

ברגעים שהיא כל-כך כועסת, יש שני דברים אשר ייטב לה לדעת: 1. שאת מבינה שקשה לה. 2. שאת סומכת עליה.

מאחר ואת אמפטית לחוויה שלה, את נותנת כבוד לרגשותיה מעצם היותך איתה ונמנעת מלשדר לה: "אפשר לחשוב מה קרה?!". את מבינה שקשה לה ולכן את מוכנה להיות שם לצידה, לחבק, להציע (פעם אחת בלבד) צעצוע אחר לשחק בו אבל... זהו. לא יותר מזה. ברגע שאת עוצרת כאן ועוברת לעניינייך, את בעצם אומרת לה: "מכאן אני סומכת עלייך". ואת לא מנסה להרגיע, לנחם, לפתור ו... כל הדברים שכפי שאת כבר יודעת, רק "מושכים את האש אלייך". והם שיוצרים את התלות הזאת שבסופה אנחנו רואים ילדה טעונה בגלל היחסים (עם אמא) ולא בגלל המשחקים שהיו או לא היו שלה.

לדעתי את שואלת מה פירוש "עוברת לעניינייך" שכן, הילדה לא נראית במצב שאפשר להשאיר אותה רגע לבד. רחמנות על הילדה. עוד יותר על החברות שלה. אז שני דברים:

1. "עוברת לעניינייך" כלומר יוזמת איזושהי פעולה שמעידה על מעבר הלאה. כי אחרת היא יכולה לפרש את שתיקתך או נוכחותך ככזאת שמוכיחה דווקא את המשך ההתעסקות שלך בה. לרוב תמי, די בכך כדי לשחרר את הילדה לעבור הלאה.
2. יכול באמת להיות שכדאי להתחיל את השינוי בבית, במצבים דומים שבהם היא מתקשה להתמודד עם סירוב לסיפוק רצונותיה.

... בהצלחה.

תודה רבה. שאלה נוספת, במקרה והילדה מנסה לחטוף בכוח או מגיעה למצב של עימות עם הילד השני (נשיכות,דחיפות וכו') .
מה לעשות במקרה כזה?

למנוע בגופך. אלימות פיזית אנחנו מונעים בגופנו. ולא משנה אגב גיל הילדים. והתגובה הזאת תהיה אפקטיבית ככל שתסתפקי בה ותמנעי מכעסים ונזיפות. את מונעת ועוברת הלאה.

אפילו כאשר היא חוזרת לחטוף ולהרביץ, את נוקטת בפעולה מבלי להתחשבן איתה: את מרחיקה אותה מ"איזור האש" ומשאירה אותה לידך, מבלי לכעוס אבל עם לאכוף את הסמכות באופן כזה שהיא לא תוכל לחזור ולהרביץ. "את לידי. עד שאת נרגעת". יהיה שם בכי קורע לב, התנגדות מרשימה, צעקות מרשימות, אבל את עוטפת אותה בחיבוק (שנראה טוב או לא טוב – לא מעניין אותך) ולא מאפשרת לה לחזור ולהרביץ.

כאשר את אוכפת את הסמכות באופן כזה, כאשר את מקפידה שלא לכעוס או להציג את מעשייך כעונש, את מקדמת אותה להבנה וללקיחת אחריות.

רציתי לשתף אותך בהצלחה של הרעיון. היום היינו בסיטואציה כזאת ופעלתי בהתאם למה שרשמת. הילדה הפסיקה לבקש ועברה לעיסוק אחר. כיף שיש את האפשרות להתייעץ ושזה באמת עובד. לגדל ילדים זה לא מובן מאליו...הפורום מאוד עוזר לי תודה.

... בשמחה. מוזמנת תמיד ותודה על העדכון.