הי אילה,
מה עושים עם המזלג הזה? :-)
את כותבת ש – "נראה לי שיש לו יותר אנרגיה מהממוצע של הילדים, והוא מחפש צורה לפרוק אותה" ומאוד יכול להיות שאת צודקת. אמנם יש משמעות גדולה לתגובות שלנו ההורים על התנהגות ילדינו, אבל אני בדעה שלא הכל תלוי בנו ההורים ובהחלט יש ילדים שמגיעים לעולם עם טמפרמנט מאתגר במיוחד.

חשוב להכיר בכך ולומר זאת לעצמנו בקול רם כי התחושה הזאת, שמשהו אצלי (ההורה) לא בסדר, והראיה לכך היא הילד שלי שמתופף עם המזלג על השולחן, לא מקדמת וגם מובילה לרוב לנקוט בכל מיני יוזמות לחץ כאלה שרק מחריפות את הקונפליקט כמו, למשל, עונשים.
נוסיף לכך את העובדה שיש לו אח קטן וכובש שמעורר בו תחושות של קנאה כדי להבין עד כמה חשוב לתת לילד הזה בסופו של יום את ההרגשה ש... הכל בסדר – אתה לא הולך לישון עם ההרגשה שאתה ילד מאכזב כי אתה לא!

איך תעשו את זה?

1. תקדימו אותו – לפני שהוא כופה עליכם להעניק לו תשומת לב (שלילית), תציפו אותו בתשומת לב (חיובית): תנו לו להיות קרוב אליכם, להכין יחד את האוכל, להגיש יחד, בעיקר ליהנות ביחד. בכך אתם מקטינים ובגדול את הסבירות לכך שבארוחת הערב הוא יציק לכם ולאח שלו.

2. חוק - אל תעסקו בעבר ותזכרו שגם ההווה הוא בעצם עבר. זה לא פשוט, אני יודע, כי התגובה האוטומטית שלנו היא ספק לשאול ספק לגעור בו (למה עשית את זה?!!!!) אחרי שהוא "מכפכף" את אח שלו. זאת דוגמה להתעסקות בעבר והלוואי והיה אפשר לומר שהיא מיותרת. היא לא מיותרת משום שיש לה השפעה והיא השפעה לגמרי שלילית.

3. עברו הלאה בלי לחשוב שאתם מזניחים בכך את חינוכו (כי אתם לא). תעברו הלאה כאשר הוא "מכפכף" למשל את אחיו הקטן; אל תתעלמו, אבל גם אל תתעכבו על זה. גשו בנונשלנטיות לצעיר מבין השניים, חבקו אותו, ותבהירו לבן הארבע שזה לא לעניין, אבל, מבלי לעשות מכך יותר מדי עניין.

4. תאמו אנרגיות – בעייתי משהו כאשר לילד טמפרמנט כל-כך תוסס ולהורים, לאו דווקא לכם, אנרגיות "שקטות". נסו להתחבר אליו מהמקום הזה של השובבות וההומור, לפעמים די בכך כדי לעשות את ההבדל. במקום שהוא יגרור אתכם לתשומת לב שלילית, תפתיעו אותו בתשומת לב חיובית: מכה עם המזלג על השולחן גוררת את ידו של האבא לאחוז בידו של הבן, אבל בצורה של משחק: לא כדי למנוע מבעדו אלא כדי ליהנות במחיצתו, לא כדי ללמד ולהעיר אלא כדי לצחוק ולהצחיק. אז מה אם בדקה וחצי הזאת נשחק ולא נאכל. אילה, חשוב שתבינו את המלכודת – ברגע שהילד מבין שאין לכם ציפייה ממנו להיות ממושמע, אין לו סיבה כל הזמן להוכיח שהוא זה שמקבל את ההחלטות ושולט בעניינים. וההתגייסות שזה דורש מכם היא התגייסות זמנית כי ככל שהוא ירוויח את התחושה ש"הכל בסדר" ומקבלים אותי כפי שאני (גם שלא מקבלים כל התנהגות), ההתנהגות שלו תשתנה.

5. אל תוותרו, וגם אל תראו בדברים שלעיל כהמלצה לוותר על הגבול הברור והעמידה האסרטיבית מולו. להפך, עליכם לעמוד מולו נחושים ואותנטיים לחלוטין, כהורים שמרשים לעצמם להיות מרתיעים, בלי לתת את ההרגשה שאתם חוששים שייפגע או ייעלב. אבל אתם שומרים את הפנייה האסרטיבית למקומות שבהם היא אפקטיבית - כדי למנוע את מה שעתיד לקרות בעוד שנייה ולא את מה שקרה לפני שנייה.

6. "אלוהים בגובה העיניים" פרק "תקשורת עוינת": בסוף הפרק הזה יש חלק שנקרא: "הורות מילולית". מומלץ לענייננו.
בהצלחה..