דחיית סיפוקים

תמי


היי דני,
בתי בת 3.3 בזמן האחרון היא נוטה לצעוק. זה קורה כשהיא מתעצבת על משהו או מישהו. כאשר עליה לדחות סיפוקים היא לא מקבלת ומיד צועקת. אני חוזרת על עצמי ומסבירה לה שאסור לצעוק ועלינו לדבר כשאנחנו רוצים דבר מסוים. האם עלי לא ליחס לזה חשיבות ובכך לא לתת לזה במה להמשיך לקרות או שעלי להמשיך ולהגיד לה לא לצעוק? מה לעשות? תודה.

דני גיל

03-08-2011 04:06
היי תמי, מה עניינים?
ככלל... אל תוסיפי במה שלא "עובד" לך, שלא מניב תוצאות. אני מקליד לך שזה מיותר ואז חוזר ומוחק כי בגידול ילדים המילה "מיותר" חוטאת לאמת. הרי כאשר את מבקשת מבתך בפעם השביעית לא לצעוק את מחלישה את עצמך כדמות סמכותית שעומדת מולה נחושה ועקבית, ולכן זה לא רק מיותר אלא בהחלט גם מזיק.

ואכן תמי, כפי שאת עצמך כתבת במילים שלך – הנכון הוא "לא לתת לזה במה", לא להיות מעורבת רגשית בדרמות שלה, לעבור הלאה כאשר היא עושה הכל כדי להשאיר אותך בתוך הקונפליקט:

קחי את הטלפון ותתקשרי לחברה לשוחח עמה כדי שבתך תבין שיש לך עולם שהוא לא רק היא, תתעסקי במשהו, גם אם באופן יזום, תבחרי לעשות דברים שמעבירים לה את המסר ש"עברת הלאה", שאת לא נמצאת איתה במקום הרע אלא ממתינה לה במקום טוב יותר ו... היא תמיד מוזמנת.

ובמיוחד תמי, הנה אני מתחיל כבר להכיר אותך טוב בעקבות השאלות, אל תרגישי אשמה ואל תפעלי, אף פעם, מתוך רגשי אשם. על מה רגשי אשם תמי?

תמי

03-08-2011 11:31
דני, תודה כרגיל אתה נותן תחושה טובה ומחזק כול פעם שאני פונה אלייך. הראיה שלך מדהימה... לגבי רגשי אשמה אני לא יודעת מה להגיד לא יכולה להצביע על משהו.

דני גיל

04-08-2011 04:22
... לא תמי, זה לא שבאמת שאלתי כמו שרציתי בעצם להציע לך להניח לרגשי האשם. אין ולא צריכה להיות לך סיבה להרגיש אשמה. גם שיש בעיות וקשיים, גם כאשר את מוצאת את עצמך נופלת לטעויות ושזה רחוק מלהראות ולהרגיש כמו התסריט שהיה לך פעם בראש על משפחה וגידול ילדים, תמיד תזכרי ותשנני לעצמך:

"כל מה שאני עושה, נעשה מתוך כוונה טובה ורצון להיטיב עם בתי. ולכן אני אמא טובה! אמא ששואלת, מתעניינת, משקיעה מאמצים ולא מניחה לעצמי בדרך להיות אמא יותר ויותר טובה"

ורגשי האשם... למה נועדו רגשי האשם? לפטור אותנו מההרגשה המעיקה הזאת שאנחנו לא מושלמים ושהפרצוף החמוץ של הילדים שלנו הוא, במידה רבה, בגללנו. אנחנו יכולים לשאוג על הילד שלנו ומיד אחר-כך להרגיש נורא. אבל אז, ככל שאנחנו מטפחים את רגשי האשם אנחנו בעצם מסמנים לעצמנו: אמנם עשיתי ככה וככה, אבל הנה אני מרגיש אשם. סימן אם כך שאני לא כזה רע.

וזו בדיוק הבעיה עם רגשי האשם, הם נותנים לנו אור ירוק להסיר אחריות ולחזור על טעויות שאנחנו עושים מתוך הרגל.

אני תמי מציע להפסיק להרגיש רע מלכתחילה. כל זמן שאת יודעת שאת עושה כל מה שאת יכולה כדי שיהיה טוב יותר, את יכולה להיות גאה באמא שאת. לחלופין, כל זמן שאת יודעת (את יודעת?) שאת מזיקה לבתך בכך שאת עושה א,ב,ג - המנעי למחרת מלחזור על אותן א,ב,ג. כך או כך, על רגשי האשם תוותרי.

תמי

04-08-2011 11:59
צודק כרגיל...תודה.
שיהיה סוף שבוע נעים.

דני גיל

05-08-2011 03:22
תודה תמי
... גם לכם.