היי ליז,
קודם כל כדאי לדעתי להפסיק במה שלא "עובד" לך. את מדברת, מנסה להסביר, מאיימת ו... היא בשלה. ואם כך תוותרי על המילים ועל ההסברים ועל האיומים ובכך גם תפני מקום לאווירה ביתית חיובית.

אגב... כן! עדיף לך ולחיזוק הסמכות ההורית שלך לאסוף מלכתחילה את הצעצועים לבדך כל זמן שהאלטרנטיבה היא לאסוף אותם לבדך לאחר מאבק מתיש שככל הנראה הפסדת בו.

שנית עלייך להגדיר בצורה ברורה מה המטרה שלך כאשר את רוצה שבתך תאסוף צעצועיה לחדר?

אם המטרה לחנך ולהקנות הרגלים, מה שתמיד גם בא יחד עם החרדה של "מה יצא מהילדה שלי?!", אזי אנחנו מדברים על מטרה שמכתיבה תמיד לחץ גם עלייך וגם על הילדה וזהו סוג הלחץ שדווקא מעכב אותנו מלהגיע למטרה.

לעומת זאת,

אם אנחנו רוצים שהילד יאסוף צעצועיו לחדר במטרה (וזו המטרה שאני ממליץ לך לאמץ) שיחווה תחושות מעצימות של עצמאות (אני יוזם), של ערך (אני בעל יכולות), של שייכות (אני נוטל אחריות ו"מרגיש חלק") – אז ממילא אין טעם לנסות לעשות את זה בכפייה. לבתך טרם מלאו 3 שנים ולכן אני מציע לך להושיט לה יד ולהציע לה לאסוף יחד את הצעצועים מבלי לכעוס כאשר אינה משתפת פעולה, אבל כן לחזק כאשר היא כן נענית:

"כיף לי שאנחנו אוספות יחד"
"את רוצה שנחזיר יחד לחדר?"
"איזה סיפור את רוצה שנקרא היום?"

אלו משפטים שנועדו להנמיך ציפיות ובכך להרגיע, לתת תחושה ששום דבר אינו חובה אלא דווקא זכות, להראות לה שבכוחה לסייע, ליטול אחריות, להרגיש חלק ואף לגרום לאמא שלה לחשוב על המשך היום באור חיובי ולהציע לקרוא סיפור לפני השינה. רק ככה ליז... רק ככה. בהצלחה!