בסימן יום כיפור: משהו על רגשות אשמה של הורים

דני גיל


הורים רבים בימינו חיים יום-יום את הוויית ה"סליחה". הם מלאים ברגשי אשם על ההורים שהם, על החלום שהיה פעם מול המציאות העכשווית, על שצעקו על הילד אתמול בבוקר, על המריבות בנוכחות הילדים, על שלא הצליחו לקיים את "ההבטחה" לשמור על אקלים ביתי חיובי ובריא.

ל"סליחה" הזאת תפקיד ברור, היא לא מלווה אותנו במקרה. תפקידה לספר לעצמנו שאנחנו בכל זאת הורים טובים, או, ליתר דיוק, לא כאלה גרועים. אם אני מרגיש אשם סימן הוא לכך שאני לא כזה רע, מה שלכאורה עושה לי חיים מאוד קלים כי זה בדיוק מה שמאפשר לי לחזור על כל אותן הטעויות וההרגלים הרעים ובכל זאת להמשיך לחיות עם עצמי בשלום.

לא נולדנו להיות הורים. זה בסדר כאשר אנחנו "נופלים" והתחושה הזאת של "החיים הם לא מה שהבטיחו לי" מוכרת להרבה הורים. טוב יהיה אם נלמד, נקרא, נתקן, נקבל על עצמנו אחריות אמיתית, אבל כל זמן שאנו לא מצליחים להתגייס ליצירת שינוי אמיתי מוטב שנדע לגייס מעט רוח ספורטיבית ולקבל אותנו כפי שאנו. כאשר זה יקרה, באופן אירוני משהו נהיה בשלים לשינוי.

סיון

09-10-2011 21:07
מה שנכון --- נכון!

עינב קרן

10-10-2011 21:13
כ"כ נכון, מרוב רגשות אשם אנחנו ההורים מסרסים את עצמנו ואת הילדים.
דני - הספר קריא מאד ומומלץ מאד לכל ההורים ואנשי החינוך שבינינו, מאחלת המון הצלחה והמשך שנה פורייה ומפרה
עינב

דני גיל

10-10-2011 23:27
עינב!!! איזו הפתעה :-))
ואיזה יופי שאת קוראת.. או קראת.
תודה-תודה על הדברים,
ותודה שנכנסת לעדכן.

שנה טובה!