בתי בת השנתיים מפגינה התנהגות בלתי נסבלת בנוכחות שני ההורים יחד

ענת


שלום,
כאשר אנו מבלים זמן של ״אחד על אחד״ - אני לבד איתה, או בעלי לבד איתה, היא מדהימה. היא משתפת פעולה במשחקים, משחקת עם עצמה, נעימה וכיפית. ברגע שמצטרף גם ההורה השני לתמונה זה נהפך לבלתי נסבל. היא נכנסת להתקפי זעם, לא משתפת פעולה עם שום סוג של פעילות- משחק, ארוחה ואפילו שינה. זה משבש לגמרי את סופי השבוע שלנו והופך אותם לסיוט ארוך. מה עלינו לעשות?

דני גיל

14-11-2011 00:32
ענת, קודם כל תדעי שזה קורה המון. הסיבה לכך, לרוב, היא שילדים זקוקים להורים ברורים וקשה להיות נחושים ועקביים (ברורים) בשניים:
את פועלת כך ובעלך אחרת, לך חשוב כך וכך ולו חשוב אחרת. ככל שהפערים ביניכם גדולים יותר, וככל שהם מקבלים ביטוי ביחסים ביניכם בנוכחות הילדה, כך התנהגות בתכם עשויה להשתנות בהתאם להרכב המשפחתי המשתנה.
לדעתי הכי נכון במצבים הללו הוא לכבד את תפיסת העולם של בן או בת הזוג ולא להשקיע יותר מדי אנרגיות בנסיון להגיע להסכמה. להכיר בכך שאתם שונים ו"לתת מקום", להניח, לא לצפות מבן או בת הזוג לפעול על-פי דרכנו.

סיבה נוספת לשינוי בהתנהגות הילד בנוכחות משותפת של ההורים היא "פיזור האחריות" - מקובל לחשוב ששניים הם יותר מאחד, אבל כשמדובר בהורות זה לא תמיד כך: הורים, ככלל, מגלים יותר מחויבות לילדים שלהם כאשר הם פועלים לבד ואילו בנוכחות בן/בת הזוג כל צד עושה לעצמו "הנחות". התוצאה - הורים פחות מחויבים וילדים שמרגישים בצורך להיאבק על מה שמתקבל כמובן מאליו בנוכחות הורה יחיד.

השבתי לך באופן כללי. מוזמנת לפרט וכך אוכל יותר לדייק.
כך או כך, את מתארת מצב מוכר. גם את זה חשוב לדעת :)