חוסר יכולת לעצור

אורית


בתי בת כמעט 6, אימפולסיבית מאד, תזזיתית לרוב. במשחק עם אחרים מאד פעילה, שולטת ובקלות ״עוברת את הגבול״. לא רק בעיניי, גם בעיניי חבריה. לדוגמא: מרבה לקחת את תפקיד ה"תינוקת" במשפחה ועושה זאת בקולניות רבה עד כי גם חבריה מבקשים כי תפסיק.
היא סקרנית מאד ויוזמת כל הזמן אבל במקביל גם חסרת מנוחה וממש מתישה. אני מודה שאינני מצליחה להבין עד הסוף את המקור להתנהגות. אני מצדי מרגישה שמרבה להעיר לה ואולי בכך מעצימה התנהגויות מסוימות אך מצד שני אינני מצליחה לעזור לה ולי.
אודה לתגובתך.

דני גיל

16-04-2012 03:13
היי אורית,
תשמעי אני יודע שזה לא קל אבל תגדירי לך את זה כמשימה ברורה שאת רוצה להצליח בה. מהי המשימה? -

להפסיק להעיר לה. לגמרי. אל תנזפי בה, אל תתלונני, ובעיקר תמנעי מלעסוק בעבר:

"די כבר!!! תפסיקי עם זה! את לא מבינה שכואב לי הראש!!"
"כמה פעמים אני צריכה להגיד לך... ?!"
"את זוכרת שאמרתי לך שזה יגמר ככה?!"

אורית, אלה הן אמירות שעוסקות בעבר ובמקרה הטוב אפשר לומר עליהן שהן מיותרות. ההצעה שלי לנקוט מולה רק בצעדים אפקטיביים, כלומר שאם היא (סתם דוגמה) לוקחת כיסא וגוררת אותו בכל הבית והיא לא קשובה לבקשות שלך שנאמרות בכבוד ובגובה העיניים - טוב תעשי אם תקחי ממנה את הכיסא. עכשיו תראי אורית... נניח שאת אומרת לי שמשום מה את לא יכולה לקחת ממנה את הכיסא אז אנחנו נכנסים כאן לנושא אחר שלא הייתי רוצה בשלב זה לשים עליו את הפוקוס אלא רק להמשיך ולחזק את המסר שבו התחלתי:

את לא יכולה לקחת ממנה את הכיסא? עזבי את הכיסא! אבל עזבי גם אותה! עזבי את הטפות המוסר ואת התלונות ואת כל המילים המיותרות שכאמור הן אף פעם לא באמת מיותרות כי הן תמיד יוצרות אפקט שלילי.

כאשר את עושה רק מה שאפקטיבי ונמנעת ממה שלא אפקטיבי את מכשירה את הקרקע לתקשורת חיובית בבית ומגדילה את הסבירות שהיא תקשיב לך. כאשר זאת האסטרטגיה שלך את לא תגידי לה:

"פשוט מגעיל איך שהתנהגת עם החברות שלך היום! את תראי.. בסוף לא ירצו לבוא אלייך"

מה שכן, באופן טבעי את כבר תגיעי למצב (הטוב) שבו את מתעניינת בה:

"אבל למה הפסקתן את המשחק באמצע?"
"את יודעת... הרגשתי שאת לא שקטה, משהו הפריע לך?"
"אני מבינה אבל לדעתי רומי נעלבה ממך ונראה לי שחבל... את יכולה להפסיד מזה. לא? מה את חושבת?"

ובמקום לומר לה בפעם הרביעית: "תפסיקי כבר עם הרעש הזה!!!"
עדיף: "תשמעי אני בחדר... קשה לי עם הרעש הזה"

כלומר,
מה שאני יכולה למנוע אני מונעת,
מה שאני לא יכולה למנוע יגרום לי לקבל החלטה שתטיב עם עצמי ואז אגב, כמו קסם, התנהגותה עשויה להשתנות מיד.

בלי קשר, לאור מה שאת כותבת על התזזיתיות שלה ובכלל כדאי לדעתי לבדוק אם קיים קושי אובייקטיבי (היפראקטיביות למשל) ובהתאם לתשובה שתקבלו תוכלי לשקול כיוונים נוספים לסייע לה.

בהצלחה ומוזמנת לעדכן..

אורית

16-04-2012 18:09
תודה.

אורית

01-05-2012 00:23
מעדכנת. תודה על התגובה המועילה לדברי המבולבלים. עזרת לי. פחות הערות. יותר דיבור שקט והסברים שלא תמיד מגיעים ״בגוף הסרט״, אלא אחריו.... וזה עובד.
בסוף אנחנו המנוע שלהם בכל כך הרבה מובנים. הרעש שלנו מחלחל אליהם, כך גם השקט והרוגע.
תודה שכיוונת ועזרת לי לבחור.

דני גיל

02-05-2012 00:28
איזה יופי אורית... תודה לך על העדכון :)