היי עירית,
הכי פשוט - קחו אותו אליכם למיטה. אלא אם כן את זה כבר ניסיתם ואז נחשוב על פתרון אחר.

יהיו שיאמרו שזה לא רעיון כל כך טוב כי כך הוא יתרגל ויפתח תלות וכדומה. לדעתי התלות נוצרת מכיוון אחר:
כאשר התינוק חש חוסר ביטחון הוא הופך להיות אובססיבי כדי להשיג את הביטחון הזה.

נכון להיום הוא תינוק והוא קם בחמש בבוקר. בעוד שנה וקצת תעבירו אותו למיטת מעבר ועם ובלי קשר למה שתעשו עכשיו, הוא יבקר במיטתכם בשתיים לפנות בוקר. גם אז אמליץ לכם לאפשר לו להירדם במיטתכם ולאחר שירדם להעביר אותו למיטתו. במקום לחשוב במושגים של "להרדים את הילד" תמיד תעדיפו להרדים את "הדבר הזה" שמציק לו. אם כל פעם שהילד יתעורר (עכשיו ובהמשך הדרך) תפעלו מיד כדי להרגיע אותו ולספק לו את מה שהוא צריך, יעלם הצורך, הילד ירדם ואיתו גם המוטיבציה להתעורר. בקיצור... לכו לישון ;)

קודם כל רציתי להגיד תודה על התגובה המהירה.
עוד לא ניסינו לקחת אותו למיטה, והאמת אני לא יודעת אם ירגע במיטה שלנו...היום ליטפתי אותו עד שנרדם, אולי זה גם יעזור

עירית, אל תקחי אותו למיטה ותנסי "לשכנע" אותו שישאר שם. כלומר שאם הוא קם ממיטתכם תנו לו דקה-שתיים להבחין בכך שאתם ממשיכים (כאילו) לישון. אחר כך תעבירו אותו למיטתו.
אם הוא יבכה ויבקש לצאת קחו אותו שוב למיטתכם. המטרה לגרום לו להבין שבחמש בבוקר הכי נעים וכיף להיות במיטה - איזושהי מיטה - ולא לטייל בבית.

הי דני,
לקחת למיטה לא עובד, אני פשוט שמה עליו יד והוא נרגע אחרי זמן מה וחוזר לישון ( לפעמים זה לוקח גם שעה- אבל הוא במיטה שלו). אני די עייפה, כי אני לא ישנה לילה רצוף כבר שבועיים.
שמתי לב שלאחרונה הוא גם מתקשה להירדם בערב, בעבר הייתי שמה אותו במיטה ב 18:30 והוא היה ישן עד 6 בבוקר, לרוב רצוף, בלי יותר מדי קשיים. עכשיו כשהוא למד לעמוד אז הוא נורא מתלהב מזה וכשאני משכיבה אותו הוא כל הזמן קם ומתחיל לקפוץ ולצחוק- ממש מזמין לשחק. אני ובעלי הבנו שהוא צריך את הנוכחות שלנו בחדר, אז או אני או הוא יושבים לצידו עד שהוא נרדם או כמעט נרדם. ניסיתי להיות בחדר ולהתעסק בדברים אחרים כמו שכתבת פה בפורום, ניסיתי להרחיק את הכיסא על מנת שבאופן הדרגתי אח"כ לצאת מהחדר, אך זה לא עובד- אם אני לא לידו והוא יכול לגעת בי פיזית הוא כל הזמן קם.
קראתי שבגיל 9 חודשים מתחילה להתעורר חרדת פרידה אצל תינוקות- האם זה מה שקורה לבני?
חשוב לציין שבבוקר כשאני שמה אותו אצל המטפלת הוא נפרד ממני בקלות.

היי עירית,
אכן הספרות המקצועית של התפתחות הילד מציעה את המושג "חרדת נטישה" בהתייחס לגיל תשעה חודשים ועד שנה פלוס. הבעיה שהמידע הזה לא עוזר לך לישון בלילה :)

החוויה של התינוק הנכנס למיטה היא באמת חוויה של פרידה. והמשימה שלנו ההורים היא למתן את תחושת הפרידה. הנוכחות בחדרו של התינוק מבלי להיות עסוקים בו היא נוכחות שבהחלט ממתנת את תחושת הפרידה. ולא צריך להתרחק ממנו לשם כך. אם הוא רוצה יד - תני לו יד. ומדי פעם תלטפי אותו, ומדי פעם תני לו נשיקה מיוזמתך, וכל הזמן תתני לו את התחושה שאת שם כי את רוצה להיות שם. תאמיני לי עירית, עבור הילד אין מרדים מזה. האם את צריכה להיות עסוקה בו לשם כך? ממש לא! את יכולה להיות לידו ולהושיט לו יד ובאותו הזמן לכתוב לי איך מתקדמים אצלכם העניינים, לשוחח עם חברה בטלפון, לקרוא ספר וכו'.

ועירית, את גם יכולה לעשות משהו אחר: לעזוב את החדר לאחר נשיקת לילה טוב ו... יהיה מה שיהיה. את מביאה בחשבון שבערב הראשון הוא יבכה המון, בשני הרבה ובשלישי מעט. ועד שלא יבכה בכלל. את לא צריכה לחשוש מהתסריט הזה אבל חשוב לי שתדעי שיש גם דרך אחרת כי אני פשוט יודע כמה שזה יכול להיות פשוט, כמובן.. אם זה נעשה נכון. יש כאן למעלה בסמוך לספר קישור שנקרא "המלצות" והוא מוביל לכתבה בנושא השינה וההירדמות שפורסמה במגזין "עולם האישה" לפני כחודש. תוכלי לקבל משם הבהרות נוספות בעניין.

עירית, את אומרת שהוא קם בארבע-חמש בבוקר. למה אתם קמים יחד איתו? מה יקרה אם תמשיכו לישון או... כאילו לישון?

הי דני,
עד היום לא היינו קמים אלא אם כן הוא היה ממש בוכה, הייתי משכיבה אותו ונותנת לו יד ומלטפת תוך כדי שאני שוכבת. אבל עדיין ההתעסקות הזו מעירה ומפריעה לישון ומעייפת.
היום היה פשוט סיוט, הוא התחיל להתעורר ממש מוקדם, בסביבות 00:30, והתחיל לקום ולבכות, ניסיתי להשכיב אותו אך זה לא הלך, לקחתי אותו למיטה שלנו כמו שהמלצת וזה עזר, הוא נרדם והחזרתי אותו למיטה שלו, אך אחרי זמן קצר הוא שוב התעורר ובעלי קם והתיישב לידו אך הוא ממש לא נרגע ורצה לקום אז שוב לקחתי אותו למיטה שלנו וכשהוא נרדם החזרתי אותו למיטה שלו, כשהוא התעורר בפעם השלישית הבנתי שאם אני לישון הלילה כנראה אצטרך להשאיר אותו במיטה לידי- אני די בטוחה שזו הייתה טעות אך היינו ממש עייפים.
הוא ישן עד 5:45 ואז שוב התעורר בבכי והתעקש לקום בבכי. וגם עכשיו הוא די עצבני, יכול להיות שיוצאות לו שיניים כי הוא אוהב להכניס לפה ולנשוך דברים קשים.
אנחנו לא מבינים מה קורה....הוא היה ישן כל הלילה לרוב בלי שום בעיה ועכשיו הלילות הופכים להיות די סיוט.

נ.ב- וכשאנחנו מנסים להמשיך לישון או כאילו לישון לפעמים הוא קצת מטייל במיטה תוך כדי קיטור קל-בינוני ולפעמים (לרוב) הוא עומד וצורח ואי אפשר להתעלם.

... מובן לגמרי. ונשמע לי לגמרי סביר שהוא מתעורר בעקבות כאבי צמיחת השיניים וככל שכך מיותר לדעתי להתעקש שישן במיטתו. שירדם איפה שהוא מצליח להירדם. לדעתי עירית, אם ב- 5:45 הוא מתעורר בבכי כאשר אתם ישנים איתו במיטה הגיוני לחלוטין שמשהו כואב לו.

במצב הזה הכי נכון לדעתי שישן אתכם לתקופת ניסיון קצרה, נניח לשבועיים הקרובים ועד לבירור העניין. כך תוכלו לראות אם הוא ישן רצוף או ממשיך להתעורר בבכי באופן קבוע. אם הוא ימשיך להתעורר וירבה להתעורר בבכי סביר שההתעוררות היא תוצאה של כאב:

הכאב סביר להיגרם כתוצאה מצמיחת שיניים, אבל אולי יש עוד דברים שמציקים לו ולכן אם תראו שגם מיטתכם לא מאפשרת לו לישון בשקט הייתי פונה גם לרופא משפחה.

הי דני,

ההתעוררויות בלילה פסקו, אך עכשיו יש לנו עניין חדש עם השינה, יותר נכון עם ההירדמות.

כפי שכבר כתבתי לך אני יושבת לצידו עד שהוא נרדם, ועכשיו זה קורה לרוב תוך 10 דק.התוכנית שלי הייתה להתרחק כל פעם קצת לדלת עד ליציאה מהחדר לגמרי.
אך כשבעלי ישב איתו הוא התחיל לבכות ולא היה מוכן להירדם, אני לא הייתי בבית כך שהוא בכה 40 דק עד שנרדם מתשישות כבר כנראה. אתמול בעלי גם ישב איתו והוא התחיל לבכות עד שנכנסתי לחדר, ואז הבנו שהוא רגוע רק כאשר אני שם.
לאחרונה הוא גם לא רוצה ללכת לישון ביום כאשר נראה לי שהוא עייף וממש מתנגד ובוכה כאשר אני משכיבה אותו, וזה ממש סיוט, אני מרגישה ממש נורא להכריח אותו- אז לפני כמה ימים כאשר הוא התנגד אחרי כמה נסיונות וויתרתי ולא המשכתי לנסות והוא היה ממש מבסוט, אך כאשר הוא לא ישן אז קשה לו "לסחוב" עד הערב ואז הוא נהיה עצבני. היום הוא ישן שנת בוקר ואת השינה שלפני ארוחת הצהרים לא ישן וגם אח"כ התנגד לישון אצל המטפלת. חשבתי שאולי הוא שוב צריך שאני אהיה לצידו כדי להירדם, אך כאשר ניסיתי להרדימו הוא ממש אבל ממש התנגד, ידעתי שהוא כבר ממש עייף כי לא ישן כבר המון שעות וידעתי שאם אני לא אשכיב אותו עכשיו אח"כ זה יהיה בעייתי. נכנסנו ביחד ללופ שהיה לי ממש קשה לצאת ממנו- כבר התחלתי להתעקש על השינה, אז אמרתי לעצמי שאני כבר לא יכולה לסגת כי אז הוא יבין לפעם הבאה שאם יבכה אז אני מוותרת ( זה גם מה שאמרה לי המדריכה לחוג ליווי התפתחותי שהיינו- שלא להתחיל משהו שאני לא יכולה לסיים, ואם התחלתי אז לסיים) אך מצד שני ממש ריחמתי עליו כי הוא ממש בכה, הייתה בי סערת רגשות שמצד אחד אני מבינה שהוא זקוק לשינה הזו והוא בוכה כי הוא כבר עייף אבל עדיין מתנגד ולא רוצה לישון,אך מצד שני הרגשתי שאני עושה לו טראומה שאני מכריחה אותו ככה, ירדו לי דמעות בעצמי

היי עירית,
אני לגמרי מבין את התחושות שאת מדברת עליהן. כהורים עלינו להיות נחושים אבל לפני הכל - להיות קשובים לאינטואיציות שלנו.
מה שנכון לילד אחד לא נכון לילד אחר ואני באמת לא חושב שיש מתכון הירדמות שנכון עבור כל הילדים.

עבור התינוק שלך ולעניין הירדמות הלילה טוב יהיה לדעתי להתמיד בגישה שלפיה את מלווה אותו בהירדמות אבל כאמור - לא באופן פעיל. שימי לב לדברים שכתבתי לך ולהיגיון העומד מאחוריהם ותחזרי ותבקשי ממני הבהרות אם משהו לא ברור לך שם (כי כשאת כותבת שאת מתרחקת בהדרגה מהמיטה שלו את פועלת הפוך).

לעניין ההירדמות במשך היום: שימי לב לתשובתי לקרן ששאלה שאלה בנושא "שינה של בן שבעה חודשים" מה- 1/6. נכון לעכשיו בראש העמוד של הפורום. דבר אחד טוב בטוח יצא מזה: לא תרגישי לבד :)

הי דני,
כשאתה אומר שאני פועלת הפוך כשאני מתרחקת מהמיטה שלו- למה אתה מתכוון?

הכוונה היא לכך שאת עושה משהו שנוגד את הרעיון. הרעיון הוא לתת לתינוק את הביטחון המלא שאת נמצאת שם לצידו כיוון שאת רוצה להיות נוכחת שם לצידו. ולא כי את במשימה.

הרגע הזה שבו את מתרחקת עם הכיסא הוא הרגע שאמליץ לך לעשות דווקא את הדבר ההפוך: להתקרב עוד יותר, ללטף את ראשו, לסדר לו קצת את החולצה והמכנסיים... כלומר - להפגין עודף נוכחות וכל הזמן להעביר את התחושה: אני פה כדי להישאר. ובלי לפחד שהוא יתעורר כתוצאה מההתקרבות שלך. נכון שהוא כבר נרדם ואת אולי אומרת לעצמך: "רק לא לגעת", אבל עירית.. זו בדיוק המלכודת משום שמספר שניות לאחר שהתינוק נרדם ועד שהוא נכנס לשינה עמוקה יש לך זמן יקר לבנות את האמון הדרוש לשימור ההירדמות של הערב ולהכשרת התנאים להירדמות של מחר בערב.

הי דני,
תודה, זה יותר קשה משדמיינתי לעצמי...:)

זה בדרך להיות קל..