רגשות אשם

עירית


הי דני,
אני מרגישה רגשות אשם כשאני עושה דברים נוסספים מלבד להיות עם התינוק בן ה-9 חודשים שלי. אני יודעת שחשוב שישחק גם לבד, וחשוב שגם לי יהיו עיסוקים משל עצמי ובגלל זה אני גם עושה עוד דברים חוץ מלשחק איתו ( יושבת במחשב\מכינה אוכל, מסדרת את הבית) כשהוא איתי בחדר, ולפעמים הוא מגיע אליי ואני עוזרת לו לעמוד או לוקחת על הידיים ומשחררת להמשיך לשחק- אבל עדיין אני מרגישה רגשות אשמה שאני לא מקדישה לו את כל תשומת הלב. תוכל לעזור לי?

דני גיל

25-05-2012 04:14
... לדעתי את פועלת דווקא מצוין. הבעיות שנוצרות בדרך כלל עם ילדים בכורים הן תוצאה של גידול הילד כנסיך שמגיע לו הכל, הוא מרכז העולם והכל סובב סביבו. עם הזמן נוצרת תלות ביחסים, תובענות, הרגשה של חוסר יכולת לקיים את ההבטחה ועמה אכזבה הדדית של הילד ושל ההורים. וכאשר מצטרף שחקן חדש לזירה - אחיו התינוק - המשבר הטבעי והצפוי מתגלה כמשבר קשה מנשוא עבור הבן הבכור שמרגיש נבגד. לא פחות.

עירית את עושה נכון: את עושה נכון כשאת לא מעניקה לו את כל תשומת הלב ואת עושה נכון כשאת "עוזרת לו לעמוד או לוקחת על הידיים ומשחררת להמשיך לשחק". מה שכן, תמיד תדאגי שהנוכחות שלך תהיה שם בשבילו כאשר הוא צריך אותה, כלומר שלא יקרה מצב כזה שהוא יצטרך לבכות זמן רב כדי שתגשי אליו. ממילא לא נראה לי שזה המקרה כך שתרשי לעצמך להיות גאה באמא שאת וליהנות מהתחושה הזאת.

עירית

25-05-2012 12:50
תודה רבה דני.

אני באמת מרגישה שהרבה פעמים הוא תובעני וזה מרגיש לי לפעמים כמו \"פינוק\" ( מעבר לצורך ) הדרך שבא הוא מגיב.

אני אף פעם לא נותנת לו לבכות, אני שם כשהוא צריך אותי.

אני רוצה להתייעץ איתך על עוד משהו-

הבן שלי מתנהג שונה בבית ואצל המטפלת, לדבריה שם הוא ילד לתפארת ללא שום בעיות :אוכל בזמן, ישן בזמן, משחק, אף פעם לא בוכה. ובבית, במיוחד בבקרים בסופ\"ש הוא ממש לא מתנהג ככה, היום הוא התחיל לצעוק כשראה שאני מכינה לו דייסה וכשנתתי לו הוא לא הסכים לאכול ( אני נותנת לו דייסה בטעם שונה מזה שנותנת המטפלת כדי לגוון לו) וממש התנגד ובכה. שמעתי שתינוקות מתנהגים שונה אצל מטפלות\\ בגן מאשר בבית כי בבית הם מרגישים יותר אהובים ו\"מרשים\" לעצמם. אבל הידיעה שאצל המטפלת הכל מתקתק ואצלי הוא מתנהג בצורה כזו גורמת לי להרגיש חוסר אונים, אולי אני עושה משהו לא בסדר, בגלל זה הוא בודק גבולות? וכשאני מפרשת את זה ככה אז אני שמה גבול ומנסה להיות יותר נוקשה וזה גורם לי להרגיש רע כי אני \"מכריחה\" אותו לעשות משהו שהוא לא רוצה, כשאצל המטפלת הוא עושה הכל מרצון.
תודה :)

דני גיל

26-05-2012 19:47
"שמעתי שתינוקות מתנהגים שונה אצל מטפלות\בגן מאשר בבית כי בבית הם מרגישים יותר אהובים ו"מרשים" לעצמם"

עירית, בבית התינוק או הילד "מרשים" לעצמם לא בגלל שהם יותר אהובים אלא בגלל שהגבולות פחות ברורים. נכון שעוצמת האהבה והמטען הרגשי עשויים להקשות על הגבול הברור להיות ברור אבל זה לא חייב להיות ככה. בואי נמשיך במה שהתחלנו - ברגשי האשם. כשאת מסדרת את הבית ועסוקה בעניינים שלך את גם עסוקה ברגשי אשם. המטפלת לא. כשאת מחליפה לו חיתול והוא בוכה את עלולה לחוש ברגשי אשם. המטפלת לא. סביר להניח שלא.

למי תהיה היכולת להיות ברור יותר? לך או למטפלת? למי שמגיע נקי או למי שמעמיס על עצמו רגשות אשם? מי יהסס יותר, יפצה יותר, יהיה מוטרד יותר? לכל אלה השפעה ישירה על מידת בהירות המסרים שאנו מעבירים לילדים שלנו.

בקיצור עירית... הפער הזה מוכר וטבעי, אפילו מעיד על התפתחות בריאה: כאשר הילד "מרשה" לעצמו בבית ו"בחוץ" (מטפלת, גן, ביה"ס) מתיישר לפי החוקים והכללים זה מצוין. ההיפך הוא המטריד.

אגב, לפעמים הפער הזה קטן ממה שנראה לנו כי למטפלת הרי אינטרס להציג לנו ההורים את ההישגים ופחות את הקשיים.

עירית

26-05-2012 23:15
תודה דני :)