היי מיכל, תודה-תודה :)
שבוע שעבר פורסם טור שלי בוואיינט (הקישור למעלה) שבגדול אומר: כדי לאכוף סמכות תעשו מה שיעיל ותמנעו ממה שלא יעיל. ההצעה הזאת נשמעת משעממת, צפויה ומיותרת מרוב שהיא הגיונית. זה הרי מובן מאליו, לא?
ובכל זאת הורים בוחרים להוסיף במילים גם כאשר בצד השני אין מי שיקשיב להן, לאיים גם כאשר בצד השני אין מי שיתרגש מהאיומים שלהם. וכדומה.

הבן שלך כועס ונותן ביטוי לתסכולים שלו. למה הוא כל כך כועס? אתם משוחחים על כך? מי מקבל את ההחלטות בבית? עד כמה הוא שותף לקבלת ההחלטות? עד כמה אתם כהורים מוכנים לקבל את עמדתו בעניינים של סדר יום? האם, למשל, ההחלטה שקיבלת להגביל את זמן המחשב לחצי שעה מובנת לו? נניח שחבר טוב שלו ישאל אותו:

"למה אמא שלך מרשה לשחק במחשב חצי שעה ולא יותר?"

מה לדעתך בנך ישיב לו?

קיבלתי הרבה נקודות למחשבה ולבדיקה עצמית..
וגם קראתי את הכתבות בוואיינט התרשמתי מאוד.
לגבי אכיפת סמכות, בגיל צעיר זה דיי פשוט
אך בגיל 6-8 זה קצת יותר מורכב, בעיקר אם קיימת התעלמות לדוג' לך להתקלח מייד!! מה עושים אם הילד לא מוכן? איפה הסמכות ההורית שלי? כפי שאני רואה את זה כל מה שאעשה לא יתקבל (או שאתעלם או שאגרום לו להיכנס) איך אני מחזירה לעצמי את הכוח מול ילדיי
הבנתי שזה משהו שנבנה(ואולי קל יותר) בגיל צעיר אך בכ"ז איך מתחילים עכשיו?? מבלי לבטל את רצונו של הילד מצד אחד- ומצד שני מבלי להיכנס איתו למשא ומתן מיותר ??
תודה רבה על תשובתך
נ.ב אני עדיין קוראת את הספר שלך וחייבת לציין שהוא מאיר לי הרבה דברים על עצמי בעיקר, ומכניס את הכל לפרופורציות חדשות מבחינתי
ספר מדהים!!

איזה יופי מיכל... אני שמח שאת קוראת ותודה שאת מעדכנת. שמחתי גם שחזרת אליי כי היתה לי הרגשה שהדברים שכתבתי לך אולי לא מספיק ברורים.

לענייננו:

את שואלת: "איך אני מחזירה לעצמי את הכוח מול ילדיי?" והייתי רוצה להציע לך להחליף את המילה "כוח" במילה "השפעה". את הרי לא באמת רוצה להפעיל כוח על ילדייך, אבל את כן רוצה להיות דמות סמכותית שיש לה יכולת השפעה על ילדיה וכך גם לקבל מהם שיתוף פעולה וכדומה.

יכולת ההשפעה הזאת תלויה כמובן בטיב היחסים בין הילד להורים. את שואלת ובצדק מה כאשר מערכת היחסים הזאת לא במיטבה, מה כאשר גידלנו ילד עד גיל 6 וטעינו לא פעם ולא פעמיים בגידולו ובחינוכו ו... מערכת היחסים אינה מושלמת. מה אז? לא נוכל להכניס את הילד לאמבטיה? ובכן מיכל, אף פעם לא מאוחר, ודאי לא כאשר הילד בן 7. כאשר מגיע זמן המקלחת אנחנו ניגשים אל בן השבע שלנו ומכינים אותו לכך שבדקות הקרובות אנו נכנסים להתקלח. אם יש לו הצעות חלופיות נהיה קשובים לו, אם הוא רוצה "עוד 10 דקות" אין סיבה שנסרב לו. כעבור עשר דקות נזמין אותו להיכנס לאמבטיה. והוא יגיד "רגע.. אמא/אבא". נשאל אותו למה הוא מתכוון במילה "רגע": אולי הוא לקראת סיום משחק במחשב, אולי באמצע משהו אחר, אולי זו דרכו לסרב להיכנס למקלחת. בכל מקרה לא נתחשבן ולא נחזור אחורה ("לא סיכמנו לפני חצי שעה שתיכנס בעוד 10 דקות?!!!"). נעמוד לידו ונסביר בכבוד ובאהבה שה"רגע" שלו הסתיים ועכשיו הוא זמן המקלחת. ככל שהוא יסרב נשאל אותו:

"זה בסדר בשבילך להתעלם מהבקשות שלי?"

ונמתין לתגובתו. אם נרגיש שהוא לא סופר אותנו נבהיר לו שזמן המקלחת הוא עכשיו ושאם הוא בכל זאת מעוניין להתקלח - עכשיו זה הזמן".

ומיכל... תני לו את האפשרות באמת לבחור, אם הוא לא מעוניין להתקלח - שלא יתקלח. כאשר זאת תהיה הגישה שלך אליו יהיה זה הוא שירדוף אחרייך ואחרי המקלחת ולא ההיפך. האחריות תהיה איפה שהיא צריכה להיות - אצלו.

מיכל, הוא מתקלח לבד? הוא אוהב שאת מלווה אותו בזמן האמבטיה? הוא מבקש את נוכחותך? התחלת וכתבת שאת מגבילה אותו ואת אחיו בן החמש לזמן מוגבל מול המחשב. למה בעצם? מה הסיבה לכך שהם מוגבלים לחצי שעה ביום? יכול מאוד להיות שאם נמשיך להתכתב בעניין תבחרי אולי להסיר את המגבלה הזאת אבל מה שמעניין אותי לדעת הוא אם קיים סיכוי - איזשהו סיכוי - שאת הבחינה מחדש הזאת היית יכולה לעשות בעקבות בקשה שלהם.

הי דני

ראשית תודה על התשובה המהירה והמפורטת
הבנתי שהדבר המרכזי הוא שאנחנו צריכים לשקם את האמון במערכת היחסים ביננו, ושהאחריות עוברת לידיו - עם הבהרה ברורה של הבקשה שלי. האם גישה זו נכונה לגבי כל המצבים האפשריים?
בספרך הצגת שישנם 2 גישות ללכת בטוב (מו"מ) או ברע (פסיקה)
מה קורה במצבים שבהם נדרשת פסיקה ובכל זאת אין הקשבה, מדובר בילד גדול איך נמנעים ממעשה כוחני? (לוקחים כדור! מכבים טלויזיה/מחשב)

ועוד שאלה איך עושים את המעבר מהגישה הישנה שלא עבדה אל הגישה החדשה, באופן חד ומיידי? אולי ע"י שיתוף ושיחה עם הילדים?
שאנחנו מתחילים דרך שבה כל אחד לוקח אחריות מלאה על המעשים שלו, ומבין שלכל מעשה ישנה תוצאה טבעית (..)
לגבי המחשב: היתה תקופה שבה בני הבכור היה "מחובר" למחשב מרגע שמגיע מהבי"ס (17:00), ואז ראיתי שהוא הפך להיות עצבני וחסר סבלנות כלפי כל הסובבים אותו ואפילו מעט אלים, לכן הגבלתי את זמן המחשב, (זה משתנה מעט לפה ולשם אבל יש שיפור בהתנהגות).
אני מסכימה איך שיש פה איזה שהוא מסר "אני לא סומכת עליכם - שתבינו מתי כדאי להפסיק לשחק במחשב" אבל זה בהחלט אפשרי לעשות כמה ימים נסיון ולראות מה קורה בלי הגבלת הזמן.

לגבי המקלחת, הוא מתקלח לבד ומאוד עצמאי בנושא זה

דני, שוב תודה רבה
על הרצון לחלוק ולשתף (:
מיכל

מיכל, יש הורים לילדים צעירים בני 3 או 5 שנמנעים לפעול באסרטיביות מול ילדיהם כדי להימנע מהתנהגות שנתפסת בעיניהם ככוחנית ובלתי לגיטימית. להורים האלה אני בעצם אומר:

"תשמעו... תעשו את זה בטוב או תעשו את זה ברע אבל תעשו את זה. והכי חשוב - תוותרו על מה שלא "עובד", על התלונות, ההתחשבנויות, האיומים וכדומה". במילים אחרות, אם בן השלוש לא נכנס לאמבטיה לאחר שביקשתם ולאחר שהשתמשתם בכל המילים הנכונות, קחו אותו על הידיים ותכניסו אותו לאמבטיה. כמובן שככל שגיל הילד גבוה יותר אין לנו באמת שתי אפשרויות ואז היכולת לתקשר ולהשפיע על הילדים שלנו מתוך המקום של תקשורת בריאה והבסיס האיכותי של מערכת היחסים - הוא המכריע. אבל תראי מיכל... מערכת היחסים הזאת היא מערכת דינאמית - אנחנו כל יום בונים אותה (או הורסים אותה) בכל מה שאנחנו עושים. לא סתם התעניינתי בנושא הגבלת הזמן המחשב.

לילד בן שבע את יכולה בהחלט לקחת את הכדור, לכבות את המחשב או הטלוויזיה. השאלה החשובה שאנחנו ההורים כל הזמן צריכים לשאול את עצמנו היא למה אנחנו עושים את מה שאנחנו עושים, האם מתוך מחשבה על טובת הילד או מחשבה על החרדות שלנו.

מיכל, מה לדעתך יקרה אם תאפשרי לו לשחק במחשב כמה שהוא רוצה ותחליטי שאת לא מנהלת איתו בכלל ויכוחים בעניין האמבטיה. ירצה - יתקלח. לא ירצה - לא יתקלח. ובכלל... שזאת תהיה הגישה. מה לדעתך יקרה? מה זה יעשה למערכת היחסים? מה זה יעשה לאקלים הביתי?

הי

יש לי 4 ילדים והילד השני חווה המון תסכולים והמון בכי והתפרצויות זעם שקולח לו הרבה זמן להרגע מהם
למשל הם עשו בינהם זוג או פרד והגדול ניצח אז השני נלחם על זה שהוא בטוח טעה והמשחק היה לא הוגן ובכה המון זמן ולא נרגע
ואחרי במקלחת הוא המשיך לצעוק למה את לא מביאה לי בגדים ולמה אתם לא שומעים אותי ולמה אתם מתעלמים ובוכה בוכה בוכה
מכל דבר הכי קטן שקצת נגעו לו בצבעיים או הזיזו לו משחק הוא פשוט נורא נשבר והולך לחדר ובוכה מלא זמם
וכל הזמן מאשים אותי למה אני לא מטפלת ולמה לא שמרתי שהתינוקת לא תגע לו בצבעים וכמה שאני אומרת לו אז אל תשחק ברצפה אין עם מי לדבר והוא מוצא סיבות חדשות למה אני לא שמרתי
איך אני יכולה לעזור לו להתמודד עם ההתקפים האלה ובכלל מה אני אמורה לעשות איתם?

היי דסי,
מה גיל הילד?