היי ליז,
בתך "לא סופרת אותך"
בתך "לא רואה אותך ממטר"
מסכים איתך!

למה זה קורה? בגלל זה:

"יש לציין שאני לא יכולה לשמוע אותה בוכה, הלב נשבר לי ומהר מאוד אני מתרככת ומנסה להרגיע אותה בחיבוק ונשיקה"

אחד התפקידים המשמעותיים שלנו כהורים הוא להציב לילדים שלנו גבולות ולראות אותם לא מרוצים. וילדים - כאשר הם לא מרוצים - הם בוכים. במיוחד כאשר מצליח להם, כאשר הם רואים את ההורים שלהם מגיבים לבכי, תהיה התגובה אשר תהיה.

לפי הדברים שכתבת לי את עסוקה המון בלרצות אותה ובניסיונות למצוא חן. למה ליז? מה את חושבת שיקרה ברגע שתפסיקי "לעבוד בזה"? בתך תפסיק לאהוב אותך? את אמא מסורה ואוהבת (לא כך?) וככזאת את מספקת לבתך את מה שהיא צריכה. את יכולה להיות גאה באמא שאת וכל היום לשנן לעצמך:

"איזה מזל יש לבת שלי שאני אמא שלה"

כשתאמיני בזה באמת, לא תרגישי שאת צריכה כל הזמן לפצות אותה וללכת על קצות האצבעות.

מדוע למשל את קונה לה "מלא מלא מלא" בגדים שהיא לא רוצה ללבוש? למה בכלל את מעוניינת שהיא תלבש מה שאת רוצה ולא מה שהיא רוצה? כי היא לובשת כל יום את אותו הדבר? נו אז הילדה חסכנית... דווקא עושה לך חיים קלים. לא ככה?

ככה תראי את זה - בקלילות ובהומור - ומהר מאוד תראי שהיא בוחרת לבד בבגדים אחרים. מבטיח לך ואת מוזמנת לנסות ולעדכן.

אגב, נתת לה לבחור בין שלוש אופציות אבל האופציה השלישית לא מקובלת עלייך - האם באמת נתת לה לבחור?

אגב נוסף - מבין כל הקונפליקטים שיש ביניכן כרגע הבחירה בבגד כזה או אחר היא הדבר הכי פחות מטריד כרגע. לא ככה?

לא הבנתי את עניין החטיפים והעוגיות: הילדים מגיעים בבוקר לגן וממתינים להם שם חטיפים ועוגיות? בכל אופן- כאשר את לא מוכנה שבתך תאכל חטיף לפני הארוחה קחי לה את החטיף ושתעשה מה שהיא רוצה. שתבכה עד מחר. להרביץ לך כמובן שהיא לא יכולה.

שימי לב מה את עושה כאשר היא נוהגת באלימות (לא איומים ולא עונשים):
את מתיישבת ומחבקת אותה מאחור, לא מאפשרת לה להזיז את הידיים, פנייך ופניה לאותו הכיוון, את לוחשת לה באוזן בנימה אסרטיבית (נחושה אך לא תוקפנית) -

"לכך אני לא מוכנה" --- וזהו!

היא תכעס נורא, ותבכה, תצרח, תרקוד עם הרגליים, תתכונני לכך שזה לא "יצטלם טוב". אלה הם הרגעים שבהם הילדה הקטנה הזאת, בת השלוש וחצי, מרוויחה את אמא שלה. ואלה הרגעים שבהם את מרוויחה אותה. מהר מאוד תרגישי בכך.

כאשר את מחבקת אותה והיא מתנגדת תבדקי מדי חצי דקה מה קורה כאשר את משחררת אותה: האם היא חוזרת לאלימות או מפנימה את המסר. אנחנו לא מצפים שהיא תהיה רגועה וסביר להניח שהיא תזעף ותחמיץ פנים. זה בסדר גמור - זה מותר לה. וככל שתהי נחושה ותתמידי בכך תמצאי שהיא לאט לאט הופכת להיות מפויסת ומשתפת פעולה.

אבל באמת ליז.. הכי חשוב - תלי על המקרר ושימי פתק בארנק:

"איזה מזל יש לבת שלי שאני אמא שלה"
"איזה מזל יש לבת שלי שאני אמא שלה"
"איזה מזל יש לבת שלי שאני אמא שלה"
"איזה מזל יש לבת שלי שאני אמא שלה"
"איזה מזל יש לבת שלי שאני אמא שלה"
"איזה מזל יש לבת שלי שאני אמא שלה"
"איזה מזל יש לבת שלי שאני אמא שלה"
"איזה מזל יש לבת שלי שאני אמא שלה"
"איזה מזל יש לבת שלי שאני אמא שלה"
"איזה מזל יש לבת שלי שאני אמא שלה"

בהצלחה..

תודה רבה על התגובה. אני מאוד מקווה שזה רק עניין של תקופה וזה יחלוף מהר כפי שזה בא . היכן אני יכולה לרכוש את הספר שלך ? ניסיתי בסטימצקי ובצומת ספרים, ולא היה להם מושג על מה אני מדברת. היכן אני יכולה לרכוש אותו?

... הספר באמת עשוי לסייע לך ולהבהיר הרבה דברים. הוא מופץ רק לחנויות סטימצקי כך שמעניין אותי באיזה סניף של סטימצקי אמרו לך ככה.

היי, בת בת 3 ואת אותם מצבים בדיוק אני עוברת איתה עם זה שהיא בוכה וצורחת על כל שטות קטנה ועם זה שהיא תוקפנית. אני בד"כ לא מתייחסת אליה במצבים כאלו ונראה לי שזו גם טעות, ולכן לקחתי את העצה שלו עם החיבוק האחורי! ( ככה גם לא יהיו לי ייסורי מצפון שלא התייחסתי ובסופו של דבר גם צעקתי עליה)

היי סופי,
מניח שהתכוונת לכך שבסופו של דבר גם לא צעקת עליה. וזה מצוין.. כי ברגע שאת מוצאת את הדרך לרסן את פרצי הזעם שלה באופן כזה שלא גורר אותך לפרצי זעם שלך, את בעצם גם משמשת לה דוגמה וגם שמה את הגבול באופן כזה שלא משאיר את בתך לבד עם המצוקה שלה. המטרה שלנו תמיד תהיה שהגבול החיצוני שאנחנו מציבים לילדים יסייע להם לטפח גבול פנימי ויכולת ריסון עצמאית. ככה בדיוק עושים את זה.

הבת שלי בת שלוש וחצי ואותה התנהגות!!
הניסיונות שלי לחבק אותה רק מטריפים אותה יותר וגורמים לפרצי זעם יותר גדולים האם להמשיך בכך בכל מקרה??

היי שרית,
החיבוק הזה נכון במצבים מסוימים: במצבים שבהם הילדים זקוקים לגורם חיצוני (אחד ההורים) שירסן אותם וימנע מהם: להרביץ, להעיף דברים, לסכן את עצמם ואת הסביבה.

במצבים האלה אנחנו לא מצפים שהילד יקבל באהבה את החיבוק שלנו, וזה טבעי וצפוי שהתקף הזעם יתחזק. אלה בעצם רגעי המבחן שבהם את צריכה להראות לה שאת לא רוקדת לצלילי הזעם שלה ואת נחושה ממנה. ואז אנחנו מצפים שהיא תירגע.

זה נכון שיש ילדים שירגעו מהר יותר וכאלה שפחות. אם את רואה אותה צורחת ומתייפחת בין הידיים שלך למרות נחישותך, תגידי לה:
"אני משחררת - את מפסיקה עם זה!"

ואז - את מפנה את תשומת הלב למקום אחר (כדי שלא תרגיש שאת בוחנת אותה)וממשיכה בעניינייך. אם היא נרגעת תנצלי את ההזדמנות ליצור סביבה אוירה טובה ומעניינת ובכך להמשיך למקום טוב. אם היא ממשיכה להתקיף אותך את מיד חוזרת לאחוז בה.

דבר נוסף חשוב - בזמן שאת אוחזת בה תעשי משהו שמפנה את תשומת הלב שלך למקום אחר. את אפילו יכולה לקחת אותה איתך לאן שאת צריכה (נניח לחדר השינה שבו את נניח מקפלת כביסה). ואת את מחבקת אותה ביד אחת וביד השניה ממשיכה לקפל את הבגדים, גם אם זו לא הדרך הנוחה לקפל בגדים. מובן שהבגדים כרגע הם לא העניין.

ככה, כאשר היא נרגעת, תשחררי אותה בלי תנאים ובלי להגיד כלום.

החיבוק הזה, בהתחלה נראה ומרגיש לא טוב, אבל אם הגענו למצב שאנחנו רואים שם סימנים שמרגיעים את הילד, זה נותן לנו את האפשרות להפוך אותו לחיבוק חם ונעים. בהצלחה..