היי קרן,
לדעתי מיותר לחפש את המניע שלו כי אם להתייחס להשערות שהעלית (פלוס השערות נוספות שלא חשבת עליהן) הרי שהתגובה האפקטיבית שלך ממילא תהיה אותה תגובה, בין אם הוא מקנא לאחותו הקטנה ובין אם חסר לו זמן עם אבא. התגובה או הגישה שיכולה להיות אפקטיבית במקרה הזה תהיה מורכבת משני סוגי התייחסות לילד שתפעילי במקביל:

1. תקבלי את הבחירות שלו - באהבה ובהומור - ובכך תאפשרי לו להירגע מעצם הידיעה שהוא הבוחר: אף אחד לא כופה את עצמו עליו ואף אחד לא בורח לו. אל תילחמי על "מקומך" כי ככל שתעשי כך הוא ירגיש צורך להשיב מלחמה כדי לקבל את אבא שלו. תני לו את אבא שלו מתי שהוא רוצה וכמה שהוא רוצה. כמעט. ולמה כמעט?

2. ... כי אנחנו לא רוצים שהוא יקבל את ההרגשה שאת מוותרת עליו. תבחרי לך את הסיטואציות שבהן את מרגישה שזהו הזמן שלך ושלו ותציבי עובדות: אתה עכשיו איתי ואחותך עכשיו עם אבא!

למה? כי אני כאן ואני מתגעגעת אליך.

זהו המסר: פשוט, ברור, קליל, קצר ולעניין ובלי נסיונות לשכנע אותו שזה טוב לו. וגם בלי לצפות שהוא יסכים לכך. כאן כמובן חשוב שיתוף הפעולה והצגת חזית אחידה שלך עם בעלך.

המשותף לשני הסעיפים או ליתר דיוק - מה שמאפשר אותם - הוא היכולת שלך להתנתק רגשית (לא לקחת את זה אישי).

אם את מרגישה שהבחירה שלו באביו נובעת ממקום עמוק יותר שבו את בעצם מבחינה במערכת יחסים מקסימה שהוא בונה עם אבא שלו לעומת יחסים טעונים שהוא מפתח איתך אז כל השאלה צריכה להתרכז במערכת היחסים שלך עם הילד ולא בשום דבר אחר.

תודה דני.