ילד בן 3 וחצי מרביץ, דוחף, צועק

לידר


שלום, הבן שלנו בי 3 וחצי, ילד מקסים, פיקח להפליא וחברותי מאוד. הוא יפנה לילדים אחרים תמיד וישאל אם הם רוצים להצטרף למשחק, יחבק, ילטף, ינסה להצחיק העיקר להיות אהוב. אך קיימת לנו בעיה מאוד קריטית, ברגע שהוא מקבל משוב שלילי מחבר בגן או בגינה, תגובה שלילית מילד/ה אשר אינם מעוניינים לשחק או להביא לו צעצוע אן סתם לא עונים לא כשהוא קורא להם,הוא תשתמש באלימות או בצעקות. קשה לו לקבל "לא" או חוסר התייחסות מהסביבה. קשה לו שהוא לא אומר את המילה הקובעת. אנחנו תמיד אומרים לו שבעיות פותרים במילים ולא בידיים שהחבר לא תמיד חייב להסכים עם דעתו. גם מצד הגננת יש עבודה על הנושא אך ללא תוצאות עד כה. נשמח לשמוע את דעתך, עצתך בהקדם.. אנחנו מיואשים ומרגישים חסרי אונים, לא מעוניינים שהוא יחווה דחייה חברתית בעקבות התנהגות שלילית ולא יודעים כיצד לעזור לו.
יש לציין כי אני בהריון ורק לפני שבועיים שיתפנו אותו בנושא אך הבעיה החלה הרבה לפני ההריון. אין עוד אחים בתמונה.
תודה!

דני גיל

22-10-2012 22:58
היי לידר,
שאלה לי:
איך הוא מקבל "לא" בבית? נניח שהוא רוצה משהו ולא מקבל, כיצד הוא מגיב? כיצד אתם מגיבים לתגובה שלו?

לידר

27-10-2012 01:34
בבית גם כן קשה לו לקבל לא, להפסיד או כשהוא לא מצליח לבצע פעולה כלשהי. זה מתבטא לפעמים בכעס או צעקות - במקרים האלו אנחנו משתדלים שלא לתת לדרכו יותר מדי תשומת לב ואומרים לו באופן אסרטיבי שאנחנו לא מעוניינים להמשיך לדבר איתו עד לרגע שירגע או ידבר בלחש, לרוב זה עובד אחרי הרבה זמן כיוון שהוא ממשיך להישאר בשלו (עקשנות), יש לציין כי בבית הוא לא משתמש באלימות פיזית כגון דחיפות, נשיכות...בהפסדים הוא מגיב בצורה נעלבת הוא פשוט נעצר באמצע הפעילות (תהיה אשר תהיה) ומיילל עם תירוצים, אנחנו מסבירים לו שזה בסדר גם להפסיד לפעמים העיקר לסיים את המשימה אחרי מאמץ.. לפעמים אתה מנצח ולפעמים אתה מפסיד, זה לא עובד בכלל.. הוא מיד מנסה לשנות את המשימה למשהו שבו הוא יודע בוודאות כי ינצח, מנסה לשלוט ולהרגיש הצלחות רק באופן שתלטני.
לפעמים הוא יכול להשתמש בפיזיות העיקר לנצח כגון תחרות ריצה עם ילד אחר-אם הילד משיג אותו הוא פשוט יתפוס אותו בחולצה כדי למנוע ממנו להשיגו. לפעמים זה יכול להתבטא בקיצורי דרך, "לתחמן" כדי להגיע ליעד.. כלומר החוקים/ההוראות לא באים לידי ביטוי בזמן שצריך לנצח. (דוגמא: אם יעשה תחרות עם ילד אחר מי יגיע ראשון לנקודה מסויימת, אם הוא יראה שמתחילים להשיג אותו - הוא פשוט יעמד ויתחיל לרוץ). אנחנו מסבירים לו בדיוק בזמן הסיטוציה שהוא עוקף את החוקים ושזה לא בסדר כי החשיבות היא לסיים את המשימה ולא הניצחון אך כל ניסיונותינו מורגשים לשווא.
מה ניתן לעשות כדי לעזור לילד? אלו תכונות, לצערינו שיכולות להרחיק ממנו חברים.. כיצד ניתן ללמד אותו התחשבות באחר, הפסדים, מרחב אישי מבלי לעבוד לשווא.
תודה וסליחה על המגילה!

דני גיל

29-10-2012 00:42
היי לידר,
כמה דברים שלדעתי נכון לעשות:

1. אל תראו לו שאתם מתאמצים לשנות אותו. לא צריך להפגין אדישות אמנם אבל לא טוב שהוא יראה אתכם במאמץ יתר להסביר לו וליישר אותו כי זאת מלכודת: הוא מרוויח מכם המון תשומת לב במקומות הלא נכונים.

בכל המצבים שתיארת הכי נכון לדעתי לתקשר איתו בנונשלנטיות ולהעביר לו מסר ש... אתה המפסיד. אני בכוונה מציע לכם "להעביר לו מסר" ולא "לומר לו" כי העברת המסר נעשית במסלול העקיף שבו המסר עובר אבל לא תשומת הלב המעודדת שאותה אנו רוצים למנוע.

לדוגמה, אחרי שהוא "מפוצץ" משחק עם חבר תאמרו לו בנונשלנטיות:

"חבל.. שיחקתם כל כך יפה" (וזהו)
או -
"חבל.. היה לכם כל כך כיף" (וזהו)

לעומת זאת, כאשר אתם אומרים לו ש:

"זה בסדר גם להפסיד לפעמים העיקר לסיים את המשימה אחרי מאמץ" הוא מקבל המון תשומת לב (המון רווח) ואת המסר הוא לא מפנים כי אי אפשר להעביר מסר כזה במילים לילד בן 3.

מכירים אגב את שירו של יובל המבולבל? - "לא חשוב מי מנצח - העיקר שנהנים"... שיר חמוד.

2. תהיו מה שיותר אותנטיים איתו: תרשו לעצמכם להביע סלידה מדפוסי התנהגות מסוימים (במקום למשל להסביר לו שזה לא בסדר ולנמק למה), תרשו לעצמכם לעתים לדרוש ולא רק לבקש, אל תוסיפו במילים כאשר אתם מונעים ממנו דבר מסוים והוא בוכה, שימו גם את עצמכם במרכז ולא רק אותו (זה שאת עייפה זו סיבה מספיק טובה לסיים ביקור בגן השעשועים).

אני לא מכיר אתכם מקרוב ואולי חלק מהדברים מובנים לכם וממילא אתם פועלים ככה. קחו רק את מה שרלוונטי לכם. בשורה התחתונה - חשוב שהוא יראה שקיים צד שני. הוא צריך לחוות את זה כי הסברים לא יעשו את העבודה במקום. בהצלחה!!

ברג

31-07-2018 12:29
שלום וברכה,
הבן שלי בן 2.9 ילד חמוד וחינני, חכם וחברותי, אך מאד מאד אלים, כלפי כולם, הורים, אח, חברים, סתם ילדים שפוגש בגינה, גם כלפי מבוגרים הוא אלים, גם מבוגרים שמכיר וגם סתם ברחוב.
העניין הזה מפריע לנו מאד כהורים, זה לא נעים בכלל, הולכים אתו לגינה הוא מכה סתם ילדים בלי שעשו לא כלום, לא הסתכלו עליו, לא הפריעו לו לעבור ולא תפסו לו מתקנים, סתם מרביץ, הקטע שהוא לא עושה את זה בעצבים ובכעס, גם כשטוב לו והוא שמח ומבסוט הוא מכה אחרים, הוא יכול לעבור ליד ילדים ולעתים גם ליד מבוגרים ופשוט לשלוח להם מכה דרך אגב.
ניסינו להתעלם כמה שאפשר, או לחלופין לתת יחס לילד המוכה, או לומר לו שאנחנו לא מרביצים,וכו' תכלס שום דבר לא עוזר, זה פשוט נהיה לא נעים ללכת אתו למקומות עם אנשים אחרים כי הוא לא מפסיק להכות.
אשמח לשמוע את תגובתך לעניין.
תודה מראש.
אם תוכל לשלוח לי תגובה למייל אשמח.

דני גיל

31-07-2018 23:01
את כותבת שהוא אלים "גם כלפי מבוגרים וגם סתם ברחוב" ומשום כך הייתי אולי מציע לכם להיעזר גם באנשי מקצוע שיראו את הילד. אלא ש -
מאוד יכול להיות שמשהו בתגובות שלכם מעביר לו מסר מטעה. ולכן אולי כדאי לעשות שינוי שמתחיל בכם ורק אחרי תקופת מה לקבל החלטות לגבי ההמשך. כוונתי לכך שאנחנו לא מתעלמים כאשר הילד נוהג באלימות. חד משמעית. אנחנו ניגשים אליו ומחבקים אותו באופן שמונע ממנו להמשיך באלימות. ואומרים לו: "לזה אני לא מסכים". במצב כזה אנחנו מניחים שהוא יכעס ויבכה וירקוד עם הרגליים, ואנחנו נמשיך לחבק אותו ולמנוע ממנו להרביץ. אם הוא ימשיך להתקיף בזעם נמנע ממנו גם את הבילוי בגן השעשועים שהוא נמצא בו כרגע. לא כעונש. מהסיבה הפשוטה ש"אנחנו לא מרביצים". כלומר אנחנו חיים בעולם שיש בו חוקים (אסור ומותר) וזה חוק. חוק בל יעבור.

נחישות, תגובות אסרטיביות, בלי לדבר יותר מדי כלומר יותר מעשים ופחות מילים, ומצד אחר, תראו אותו גם ברגעיו היפים, ותתגאו בו בשל כך. בהצלחה!

ברג

01-08-2018 10:18
דני תודה, אני מדגישה שוב, הוא מרביץ לרוב ממש לא בזעם ותסכול, במקרה שזה קורה מתוך כעס שלקחו לו/ הרביצו לו זה משהו אחד וזה פחות מפריע לי, נראה לי שזה נורמלי בסה"כ שילד בגיל שלו מתעצבן כשלוקחים לו וכו', אני מדברת בעיקר על סתם מכות, כשהוא שמח ומאושר וממש לא עצבני על אף אחד וסתם מכה, עובר ליד ילדים בגינה ושולח להם מכה דרך אגב, בלי שעשו לו כלום, לא הסתכלו עליו בכלל.
מקווה שהבנת את הרעיון, ושיש לך פתרון מעשי בשבילנו.

דני גיל

02-08-2018 02:27
טוב אז תלוי באמת על מה בדיוק אנחנו מדברים כי אם הוא אכן "מאד מאד אלים, כלפי כולם, הורים, אח, חברים, סתם ילדים שפוגש בגינה, גם כלפי מבוגרים הוא אלים, גם מבוגרים שמכיר וגם סתם ברחוב" - זה דבר אחד. לעומת זאת, אם ההתנהגות שלו "שובבית", בעודו מפויס ושמח כפי שאת כותבת, ואולי הוא מנסה באמצעותה ליצור קשר, ודאי לא במטרה לפגוע, זה דבר אחר. במצב כזה תפקידי כהורה להשגיח, לא למהר להתערב, כלומר אם אני מרגיש שהילדים יסתדרו ביניהם ללא ההתערבות שלי כנראה שההתערבות שלי מיותרת שם, ועדיין עליי להיות שם כמי שמכוון ומנחה מה כן ומה לא. בלי כעס, בלי תלונות, בלי משפטים שעוסקים בעבר ("כבר אמרנו שלא מרביצים, נכון?"), בלי נזיפות ואיומים, וגם בלי הרבה מילים. בנוסף, יכול להיות שהוא זקוק למעט עזרה ממך ב"מציאת המקום" שלו, במתן רעיונות ליצירת קשר עם ילדים אחרים וכו'.

גילה

03-03-2019 21:34
שלום,
יש לי ילד שעוד מעט חוגג 3. כשהיה בן 1.10 נולדה לו אחות.
הילד היה תמיד במרכז וקיבל המון תשומת לב.
לאחרונה הוא לא מוכן להקשיב למה שאומרים לו, להתקלח, לאסוף משחקים. ולעיתים גם עושה פעולה הפוכה בדיוק. זורק דברים ומשחקים על הרצפה.
לעיתים הוא מרביץ לאחותו הקטנה וגם להורים.
אני מנסה למנוע ממנו כמה להשתמש באלימות. במידת היכולת שלי.
אך כל בקשה ממנו הופכת למלחמה.
מה עליי לעשות במצבים כאלו? האם להתעקש? לוותר? מה הגבולל?!
האם הוא מבין מה שאומרים לו לגצרי?!
אשמח לתגובה

דני גיל

04-03-2019 23:59
היי גילה,
בשלב ראשון אני מציע להיות נחושים היכן שיש לכם יכולת אכיפה ולהניח לו היכן שאין לכם יכולת אכיפה. לאסוף את המשחקים - את לא יכולה להכריח אותו. להתקלח - בהחלט כן. לכן פה את לא רק מתעקשת על זה את מכריעה את זה. איך? שימי לב למאמר "עו"ד, טייס ואדריכל" בעמוד המאמרים.

לגבי האחות הקטנה, ההמלצה שלי להיות שם עבורם מגויסים וממוקדים, להיות בקרבתם כאשר את חשה מתיחות, ולמנוע מראש עד כמה שאפשר מקרים כאלה. היה וקרה, תמקדי את תשומת הלב דווקא בה ולא בו. גם לכם, כמובן, אתם לא מאפשרים להרביץ. אם הוא מנסה אתם תופסים לו את הידיים או מחבקים אותו בצורה כזו שקושרת אותן ואומרים לו: לזה אני לא מוכנה.

כמובן שזו תשובה מאוד חלקית. התשובה המלאה בספר "אלוהים בגובה העיניים". בהצלחה!