היי מרים,
גמילה היא תהליך וכדי שהילד הנגמל יהיה בשל לתהליך הוא "צריך" לעמוד בכך וכך תנאים:

האם אני מאמין בעצמי?
האם אני חש עצמאי?
האם אני עצמאי?
האם אני יכול (בעל יכולות)?

תשובה שלילית לשאלות הללו מסמנת על תנאים "לא נוחים" לגמילה ולכן במצב כזה התהליך עשוי להתעכב. מה שקרה בלידה או סמוך ללידה לא קשור לעניין הגמילה שלו, אבל הדברים שאת כותבת על סף תסכול נמוך, תגובות מרובות של בכי, התלות הפיזית והרגשית בך, בהחלט רלוונטיים לענייננו.

שאלה לי: למה עד עכשיו (גיל 3 ושמונה חודשים) הוא נרדם עלייך?

כי זה נוח לשנינו כנראה... אני יושבת צופה בטלוויזיה, רואה חדשות והוא בא ומניח את הראש ( לא בכוונה להירדם) ותוך כדי נרדם, זה התחיל מגיל שנתיים ונהפך למעין שגרה

איך אני יכולה לעזור לו כדי שהתשובות לשאלות יהיו חיוביות?
בגןהוא מתחיל טיפול בעזרת בע"ח.

היי מרים,
את יכולה לעזור לו ככל שתאמיני בו ותסמכי עליו: שתסמכי עליו שהוא מסוגל להתמודד עם משברים, ששום דבר לא "גדול" עליו, שהוא יכול להתמודד עם המילה "לא!". יכול להיות שאת פועלת בכיוון אבל אני מתייחס לחלק מהדברים שכתבת בין השורות. את כותבת למשל שמגיל מסוים ניסיתם לגמול אותו מהחיתול אך הוא לא מעוניין ואני מודה ששתי המילים "לא מעוניין" הדליקו אצלי את ה"אזעקות". או למשל - זה מצוין שההרגל ההירדמות שלו נוח לשניכם אבל אני שואל את עצמי אם אכן האומנם כך. לא היה לך נוח יותר שיירדם במיטתו? ותוכלי להיות חופשיה לצפות בחדשות ולקום להכין כוס קפה מתי שמתחשק לך? כלומר, אני שואל בעצם אם נכון לומר שההחלטות שאת מקבלת "מופרעות" על ידי החרדה להתמודדות שלו עם שינוי הרגלים וכדומה.

נתת לי חומר למחשבה... תודה.

מעולה.. בהצלחה!!