קושי להרדים פעוטה בת שנתיים
מיה
היי דני,
נעזרתי בך בעבר בתחומים אחרים וגם קראתי את ספרך המעולה ואשמח לעצתך גם בנושא זה :-).
בתי בת שנתיים, היא ישנה שעתיים בצהריים (בגן או בבית בסופ"ש) ובדר"כ עייפה מספיק ונרדמת בלי קושי.
בערב, אני בדר"כ משכיבה אותה לישון קצת אחרי שמונה.
ההשכבה של בתי לישון אף פעם לא היתה מושלמת וחלקה, אבל תמיד התנחמתי בעובדה שלפחות היא לא בוכה ומשתפת פעולה, ובזה שעד שמונה וחצי היא בדר"כ היתה נרדמת.
בחודשים האחרונים, היא התחילה לפתח יותר רצונות וההשכבה שלה לישון הפכה להיות יותר בעייתית ואני מוצאת את עצמי מתפנה לעיסוקיי לא לפני תשע.
זה בדר"כ הולך ככה:
בשמונה, אני אומרת לה שהגיע זמן ללכת לישון, היא אומרת "לא" (אם כי לא בתקיפות), אני מציעה לה שנעשה עוד משהו ואז נלך לישון, וכעבור עשר דקות אני לוקחת אותה להחלפת חיתול ולמיטה (מיטת תינוק).
בעקבות כמה ארועים בעבר שבהם היא ממש התנגדה לכניסה למיטה ופרצה בבכי היסטרי, עכשיו אני עושה את זה תוך כדי משחק קטנטן "אחת שתיים ו... שלוש" ולפחות בינתיים היא משועשעת מזה ואנחנו מתחילות את ההשכבה לישון ברוח טובה.
אני אומרת לה שכבר מאוחר, ומתחילה לנקוב בשמות של ילדים בגן ולספר לה שהם כבר הלכו לישון. אני מרגישה שזה מפחית את ההתנגדות שלה לעצם ההליכה לישון.
הבעיה היא שלוקח המון זמן עד שהיא נרדמת - כל כמה דקות היא נעמדת קוראת "אמא", רוצה שאגש אליה, לפעמים היא מתחילה להשתובב במיטה.
אני אומרת לה ש"עכשיו צריך לשכב ולעצום עיניים" ומנסה להעביר אותה ב"אחת, שתיים ו...שלוש" שוב למצב שכיבה. היא לפעמים משתפת פעולה ולפעמים אומרת "לא" ואז אני מנסה שוב כעבור חצי דקה ולרוב מצליחה. היא שוכבת בשקט במשך כמה דקות ואז נעמדת שוב, וחוזר חלילה.
בהמשך, אני יוצאת מהחדר, היא קוראת לי "אמא, אמא" ואני שואלת אותה אם היא רוצה שאשאר איתה בחדר, ואומרת לה שאם כך אז היא צריכה לשכב ולעצום עיניים. ושוב... היא שוכבת בשקט במשך כמה דקות ואז שוב נעמדת וכו'.
אני מקפידה לעשות הכל ברוגע, לפחות כלפי חוץ.
מנסה לתמרן בין ניסיונות לעמוד בצד ולתת לה להירדם לבד ובין ניסיונות להרגיע באופן אקטיבי (ליטופים).
לפעמים, אני נכנעת לרצון שלי לקחת סיכון ולצאת מהחדר בתקווה שלא תקרא לי חזרה. (ולפעמים מרוויחה כמה דקות מחוץ לחדר שלה).
ניסיתי בעבר גם לשיר לה שירים ולהקריא סיפור, אבל לא הרגשתי שזה ממש תורם.
קראתי הצעות אחרות שלך בפורום לגבי ה"רעש הטוב", לסדר דברים בחדר תוך כדי, לדבר בטלפון וכו'. ניסיתי (אולי, לא מספיק), אבל למרות שזה מאוד הגיוני ומשכנע, לא הרגשתי שזה משנה משהו אצלנו. בעקרון, אני מרגישה שלפחות במקרה שלנו, ככל שיש יותר חושך ושקט, יש לה פחות גירויים והסיכוי שתירדם גבוה יותר.
אשמח לחוות דעתך.
דני גיל
25-01-2013 01:07
היי מיה,
נתחיל בכך שיש שיטה מעולה לשלוח את הילדים לשינה עמוקה ולצורך העניין אפשר שנקרא לה ה"שיטה החותכת": את מלווה את בתך למיטה, מחליפה איתה כמה מילים, מקריאה לה סיפור אם מתאים לך, נשיקת לילה טוב וזהו. התגובה הראשונית שלה תהיה התנגדות שתבוא לידי ביטוי בכל מיני מניפולציות, פרובוקציות ואולי בכי, אבל את "כבר לא שם", עברת לעניינייך, ולשם כך בתך צריכה להבחין בך עסוקה במשהו וזה יכול להיות כל דבר, אפילו צפייה בטלוויזיה ואפילו קריאה בספר.
דמייני לצורך העניין שאת מסתמסת עם חברה טובה מעט אחרי שבתך נכנסה למיטה וקיבלה ממך נשיקת לילה טוב. היא קמה אלייך אלא שבאותו הזמן בדיוק חברתך בוחרת לשתף אותך במשהו מאוד מעניין שקרה לה, משהו דרמטי נניח, כזה שלא ניתן להתעלם ממנו. ובתך – רק בת שנתיים, את לא יכולה להסביר לה שאת מפוקסת על משהו אחר כרגע אבל היא גם לא ממש זקוקה לכך. היא מבחינה בשפת הגוף שלך ובכל מה שאת משדרת והיא מבינה מכך שאת "לא איתה", במובן הטוב כמובן, המשחרר. וזה בדיוק מה שאת צריכה לשדר לה אחרי נשיקת הלילה טוב, ולא משנה במה את עסוקה. היא תקום מהמיטה, תראה אותה עסוקה בעניינים שלך, אל תמהרי להחזיר אותה למיטתה, כלומר תני לה דקה או שתיים ללמוד את הסיטואציה ו... תחזירי אותה למיטה. בלי להתקשקש איתה (לא בגלל שאת במשימה להרדים אותה אלא בגלל שכאמור את "נמצאת" ב"מקום" אחר, עברת לעניינייך. זה ורק זה המסר שאת משדרת לה). אם היא קמה 20 פעמים את מחזירה אותה באותה הצורה 20 פעמים.
זאת השיטה החותכת, וככה לדעתי חותכים נכון. אם את מסוגלת לעשות את זה בלי לכעוס עליה ולהתחשבן איתה זה יכול להיות מצוין.
אלא ש –
ילדים שונים זה מזה: יש ילדים שזקוקים יותר לנוכחות הורית פיזית ויש שפחות, יש ילדים שיאבקו על הדברים שהם זקוקים להם ויש שפחות, ולפיכך יהיו ילדים שיוציאו את ההורים מדעתם הרבה לפני שהם יירדמו. ולכן אני בעד להיות פתוח לאפשרות נוספת והיא להכניס את העיסוקים שלנו לחדר השינה של הילדים, ליצור כאמור "רעש טוב", להוריד מתח ובכך לשחרר את הילדים להירדם. לא מדובר כאן באור ירוק שאת נותנת לה לעשות כרצונה או, כפי שכתבת, לפתח עוד ועוד רצונות שבסופו של דבר מעוררים אותה יותר. הגבול חייב להיות ברור וההסכם שלך איתה חייב שיהיה ברור:
אני כאן איתך ואת עוצמת עיניים. והדרך הזאת לא סותרת את הגישה הראשונה, החותכת. האפקט דווקא חזק יותר בשילוב שתי ה"שיטות":
את יכולה למשל להתחיל בדרך הראשונה ובכך לתת לה בעצם לבקש את הכניסה שלך לחדר. כאשר היא תבקש את זה תהיה לה גם את הנכונות לשתף פעולה ואת המחויבות לעמוד ב"תנאים". בהצלחה..
נתחיל בכך שיש שיטה מעולה לשלוח את הילדים לשינה עמוקה ולצורך העניין אפשר שנקרא לה ה"שיטה החותכת": את מלווה את בתך למיטה, מחליפה איתה כמה מילים, מקריאה לה סיפור אם מתאים לך, נשיקת לילה טוב וזהו. התגובה הראשונית שלה תהיה התנגדות שתבוא לידי ביטוי בכל מיני מניפולציות, פרובוקציות ואולי בכי, אבל את "כבר לא שם", עברת לעניינייך, ולשם כך בתך צריכה להבחין בך עסוקה במשהו וזה יכול להיות כל דבר, אפילו צפייה בטלוויזיה ואפילו קריאה בספר.
דמייני לצורך העניין שאת מסתמסת עם חברה טובה מעט אחרי שבתך נכנסה למיטה וקיבלה ממך נשיקת לילה טוב. היא קמה אלייך אלא שבאותו הזמן בדיוק חברתך בוחרת לשתף אותך במשהו מאוד מעניין שקרה לה, משהו דרמטי נניח, כזה שלא ניתן להתעלם ממנו. ובתך – רק בת שנתיים, את לא יכולה להסביר לה שאת מפוקסת על משהו אחר כרגע אבל היא גם לא ממש זקוקה לכך. היא מבחינה בשפת הגוף שלך ובכל מה שאת משדרת והיא מבינה מכך שאת "לא איתה", במובן הטוב כמובן, המשחרר. וזה בדיוק מה שאת צריכה לשדר לה אחרי נשיקת הלילה טוב, ולא משנה במה את עסוקה. היא תקום מהמיטה, תראה אותה עסוקה בעניינים שלך, אל תמהרי להחזיר אותה למיטתה, כלומר תני לה דקה או שתיים ללמוד את הסיטואציה ו... תחזירי אותה למיטה. בלי להתקשקש איתה (לא בגלל שאת במשימה להרדים אותה אלא בגלל שכאמור את "נמצאת" ב"מקום" אחר, עברת לעניינייך. זה ורק זה המסר שאת משדרת לה). אם היא קמה 20 פעמים את מחזירה אותה באותה הצורה 20 פעמים.
זאת השיטה החותכת, וככה לדעתי חותכים נכון. אם את מסוגלת לעשות את זה בלי לכעוס עליה ולהתחשבן איתה זה יכול להיות מצוין.
אלא ש –
ילדים שונים זה מזה: יש ילדים שזקוקים יותר לנוכחות הורית פיזית ויש שפחות, יש ילדים שיאבקו על הדברים שהם זקוקים להם ויש שפחות, ולפיכך יהיו ילדים שיוציאו את ההורים מדעתם הרבה לפני שהם יירדמו. ולכן אני בעד להיות פתוח לאפשרות נוספת והיא להכניס את העיסוקים שלנו לחדר השינה של הילדים, ליצור כאמור "רעש טוב", להוריד מתח ובכך לשחרר את הילדים להירדם. לא מדובר כאן באור ירוק שאת נותנת לה לעשות כרצונה או, כפי שכתבת, לפתח עוד ועוד רצונות שבסופו של דבר מעוררים אותה יותר. הגבול חייב להיות ברור וההסכם שלך איתה חייב שיהיה ברור:
אני כאן איתך ואת עוצמת עיניים. והדרך הזאת לא סותרת את הגישה הראשונה, החותכת. האפקט דווקא חזק יותר בשילוב שתי ה"שיטות":
את יכולה למשל להתחיל בדרך הראשונה ובכך לתת לה בעצם לבקש את הכניסה שלך לחדר. כאשר היא תבקש את זה תהיה לה גם את הנכונות לשתף פעולה ואת המחויבות לעמוד ב"תנאים". בהצלחה..
מיה
30-01-2013 15:13
כמו תמיד, תודה רבה על התשובה המפורטת!
החלק שבו אתה מתאר את השיטה החותכת ברור לי יותר בהנחה שמדובר במיטת מעבר. אני מניחה שאפשר לעשות התאמות למיטת תינוק, אבל אני קצת מתקשה עם הפרטים הקטנים. אשמח לעזרה :-)
1. בימים האחרונים, ניסיתי להדליק את הטלוויזיה בסלון ולשים שירי ילדים מרגיעים כדי ליצור רעש רקע "טוב".
2. בחדר, האור כבוי, כי אחרת, נראה לי שהיא לא ממש תנסה להירדם
3. קצת קשה לי להעסיק את עצמי בחדר (החשוך) שלה, ניסיתי לעשות את עצמי מתעסקת בסלולרי או לסדר דברים בארון. אבל קצת קשה להתמיד עם זה למשך יותר מכמה דקות. אני גם לא בטוחה עד כמה היא מרגישה או אכפת לה שאני עסוקה. אם אתה חושב שלפחות בלילות הבאים כדאי להתאמץ וכאילו לסדר דברים במשך חצי שעה, אני יכולה לנסות.
4. אני אומרת לה שאני צריכה לסדר את הבית ומנסה לצאת מהחדר, אבל היא קוראת לי חזרה ומתחילה לבכות אם אני לא חוזרת מספיק מהר.
5. כשאני אומרת לה שאם היא רוצה שאשאר איתה בחדר היא צריכה לשכב ולעצום עיניים, מתחיל מעין "משחק" כזה, שבו היא אומרת "לא" ואני עונה "בסדר, אני אחזור כשתהיי מוכנה" ויוצאת שוב, והיא קוראת לי, ואני חוזרת על התנאים, והיא אומרת "לא"... ורק אחרי כמה פעמים היא מוכנה לשכב.
ובכל מקרה אחרי כמה דקות שכיבה שבהן היא לא נרדמת, היא קמה שוב וחוזר חלילה. כאמור, מצידי הכל נעשה ברוגע בלי טיפת כעס או התחשבנות.
6. בסוף, בסביבות תשע היא בדר"כ מתעייפת ואני יכולה לעזוב את החדר גם אם היא עדיין לא נרדמה לגמרי.
- אולי כדאי לא להתעקש על השכיבה במיטה, ולתת לה לעמוד במיטה כמה זמן שהיא רוצה (אפילו 45 דקות)? אבל אז, איך בדיוק להגיב כשהיא מתחילה לנסות להשתעשע ולרצות יחס ממני?
- האם יש סיכוי שמעבר למיטת מעבר יעזור? או שזה רק יקשה עוד יותר?
אני בתחילת הריון ובערב אני כבר די גמורה כך שהייתי שמחה להצליח לשפר את המצב ובכל מקרה מעדיפה שלא להיכנס להרפתקאות חדשות בחודשים הקרובים.
שוב, המון תודה!
החלק שבו אתה מתאר את השיטה החותכת ברור לי יותר בהנחה שמדובר במיטת מעבר. אני מניחה שאפשר לעשות התאמות למיטת תינוק, אבל אני קצת מתקשה עם הפרטים הקטנים. אשמח לעזרה :-)
1. בימים האחרונים, ניסיתי להדליק את הטלוויזיה בסלון ולשים שירי ילדים מרגיעים כדי ליצור רעש רקע "טוב".
2. בחדר, האור כבוי, כי אחרת, נראה לי שהיא לא ממש תנסה להירדם
3. קצת קשה לי להעסיק את עצמי בחדר (החשוך) שלה, ניסיתי לעשות את עצמי מתעסקת בסלולרי או לסדר דברים בארון. אבל קצת קשה להתמיד עם זה למשך יותר מכמה דקות. אני גם לא בטוחה עד כמה היא מרגישה או אכפת לה שאני עסוקה. אם אתה חושב שלפחות בלילות הבאים כדאי להתאמץ וכאילו לסדר דברים במשך חצי שעה, אני יכולה לנסות.
4. אני אומרת לה שאני צריכה לסדר את הבית ומנסה לצאת מהחדר, אבל היא קוראת לי חזרה ומתחילה לבכות אם אני לא חוזרת מספיק מהר.
5. כשאני אומרת לה שאם היא רוצה שאשאר איתה בחדר היא צריכה לשכב ולעצום עיניים, מתחיל מעין "משחק" כזה, שבו היא אומרת "לא" ואני עונה "בסדר, אני אחזור כשתהיי מוכנה" ויוצאת שוב, והיא קוראת לי, ואני חוזרת על התנאים, והיא אומרת "לא"... ורק אחרי כמה פעמים היא מוכנה לשכב.
ובכל מקרה אחרי כמה דקות שכיבה שבהן היא לא נרדמת, היא קמה שוב וחוזר חלילה. כאמור, מצידי הכל נעשה ברוגע בלי טיפת כעס או התחשבנות.
6. בסוף, בסביבות תשע היא בדר"כ מתעייפת ואני יכולה לעזוב את החדר גם אם היא עדיין לא נרדמה לגמרי.
- אולי כדאי לא להתעקש על השכיבה במיטה, ולתת לה לעמוד במיטה כמה זמן שהיא רוצה (אפילו 45 דקות)? אבל אז, איך בדיוק להגיב כשהיא מתחילה לנסות להשתעשע ולרצות יחס ממני?
- האם יש סיכוי שמעבר למיטת מעבר יעזור? או שזה רק יקשה עוד יותר?
אני בתחילת הריון ובערב אני כבר די גמורה כך שהייתי שמחה להצליח לשפר את המצב ובכל מקרה מעדיפה שלא להיכנס להרפתקאות חדשות בחודשים הקרובים.
שוב, המון תודה!
דני גיל
31-01-2013 19:33
בשמחה רבה!
קודם כל "לחתוך" זו גישה ואפשר להפעיל את הגישה גם אם מדובר במיטת תינוק וגם אם מדובר במיטת מעבר וגם אם מדובר בכל מיני מצבים שונים כמו למשל גמילה ממוצץ. לפי הגישה הזאת אנחנו מקבלים החלטה ועומדים מאחוריה עד שהילד מבין שהמציאות החדשה נתונה ולא משתנה ולכן לומד לקבל אותה.
ההבדל אגב בין גמילה ממוצץ לגמילה מנוכחות של אבא ואמא בכניסה לשינה הוא ביכולת האכיפה שלנו: את המוצץ אנחנו יכולים לשים בפח אבל את אמא ואבא אי אפשר להעלים.
כמה דברים בעניין הדברים שכתבת:
- ה"רעש הטוב" הוא רעש שמסמן לילד שעברנו הלאה: עברנו מסדר יום שמתרכז בילד לסדר יום שמתרכז בעניינים שלנו. שירי הילדים, מרגיעים או לא מרגיעים, לא טובים לענייננו.
- זה בסדר גמור שהאור כבוי כשהיא נכנסת לשינה. ככה צריך להיות.
- אל תעשי דברים שלא מתאימים לך ולסדר היום שלך. אם אין לך מה לעשות בחדר שלה אל תעשי. מצד שני, יכול להיות שאם ההסכם הלא רשמי שלך איתה יהיה ברור יותר אז היא כן תשים ראש ותירדם. בעניין הזה יש לי טיפ קטן:
במקום שתחזרי על התנאים והיא תגיד לך "לא" תגידי לה שאת לא יכולה להיות איתה בחדר כי... היא לא נכנסת לישון. תמיד עדיף לתת לילד לבקש את מה שבעצם אנחנו רוצים.
לגבי מיטת מעבר, לדעתי זה דווקא העיתוי הנכון. מה שיקרה זה שהיא תבוא אלייך במקום לגרום לך להגיע אליה ולדעתי זה טוב. כאשר הילד קם מהמיטה יש לך יותר חופש פעולה לגרום לרצות להיות במיטה. זה גם יהיה מצוין אם תעשי את השינוי הזה עכשיו לפני הלידה.
קודם כל "לחתוך" זו גישה ואפשר להפעיל את הגישה גם אם מדובר במיטת תינוק וגם אם מדובר במיטת מעבר וגם אם מדובר בכל מיני מצבים שונים כמו למשל גמילה ממוצץ. לפי הגישה הזאת אנחנו מקבלים החלטה ועומדים מאחוריה עד שהילד מבין שהמציאות החדשה נתונה ולא משתנה ולכן לומד לקבל אותה.
ההבדל אגב בין גמילה ממוצץ לגמילה מנוכחות של אבא ואמא בכניסה לשינה הוא ביכולת האכיפה שלנו: את המוצץ אנחנו יכולים לשים בפח אבל את אמא ואבא אי אפשר להעלים.
כמה דברים בעניין הדברים שכתבת:
- ה"רעש הטוב" הוא רעש שמסמן לילד שעברנו הלאה: עברנו מסדר יום שמתרכז בילד לסדר יום שמתרכז בעניינים שלנו. שירי הילדים, מרגיעים או לא מרגיעים, לא טובים לענייננו.
- זה בסדר גמור שהאור כבוי כשהיא נכנסת לשינה. ככה צריך להיות.
- אל תעשי דברים שלא מתאימים לך ולסדר היום שלך. אם אין לך מה לעשות בחדר שלה אל תעשי. מצד שני, יכול להיות שאם ההסכם הלא רשמי שלך איתה יהיה ברור יותר אז היא כן תשים ראש ותירדם. בעניין הזה יש לי טיפ קטן:
במקום שתחזרי על התנאים והיא תגיד לך "לא" תגידי לה שאת לא יכולה להיות איתה בחדר כי... היא לא נכנסת לישון. תמיד עדיף לתת לילד לבקש את מה שבעצם אנחנו רוצים.
לגבי מיטת מעבר, לדעתי זה דווקא העיתוי הנכון. מה שיקרה זה שהיא תבוא אלייך במקום לגרום לך להגיע אליה ולדעתי זה טוב. כאשר הילד קם מהמיטה יש לך יותר חופש פעולה לגרום לרצות להיות במיטה. זה גם יהיה מצוין אם תעשי את השינוי הזה עכשיו לפני הלידה.
מיה
31-01-2013 20:07
לגבי מיטת המעבר, נניח שאצליח לעקוב אחרי העקרונות שפירטת לאיך לעשות את זה נכון,
1. אני משערת שהדרך שלי ללוות אותה חזרה למיטה, היא להרים אותה ולשים במיטה. קשה לי לדמיין את עצמי מצליחה לגרום לה לעשות את הדרך הזאת בעצמה רק במגע יד.
2. אני חוששת שלפחות בחלק מהפעמים שבהם אחזיר אותה למיטה, היא תתנגד ואולי אף תבכה. אני לא בטוחה שאני יודעת איך לנהוג במצב כזה - לשים אותה במיטה "בכוח" בניגוד להסכמתה? להשאיר אותה במיטה בוכה? לנסות להרגיע באיזשהו אופן? להרים אותה מהמיטה עד שתירגע ולנסות להחזיר שוב?
3. אני גם חוששת להפוך את אירוע ההליכה לישון לחוויה שלילית עבורה שכרוכה בבכי והתנגדות ולגרום ל"נזק" לטווח ארוך (או שאולי אני מגזימה?)
1. אני משערת שהדרך שלי ללוות אותה חזרה למיטה, היא להרים אותה ולשים במיטה. קשה לי לדמיין את עצמי מצליחה לגרום לה לעשות את הדרך הזאת בעצמה רק במגע יד.
2. אני חוששת שלפחות בחלק מהפעמים שבהם אחזיר אותה למיטה, היא תתנגד ואולי אף תבכה. אני לא בטוחה שאני יודעת איך לנהוג במצב כזה - לשים אותה במיטה "בכוח" בניגוד להסכמתה? להשאיר אותה במיטה בוכה? לנסות להרגיע באיזשהו אופן? להרים אותה מהמיטה עד שתירגע ולנסות להחזיר שוב?
3. אני גם חוששת להפוך את אירוע ההליכה לישון לחוויה שלילית עבורה שכרוכה בבכי והתנגדות ולגרום ל"נזק" לטווח ארוך (או שאולי אני מגזימה?)
דני גיל
02-02-2013 02:27
בדיוק העניין.. לא הייתי מדבר במונחים של נזק או "נזק" אבל כן במונחים של חוויה שלילית המלווה בבכי והתנגדות. שוב, הכי קל (נניח במצב כרגע שהיא ישנה במיטת תינוק) להכניס אותה למיטה, לתת לה נשיקה ולצאת מהחדר. והיא תבכה ותבכה עד שתתעייף. זה הכי קל במובן הזה ש.. קל לדעת מה לעשות. נכון שהבכי קורע לב והוא עשוי להיות ממושך אבל זה לא יחזור על עצמו כל ערב. סביר להניח שבערב השני הבכי יהיה פחות ממושך, ובשלישי עוד פחות, עד שלא יופיע בכלל. וזה יקרה מהר, לדעתי שבוע לכל היותר.
מצד שני, הקושי שלך בתור אמא ליישם את זה לגמרי ברור לי ולכן אם אפשר לרכך את הפרידה אז כדאי. ואם אי אפשר אז אי אפשר. במצב כזה נחזור לתכנית הראשונה, היא תמיד תהיה עדיפה על העצבים של כולם.
אסביר למה אני מתכוון:
אם אחרי בכי של עשר דקות את נכנסת לחדר השינה שלה ושואלת אותה למה היא בוכה, ואם אחרי שהיא תגיד שהיא רוצה את אמא תשאלי אותה אם יעזור לה שתהי איתה קצת בחדר, ואם אחרי שהיא תגיד לך שכן תשבי איתה קצת ותראי שזה מרגיע אותה אז שתיכן הרווחתן. ואם לא אז לא.
אם העברת אותה למיטת מעבר והיא קמה אלייך ההמלצה שלי היא לא להחזיר אותה מיד למיטה, ואגב לגבי מה שכתבת - זה בסדר גמור שתרימי אותה על הידיים. תרימי אותה, תחבקי אותה, תצחיקי אותה, בעיקר תורידי ממנה את המתח הזה שנורא חשוב לך שהיא תירדם כבר.
לילה טוב בינתיים..
מצד שני, הקושי שלך בתור אמא ליישם את זה לגמרי ברור לי ולכן אם אפשר לרכך את הפרידה אז כדאי. ואם אי אפשר אז אי אפשר. במצב כזה נחזור לתכנית הראשונה, היא תמיד תהיה עדיפה על העצבים של כולם.
אסביר למה אני מתכוון:
אם אחרי בכי של עשר דקות את נכנסת לחדר השינה שלה ושואלת אותה למה היא בוכה, ואם אחרי שהיא תגיד שהיא רוצה את אמא תשאלי אותה אם יעזור לה שתהי איתה קצת בחדר, ואם אחרי שהיא תגיד לך שכן תשבי איתה קצת ותראי שזה מרגיע אותה אז שתיכן הרווחתן. ואם לא אז לא.
אם העברת אותה למיטת מעבר והיא קמה אלייך ההמלצה שלי היא לא להחזיר אותה מיד למיטה, ואגב לגבי מה שכתבת - זה בסדר גמור שתרימי אותה על הידיים. תרימי אותה, תחבקי אותה, תצחיקי אותה, בעיקר תורידי ממנה את המתח הזה שנורא חשוב לך שהיא תירדם כבר.
לילה טוב בינתיים..
דני גיל
02-02-2013 14:10
מה שאותי מבאס בכל הסיפור הזה של הכניסה של הפעוטות לשינה הוא הידיעה הברורה שלי שזה יכול להיות הרבה יותר קל (נעים, זורם, כייפי, חוויה חיובית וכל זה) אבל מכיוון שמדובר בשינוי גישה מן היסוד, ומכיוון שההצלחה תלויה באמונה מלאה ברעיון, קצת בעייתי להוציא מהגישה הזאת הנחיות ברורות. אסביר:
נניח שבתך נכנסת למיטה בשמונה ומובטח לך שהיא נרדמת עד שמונה וחצי. לא משנה מה תעשי היא תירדם בשמונה וחצי. מה שיקרה במקרה כזה הוא שאת תהי לגמרי רגועה ואפילו תרשי לעצמך ליהנות מהרגע, תרימי אותה, תיקחי אותה אלייך, תצחיקי אותה, תעשי את כל מה שנחשב כטעויות מסוג הטעויות ששוברות את העקביות והנחישות שלך. ובסופו של דבר, עם כל ה"טעויות" האלה, הילדה באמת נרדמת בשמונה וחצי. לא בגלל שמישהו הבטיח לך אלא בגלל שהיא נורא עייפה, ולא היה שום דבר שגרם לה להיות חשדנית או דרוכה, ולא נוצר שום קונפליקט רגשי עם אמא ואבא שהחזיק אותה ערנית והקשה עליה להיפרד. לשם כך דרושה כמובן אמונה שלמה, בלתי ניתנת לערעור, כאילו מישהו באמת הבטיח וידע לקיים.
נניח שבתך נכנסת למיטה בשמונה ומובטח לך שהיא נרדמת עד שמונה וחצי. לא משנה מה תעשי היא תירדם בשמונה וחצי. מה שיקרה במקרה כזה הוא שאת תהי לגמרי רגועה ואפילו תרשי לעצמך ליהנות מהרגע, תרימי אותה, תיקחי אותה אלייך, תצחיקי אותה, תעשי את כל מה שנחשב כטעויות מסוג הטעויות ששוברות את העקביות והנחישות שלך. ובסופו של דבר, עם כל ה"טעויות" האלה, הילדה באמת נרדמת בשמונה וחצי. לא בגלל שמישהו הבטיח לך אלא בגלל שהיא נורא עייפה, ולא היה שום דבר שגרם לה להיות חשדנית או דרוכה, ולא נוצר שום קונפליקט רגשי עם אמא ואבא שהחזיק אותה ערנית והקשה עליה להיפרד. לשם כך דרושה כמובן אמונה שלמה, בלתי ניתנת לערעור, כאילו מישהו באמת הבטיח וידע לקיים.
מיה
03-02-2013 17:37
לא בטוחה שהבנתי אותך עד הסוף - האם אתה חושב שהגישה הבאה תעזור?
נניח שבחודשים הבאים אני אהיה שם בשבילה כמה שהיא צריכה, אסתפק בזה שהיא במיטה ושהאור כבוי ולא אבקש ממנה לשכב, לא אנסה לצאת מהחדר לפני שהיא נרדמת, אתן לה לעמוד או לשבת במיטה כמה שהיא רוצה, ומידי פעם אשאל אותה אם היא רוצה לשכב ושאכסה אותה בשמיכה - הכל בעדינות.
אשאר בחדר במרחק מה כל עוד היא לא דורשת את קרבתי, וכשתיעמד במיטה ותקרא לי, אתקרב אליה ואתן חיבוק.
אני מניחה שזה אמור להוריד את הקונפליקטים למינימום.
(מעבר לזה, די השתדלתי מאז שנולדה לא ליצור לה חוויות שליליות סביב שינה והיא זוכה תמיד לסבלנות מלאה מצידי, כך שלפחות לדעתי, לא נוצר איזשהו "חוסר אמון" שעלול להקשות על התהליך).
לפחות, נכון לעכשיו, "השעה המובטחת" אצלנו היא סביב תשע, אז אין לי בעיה להקריב כל יום את השעה הזאת למשך תקופה מוגבלת (אפילו ארוכה), אם זו באמת הדרך...
האם אתה בעד? האם אתה חושב שאחרי כמה (כמה?) חודשים כאלה יגיע שיפור משמעותי?
נניח שבחודשים הבאים אני אהיה שם בשבילה כמה שהיא צריכה, אסתפק בזה שהיא במיטה ושהאור כבוי ולא אבקש ממנה לשכב, לא אנסה לצאת מהחדר לפני שהיא נרדמת, אתן לה לעמוד או לשבת במיטה כמה שהיא רוצה, ומידי פעם אשאל אותה אם היא רוצה לשכב ושאכסה אותה בשמיכה - הכל בעדינות.
אשאר בחדר במרחק מה כל עוד היא לא דורשת את קרבתי, וכשתיעמד במיטה ותקרא לי, אתקרב אליה ואתן חיבוק.
אני מניחה שזה אמור להוריד את הקונפליקטים למינימום.
(מעבר לזה, די השתדלתי מאז שנולדה לא ליצור לה חוויות שליליות סביב שינה והיא זוכה תמיד לסבלנות מלאה מצידי, כך שלפחות לדעתי, לא נוצר איזשהו "חוסר אמון" שעלול להקשות על התהליך).
לפחות, נכון לעכשיו, "השעה המובטחת" אצלנו היא סביב תשע, אז אין לי בעיה להקריב כל יום את השעה הזאת למשך תקופה מוגבלת (אפילו ארוכה), אם זו באמת הדרך...
האם אתה בעד? האם אתה חושב שאחרי כמה (כמה?) חודשים כאלה יגיע שיפור משמעותי?
דני גיל
03-02-2013 19:50
אז ככה:
- אל תלכי לאיבוד בגלל התוספת האחרונה שלי. שיתפתי אותך בעצם במילכוד שאני חש בנושא הדרכת הורים בכל הקשור לשינה. למה מילכוד? כי ככל שההנחיות ברורות יותר ככה ההורים מרגישים שהם צריכים לתפקד תחת מתכון אחיד ומשהו בטבעיות שלהם הולך לאיבוד, משהו ביכולת לקבל החלטות בזמן אמת הופך להיות נורא מוגבל, וזה לא טוב.זה מה שמגביל את חופש התנועה של ההורים, שם אותם בתפקיד (להרדים את הילדים) ויוצר בילדים התנגדות ודריכות.
- מיה, שימי אותה במיטה, לכי לעניינייך, תראי לה שאת ועוד איך מוכנה לסייע לה להירדם (מה שאומר שעליה לשכב ולעצום עיניים), אל תפחדי להרים אותה ולחבק אותה או לעשות כל דבר שתואם את האינטואיציות שלך.
והכי חשוב, אם את רואה שזה לא מקדם את ההרדמה שלה (נניח עבר שבוע ללא כל שינוי) תחזרי ל"ברירת המחדל" שלפיה היא תבכה הרבה בערב הראשון, גם בערב השני, פחות בערב השלישי ועוד פחות ברביעי, וכן הלאה. פגיעה ביחסי האמון לא נוצרת בגלל ההחלטות האלה אלא במקומות שבהם הורים נגררים לעשות דברים שהם לא שלמים איתם ואז הם מוציאים ת'עצבים על הילדים.
מקווה שעכשיו זה ברור יותר ובכל אופן.. אני כאן.
- אל תלכי לאיבוד בגלל התוספת האחרונה שלי. שיתפתי אותך בעצם במילכוד שאני חש בנושא הדרכת הורים בכל הקשור לשינה. למה מילכוד? כי ככל שההנחיות ברורות יותר ככה ההורים מרגישים שהם צריכים לתפקד תחת מתכון אחיד ומשהו בטבעיות שלהם הולך לאיבוד, משהו ביכולת לקבל החלטות בזמן אמת הופך להיות נורא מוגבל, וזה לא טוב.זה מה שמגביל את חופש התנועה של ההורים, שם אותם בתפקיד (להרדים את הילדים) ויוצר בילדים התנגדות ודריכות.
- מיה, שימי אותה במיטה, לכי לעניינייך, תראי לה שאת ועוד איך מוכנה לסייע לה להירדם (מה שאומר שעליה לשכב ולעצום עיניים), אל תפחדי להרים אותה ולחבק אותה או לעשות כל דבר שתואם את האינטואיציות שלך.
והכי חשוב, אם את רואה שזה לא מקדם את ההרדמה שלה (נניח עבר שבוע ללא כל שינוי) תחזרי ל"ברירת המחדל" שלפיה היא תבכה הרבה בערב הראשון, גם בערב השני, פחות בערב השלישי ועוד פחות ברביעי, וכן הלאה. פגיעה ביחסי האמון לא נוצרת בגלל ההחלטות האלה אלא במקומות שבהם הורים נגררים לעשות דברים שהם לא שלמים איתם ואז הם מוציאים ת'עצבים על הילדים.
מקווה שעכשיו זה ברור יותר ובכל אופן.. אני כאן.
מיה
03-02-2013 22:13
אז לשאלתי, אתה חושב שהגישה של להציב פחות גבולות במיטה כפי שתיארתי למעלה היא לא הכיוון הנכון?
(1. כי ל"ברירת המחדל" אני לא כ"כ מתחברת, לא בגלל שאני לא מסוגלת לשמוע אותה בוכה, אלא פשוט, כי בתחושה שלי זה לא כ"כ מוצדק לתת לה לבכות זמן ממושך בסיטואציה כזאת כשהיא צריכה אותי, מה גם שאני עוד לא שלמה עם זה שזה לא יגרום לאיזושהי הרעה לטווח ארוך בגלל העניין של החוויה השלילית. 2. השיטה השנייה לא נראה שמביאה שיפור. 3. יש את האופציה לנסות את מיטת המעבר).
(1. כי ל"ברירת המחדל" אני לא כ"כ מתחברת, לא בגלל שאני לא מסוגלת לשמוע אותה בוכה, אלא פשוט, כי בתחושה שלי זה לא כ"כ מוצדק לתת לה לבכות זמן ממושך בסיטואציה כזאת כשהיא צריכה אותי, מה גם שאני עוד לא שלמה עם זה שזה לא יגרום לאיזושהי הרעה לטווח ארוך בגלל העניין של החוויה השלילית. 2. השיטה השנייה לא נראה שמביאה שיפור. 3. יש את האופציה לנסות את מיטת המעבר).
דני גיל
03-02-2013 23:12
"נניח שבחודשים הבאים אני אהיה שם בשבילה כמה שהיא צריכה, אסתפק בזה שהיא במיטה ושהאור כבוי ולא אבקש ממנה לשכב, לא אנסה לצאת מהחדר לפני שהיא נרדמת, אתן לה לעמוד או לשבת במיטה כמה שהיא רוצה, ומידי פעם אשאל אותה אם היא רוצה לשכב ושאכסה אותה בשמיכה - הכל בעדינות... "
במצב כזה היא עשויה להוציא אותך מדעתך, היא תעשה את כל המניפולציות כדי שתוציאי אותה מהמיטה. גם במצב הנוכחי וגם במצב של מיטת מעבר בתך צריכה לראות אותך עוברת לעניינייך כאשר היא נכנסת למיטה.
אגב לא צריך לעשות הכל בעדינות, אפשר לגלות חוסר סבלנות, להיות אסרטיבית, ונחושה שהיא תהיה לפחות במצב של שכיבה. אני לגמרי מבין את הקושי שלך בברירת המחדל הזאת (התחלנו עם ההבנה הזאת) אבל כדי שהיא תשתף פעולה עם הדרישות שלך טוב שהיא תדע שברירת המחדל הזאת קיימת.
ברגע שברור לך מה את עושה, ואת שלמה עם מה שאת עושה, ואת נחושה שהיא תשתף פעולה, אז גם יש לך את הביטחון לתת לה את החום והאהבה על הדרך והם שיעשו את תהליך ההירדמות הזה לנעים וחיובי כפי שאת רוצה.
במצב כזה היא עשויה להוציא אותך מדעתך, היא תעשה את כל המניפולציות כדי שתוציאי אותה מהמיטה. גם במצב הנוכחי וגם במצב של מיטת מעבר בתך צריכה לראות אותך עוברת לעניינייך כאשר היא נכנסת למיטה.
אגב לא צריך לעשות הכל בעדינות, אפשר לגלות חוסר סבלנות, להיות אסרטיבית, ונחושה שהיא תהיה לפחות במצב של שכיבה. אני לגמרי מבין את הקושי שלך בברירת המחדל הזאת (התחלנו עם ההבנה הזאת) אבל כדי שהיא תשתף פעולה עם הדרישות שלך טוב שהיא תדע שברירת המחדל הזאת קיימת.
ברגע שברור לך מה את עושה, ואת שלמה עם מה שאת עושה, ואת נחושה שהיא תשתף פעולה, אז גם יש לך את הביטחון לתת לה את החום והאהבה על הדרך והם שיעשו את תהליך ההירדמות הזה לנעים וחיובי כפי שאת רוצה.
מיה
03-02-2013 23:23
סבבה :-)
המון המון תודה!
המון המון תודה!
דני גיל
03-02-2013 23:34
בכיף..
לילה טוב :-)
לילה טוב :-)
אנסטסיה
27-06-2017 07:40
שלום אשמח לעזרה אני באמת עוד שנייה בורחת מהבית..
נוי בת השנתיים וחצי אחות גדולה לנוה בן 6 חודשים ההירמדות של נוי ממש קשה אני עושה טקס שינה כבר מ שמונה וחצי ואז היא קמה כל שנייה מהמיטה או אמא שמיכה מים כואב לי נשיקה חיבוקי כך זה נמשך עד 23 בלילה כמובן מחזירה למיטה ואני אומרת זה הזמן לישון חושך בחוץ כולם ישנים ועוד מעט אמא באה לישון חשוב לי לציין נוי ונוה ישנים אצלנו בחדר ככה ממשיך עד שזה כבר מגיעה להגזמה אנחנו מתחילים לאיים לקחת לה דברים מהחדר,
מה שהכי קשה אין לילה רצוף קמה בבכי היסטרי כלום לא מרגיע אנחנו כבר מאבדים את הסבלנות מתחילים להיות מאוד כועסים ולא נעימים אני לא רוצה להיות אמא מכה
אבל המצב מביא לידי ביטוי וזה ממשיך קרוב ל שעתיים היו לילות שנתיתי כבר סטירה כבר מאבדת את זה ווזה הכי קשה לי מרגישה כבר לא שפוייה ..
מה עושים? אשמח לעזרה תודה רבה
נוי בת השנתיים וחצי אחות גדולה לנוה בן 6 חודשים ההירמדות של נוי ממש קשה אני עושה טקס שינה כבר מ שמונה וחצי ואז היא קמה כל שנייה מהמיטה או אמא שמיכה מים כואב לי נשיקה חיבוקי כך זה נמשך עד 23 בלילה כמובן מחזירה למיטה ואני אומרת זה הזמן לישון חושך בחוץ כולם ישנים ועוד מעט אמא באה לישון חשוב לי לציין נוי ונוה ישנים אצלנו בחדר ככה ממשיך עד שזה כבר מגיעה להגזמה אנחנו מתחילים לאיים לקחת לה דברים מהחדר,
מה שהכי קשה אין לילה רצוף קמה בבכי היסטרי כלום לא מרגיע אנחנו כבר מאבדים את הסבלנות מתחילים להיות מאוד כועסים ולא נעימים אני לא רוצה להיות אמא מכה
אבל המצב מביא לידי ביטוי וזה ממשיך קרוב ל שעתיים היו לילות שנתיתי כבר סטירה כבר מאבדת את זה ווזה הכי קשה לי מרגישה כבר לא שפוייה ..
מה עושים? אשמח לעזרה תודה רבה
דני גיל
27-06-2017 23:42
היי אנסטסיה,
בואי עשי ניסיון. מאחר ובתך ממילא מעסיקה אותך עד 23:00 בואי נחליט לצורך העניין שבלילות הקרובים תגיעי לשעות ההירדמות כשאת לא מצפה כלל שהיא תירדם לפני 23:00. ואת גם מתפנה, בעיקר נפשית, להיות שם בשבילה. אני חושב שהיא זקוקה לקרבה שלך, שתשבי לילדה והיא תרגיש אותך קרוב. אם קראת את ההתכתבות כאן ודאי למדת על "הרעש הטוב" ועל הנוכחות הנכונה שלך בחדרה. לא משנה לענייננו על איזה חדר אנחנו מדברים, שלכם או שלה.
בואי עשי ניסיון. מאחר ובתך ממילא מעסיקה אותך עד 23:00 בואי נחליט לצורך העניין שבלילות הקרובים תגיעי לשעות ההירדמות כשאת לא מצפה כלל שהיא תירדם לפני 23:00. ואת גם מתפנה, בעיקר נפשית, להיות שם בשבילה. אני חושב שהיא זקוקה לקרבה שלך, שתשבי לילדה והיא תרגיש אותך קרוב. אם קראת את ההתכתבות כאן ודאי למדת על "הרעש הטוב" ועל הנוכחות הנכונה שלך בחדרה. לא משנה לענייננו על איזה חדר אנחנו מדברים, שלכם או שלה.
מירי אדרי
27-07-2017 11:31
שלום רב,
בתי אריאל בת שנה ואחד עשר חודשים. עד גיל שנה וחצי בערך ישנה איתנו במיטה בשל אילוצים ( חזרנו מחו״ל וגרנו אצל ההורים שלי וגם כי ינקה והיה נוח). לפני כשלושה חודשים עברנו לבית משלנו ואריאל התחילה לישון בחדרה במיטת מעבר ( יש לציין שלא עשינו שימוש כלל במיטת התינוק והחלה לישון ישר במיטת מעבר שאותה מאוד אהבה להבדיל ממיטת התינוק). היום היא נכנסת לבד למיטה ומכסה את עצמה, אחרי שניים שלושה סיפורים אני מכבה את האור והיא נכנסת לתנוחת שינה העניין הוא שהיא מבקשת שאשב לידה בכיסא ואתן לה יד עד שהיא נרדמת (לפעמים זה יכול לקחת גם חצי שעה, תלוי ברמת העייפות). עד כה אין לי שום בעיה לשתף פעולה עם הדרך הזו, העניין הוא שבכל פעם שהיא מתעוררת ולא מוצאת אותי לידה היא בוכה/ קוראת לי ומבקשת שאתן לה שוב יד. זה יכול לקרות פעם פעמיים במהלך הלילה או תשע עשר פעמים עד שאני נשברת ולוקחת אותה אלינו למיטה. אני אמורה ללדת בעוד שלושה חודשים ורוצה להרגיל אותה להרדם באופן עצמאי ולא להזדקק לנוכחות שלי בכל יקיצה. איך נכון לעשות את זה? ברצוני לציין שלמרות גילה הצעיר, היא מדברת באופן שוטף ומבינה הכל כך שאפשר לזכות בשיתוף פעולה מצידה רק נשאלת השאלה כיצד?
בתי אריאל בת שנה ואחד עשר חודשים. עד גיל שנה וחצי בערך ישנה איתנו במיטה בשל אילוצים ( חזרנו מחו״ל וגרנו אצל ההורים שלי וגם כי ינקה והיה נוח). לפני כשלושה חודשים עברנו לבית משלנו ואריאל התחילה לישון בחדרה במיטת מעבר ( יש לציין שלא עשינו שימוש כלל במיטת התינוק והחלה לישון ישר במיטת מעבר שאותה מאוד אהבה להבדיל ממיטת התינוק). היום היא נכנסת לבד למיטה ומכסה את עצמה, אחרי שניים שלושה סיפורים אני מכבה את האור והיא נכנסת לתנוחת שינה העניין הוא שהיא מבקשת שאשב לידה בכיסא ואתן לה יד עד שהיא נרדמת (לפעמים זה יכול לקחת גם חצי שעה, תלוי ברמת העייפות). עד כה אין לי שום בעיה לשתף פעולה עם הדרך הזו, העניין הוא שבכל פעם שהיא מתעוררת ולא מוצאת אותי לידה היא בוכה/ קוראת לי ומבקשת שאתן לה שוב יד. זה יכול לקרות פעם פעמיים במהלך הלילה או תשע עשר פעמים עד שאני נשברת ולוקחת אותה אלינו למיטה. אני אמורה ללדת בעוד שלושה חודשים ורוצה להרגיל אותה להרדם באופן עצמאי ולא להזדקק לנוכחות שלי בכל יקיצה. איך נכון לעשות את זה? ברצוני לציין שלמרות גילה הצעיר, היא מדברת באופן שוטף ומבינה הכל כך שאפשר לזכות בשיתוף פעולה מצידה רק נשאלת השאלה כיצד?
דני גיל
28-07-2017 01:49
היי מירי,
אני חושב שכדאי לבדוק מה את יכולה לעשות בחדרה שיחליף את הושטת היד. כלומר זה בסדר גמור באופן כללי אבל בגלל ההתעוררויות שלה אני מעדיף שלהירדמות שלה לא תהיה תלות במשהו פיזי. ואני חושב שאם תהי נוכחת בחדרה באופן כזה שמצד אחד הנוכחות שלך בולטת ומצד שני את עסוקה בעניינייך, כלומר אינך ממוקדת בה, אז היא תרגיש מספיק ביטחון גם לשחרר לך את היד. את אמורה לשבת שם ולעסוק בעניינייך, לתת את התחושה של אני כאן כדי להישאר, לא ממהרת לצאת כי נעים לי פה, ומעניין לי פה. אני חושב שגישה כזאת (תוכלי להרחיב ולקרוא עליה גם בהתכתבות הזאת וגם באחרות) תאפשר לה לישון שינה רציפה.
בלילה אנחנו ישנים. לא מחנכים ולא מציבים גבולות. ההצעה שלי לא לקום אליה באמצע הלילה ולאפשר לה להתגנב למיטתכם. עשי את עצמך כאילו את לא שמה לב (שהרי את ישנה). כאשר תירדם תחזירי אותה למיטתה.
אני חושב שכדאי לבדוק מה את יכולה לעשות בחדרה שיחליף את הושטת היד. כלומר זה בסדר גמור באופן כללי אבל בגלל ההתעוררויות שלה אני מעדיף שלהירדמות שלה לא תהיה תלות במשהו פיזי. ואני חושב שאם תהי נוכחת בחדרה באופן כזה שמצד אחד הנוכחות שלך בולטת ומצד שני את עסוקה בעניינייך, כלומר אינך ממוקדת בה, אז היא תרגיש מספיק ביטחון גם לשחרר לך את היד. את אמורה לשבת שם ולעסוק בעניינייך, לתת את התחושה של אני כאן כדי להישאר, לא ממהרת לצאת כי נעים לי פה, ומעניין לי פה. אני חושב שגישה כזאת (תוכלי להרחיב ולקרוא עליה גם בהתכתבות הזאת וגם באחרות) תאפשר לה לישון שינה רציפה.
בלילה אנחנו ישנים. לא מחנכים ולא מציבים גבולות. ההצעה שלי לא לקום אליה באמצע הלילה ולאפשר לה להתגנב למיטתכם. עשי את עצמך כאילו את לא שמה לב (שהרי את ישנה). כאשר תירדם תחזירי אותה למיטתה.
מירי אדרי
17-08-2017 01:00
הי דני, ובכן, את הישיבה לידה בכיסא ואת הושטת היד החלפתי בשכיבה על מזרון למרגלות מיטתה בלי שיש בינינו מגע כלל. אני מתעסקת עם הנייד והיא במיטתה (יש לציין שיוצא לה להתרומם ממיטתה פעם פעמיים כדי לבדוק האם אני עדיין שם והיא אפילו קוראת לי ( אני חוזרת בכל ערב על אותו משפט ״אריאל שימי ראש, אמא פה שולחת הודעה לסבתא״) . העניין הוא שהיא מתעוררת באמצע הלילה בכל פעם בשעה אחרת וקוראת לי ( ראיתי שכתבת לאחת הבנות שלא לגשת אחיה ולחכות שהיא תגיע אחיי שהרי אני ישנה) היא מגיעה למיטתנו ואני מכניסה אותה לישון איתנו. איך אני מפסיקה את המנהג הזה? מהרגע שהיא נכנסת למיטה אני לא מצליחה לישון טוב (ציינתי כבר שאני בהריון בחודש מתקדם והיא מבקשת שאסתובב לכיוונה, היא זזה המון ובועטת בלי להתכוון...בקיצור, לא נוח ומאוד מעיק. מה עושים?
דני גיל
18-08-2017 01:16
לא בהכרח עושים. כלומר לא בהכרח את צריכה לשנות משהו ממה שאת עושה כרגע גם אם כרגע הלילות מאוד לא פשוטים לכם. ההנחה שלי היא כזאת: כשילדים מתעוררים בלילה, ככל שלא תהיה שם דרמה, ככה הם יתעוררו פחות ופחות עם הזמן. לכן אני בעד שיגיעו למיטה ושיכנסו אליה בלי שום עניינים עם ההורים ואנחנו נחזיר אותם למיטה אחרי שנכנסו שוב לשינה עמוקה.
מירי אדרי
21-08-2017 03:12
הי דני, תודה על תשובתך המהירה. היום אנחנו מתעצלים ומשאירים אותה לישון איתנו עד הבוקר. עד כמה זה נורא? האם כדאי להתחיל להחזיר אותה למיטה ? ( מנסיון העבר כשהיינו מחזירים אותה למיטה, היא פשוט הייתה מתעוררת בכל 20-30 דקות וזה התיש אותנו.).
מה אתה מציע?
מה אתה מציע?
דני גיל
23-08-2017 02:41
שום דבר לא "כזה נורא". תעשו מה שנוח לכם. סביב נושא השינה של פעוטות יש קשר שתיקה שנובע מכמה סיבות כאשר לענייננו - ילדים מגיעים בלילה למיטת ההורים הרבה יותר ממה שאנחנו יודעים על זה. יש ילדים כאלה ויש אחרים. אצלי למשל יש את הבן שלי שאף פעם לא היה מגיע למיטתנו. אם הוא היה הבן היחיד שלי עוד הייתי עשוי לחשוב שזה בטח בגלל שאנחנו עושים כנראה משהו נכון. עובדה. אלא שיש לי גם בת ואני זוכר כמה היתה מגיעה אלינו למיטה וכמה - איך להגיד - הצורך היה "גדול" ממנה. ואני יודע מה הבשיל את הקרקע לשינה עצמאית שלה בהמשך - השחרור החד משמעי שלנו. תבואי מתי שאת רוצה ואני אחזיר אותך אם יהיה לי הכוח ולא אם לא יהיה לי הכוח (אחרי הכל אם נרדמתי ונוח לי מה רע לי שתישאר?). וכו'. וכנראה שיש משהו מאוד מרגיע בידיעה הזאת של הילד שהדלת פתוחה. תמיד ומתי שהוא צריך. עד כדי כך מרגיע שאני - הילד - כבר לא אובססיבי על זה. זה הרגע שהקרקע מבשילה לשינוי.
זה קצת דומה לתינוק שרוצה הרבה על הידיים. הרבה פעמים הוא לא רוצה על הידיים כמו שהוא רוצה לדעת שהאופציה קיימת. לכן אני חושב לאור מה שאת מתארת כאן שבאמת תעשו מה שנוח לכם.
זה קצת דומה לתינוק שרוצה הרבה על הידיים. הרבה פעמים הוא לא רוצה על הידיים כמו שהוא רוצה לדעת שהאופציה קיימת. לכן אני חושב לאור מה שאת מתארת כאן שבאמת תעשו מה שנוח לכם.
אורית
11-12-2017 00:04
היי דני.. קראתי את ההתכתבות שלך למעלה עם אישה שהבת שלה בת שנתיים קוראת לה נון סטופ ממיטת תינוק.. זה הזכיר לי מאוד את המצב שבו אני נמצאת.. אשמח מאוד למענה. ביתי בת שנתיים ושלושה חודשים. עד לפני חודש וחצי ככה הערב וההשכבות היו הכיייי כייפים לי בעולם. בשש מתחילים ארוחת ערב מקלחות ובשבע אחרי הכנת בקבוק משותפת עולים למיטה אני שרה לה שיר והיא נרדמת.. ואז לפני חודש וחצי היא התחילה לרדת ממיטת תינוק לבד. האמת שאני די פחדתי שהיא חלילה תיפול או משו. וגם כי הבת הקטנה שלי אני רוצה להעביר אותה למיטת תינוק הזאת.. משתי הסיבות יחד החלטתי להעביר את הגדולה למיטת מעבר. ומאז אין לי חייים. לא אוהבת את שעות ההרדמה. וכל ערב מחדש יוצאת מתוסכלת ונואשת. הענין הוא כזה.. אני מרדימה את הקטנה שלי (שיונקת) בחדר שלי וכשהיא נרדמת אני מניחה אותה במיטת תינוק שהעברתי לחדר שלנו. בזמן הזה בעלי מעלה את הגדולה למיטת מעבר... ומכאן מתחיל הסרט.. 1. עוד מתחילת טקס ההכנה לשינה היא כמעט בוכה 'לא לישון' 2. כשבעלי מעלה אותה למיטה בכל הזדמנות שהוא רק זז היא רצה אלי לחדר ורוצה לישון אצלינו במיטה. אני מסבירה לה שכל אחד ישן במיטה שלו.. ומזכירה את כל שמות הילדים בגן... ולוקחת אותה חזרה למיטה... זה לא נגמר!!! אני התייאשתי. בעלי ממשיך להיות לידה ורק ככה היא נרדמת אחרי שעווווותתתתת!! אם אני מחליפה אותו היא כאילו מצפצפת עלי וקמה חופשי. אני כבר נואשת!!! עד שהילדה נרסמת אני כבר מותשת וחסרת כוחות ופשוט פורשת לישון בלי לעשות כלום ממה שתכננתי. קראתי את מה שרשמת למעלה שלהתעסק בענייני.. לא נראלי שזה יעבור. היא תקום ופשוט תהנה בכיף מהשהייה. גם אם אתעלם ממנה.. מתחנננתתתתתתת לטיפים ועיצות
דני גיל
11-12-2017 01:23
היי אורית,
את כותבת: "אני מרדימה את הקטנה שלי (שיונקת) בחדר שלי וכשהיא נרדמת אני מניחה אותה במיטת תינוק שהעברתי לחדר שלנו. בזמן הזה בעלי מעלה את הגדולה למיטת מעבר... ומכאן מתחיל הסרט".
כאשר בחוויה שלה בעצם מה שקורה הוא שאת מקרבת את בתך התינוקת אלייך - הכי קרוב אלייך - בזמן שעליה נכפה מרחק. יכול להיות שמאוד יעזור לה ולכולכם אם תקדימי מעט את הכניסה לשינה של בתך התינוקת ובכך להצטרף לבתך הבכורה. איך להצטרף? מה לעשות בחדר שלה? איך לעשות ככה שהיא תירדם מהר? מציע להמשיך ולקרוא כאן בפורום.
את כותבת: "אני מרדימה את הקטנה שלי (שיונקת) בחדר שלי וכשהיא נרדמת אני מניחה אותה במיטת תינוק שהעברתי לחדר שלנו. בזמן הזה בעלי מעלה את הגדולה למיטת מעבר... ומכאן מתחיל הסרט".
כאשר בחוויה שלה בעצם מה שקורה הוא שאת מקרבת את בתך התינוקת אלייך - הכי קרוב אלייך - בזמן שעליה נכפה מרחק. יכול להיות שמאוד יעזור לה ולכולכם אם תקדימי מעט את הכניסה לשינה של בתך התינוקת ובכך להצטרף לבתך הבכורה. איך להצטרף? מה לעשות בחדר שלה? איך לעשות ככה שהיא תירדם מהר? מציע להמשיך ולקרוא כאן בפורום.
אורית
11-12-2017 21:15
תודה ענקית. אנסה היום.
אתה מציע שלנסות איתה את השיטה שאני עסוקה בענייני? ולהחזיר אותה למיטה גם אם היא תקום מספר רב של פעמים?
אתה מציע שלנסות איתה את השיטה שאני עסוקה בענייני? ולהחזיר אותה למיטה גם אם היא תקום מספר רב של פעמים?
דני גיל
13-12-2017 01:32
אם היא לא מרוויחה מזה שהיא קמה הרבה פעמים היא תפסיק לקום מהמיטה הרבה פעמים. ומה היא מרוויחה כשהיא קמה הרבה פעמים? התשובה היא תשומת לב. בעיקר תשומת לב שלילית. לכן אני תמיד בעד להשהות את התגובות, להיראות עסוקים, מה שמשחרר אותנו באמת להיות עסוקים, ולשחרר את הילדים להכיר בעייפות שלהם. היא תקום ואת תהי בשלך כמה דקות. ואז את ניגשת אליה ומרימה לחיבוק ונשיקה ומחזירה למיטה. בלי נזיפות או תלונות וכל הדברים האלה.
דני גיל
13-12-2017 01:34
זה גם נורא כיף להרדים ככה ילדים. וכשכיף לך - כיף לילדה שלך. ואז היא משוחררת להירדם.
אורית
13-12-2017 21:33
התייאשתי. עד 11 בלילה נשארתי איתה. עד שבסופו של דבר ממש הייתי עייפה שמתי אותה לידי ודי. אני בתחילת הריון והתופעת עייפות ממש חזקה אצלי.
מה אפשר לעשות כדי לקצר תתהליך הזה? שתרדם מוקדם יותר
מה אפשר לעשות כדי לקצר תתהליך הזה? שתרדם מוקדם יותר
דני גיל
13-12-2017 21:40
שמת אותה לידך כלומר? אצלך במיטה? ואז מיד היא נרדמה?
אורית
20-12-2017 22:15
כן. ונרדמה תוך פחות מחמש דקות
דני גיל
22-12-2017 14:58
בדיוק העניין. היא נרדמה מהר כי במיטה שלך היא יודעת שאת לא זזה לשום מקום. זה לא שהמיטה שלה לא נוחה ושלך כן. ולכן אני אומר תמיד: הורים שמצליחים להיות בחדר של הילד מבלי לתת לו את התחושה שהם מתים לעוף משם מצליחים לשחרר את הילדים להירדם מהר.
דורית
06-03-2018 00:36
הי , הבן שלי בן שנתיים בד"כ הולך לישון בשעה שמונה חצי בצורה רגועה מאוד. ביומיים האחרונים אני מניחה אותו במיטת התינוק והוא צורח , משתולל ומסרב לישון.אני מחכה מספר דקות, לא ניגשת מיד אבל הצרחות מתגברות ואפילו נראה כי עוד רגע הוא עלול ליפול מהמיטה. כרגע הוא נרגע בשניה שאני מרימה אותו , מבקש לחזור לסלון או למיטה שלי ורק שם נרדם אבל זה לוקח לפחות שעה.
דני גיל
06-03-2018 18:52
היי דורית,
מציע לך לגשת אליו מיד כשהוא מבקש אותך ויותר טוב אם בכלל תמנעי את הבקשה הזאת מראש על ידי כך שתשבי איתו. מלכתחילה. כאן בפורום תמצאי הרבה חומר כתוב שיבהיר לך איך לעשות את זה נכון. בכל אופן זו טעות לדעתי להניח לו לבכות לבד במיטה, לא מבין מה ההיגיון בזה ואיך אנשי מקצוע מאמינים שכך הילדים ירדמו מהר יותר. יתכן שהדבר נכון לגבי חלק מהילדים. ודאי לא לכולם וככל הנראה לא לילד שלך.
מציע לך לגשת אליו מיד כשהוא מבקש אותך ויותר טוב אם בכלל תמנעי את הבקשה הזאת מראש על ידי כך שתשבי איתו. מלכתחילה. כאן בפורום תמצאי הרבה חומר כתוב שיבהיר לך איך לעשות את זה נכון. בכל אופן זו טעות לדעתי להניח לו לבכות לבד במיטה, לא מבין מה ההיגיון בזה ואיך אנשי מקצוע מאמינים שכך הילדים ירדמו מהר יותר. יתכן שהדבר נכון לגבי חלק מהילדים. ודאי לא לכולם וככל הנראה לא לילד שלך.
נטע
17-04-2018 01:08
היי, שחר בת 2.3 לפני שבועיים עברנו דירה והיא עברה למיטת מעבר. קשיי שינה קיימים אצלה מאז שנולדה בערך. לא ישנו שנתיים בערך לילה שלם. עד גיל 1.8 היא הייתה מתעוררת באמצע הלילה למשך שעתיים- שלוש, אז התחלתי איתה טיפול הומהופטי שלדעתי כן השפיע לטובה לתקופה מסוימת. ואז עברנו דירה ושוב חזרו ההשכבות והלילות להיות קשים לכולנו. אני רוצה לעזור לה מאוד ולא מצליחה. בשבועיים האחרונים ההשכבות היו כך שאני נוכחת בחדר עד שהיא נרדמת ואז בלילה- לפחות פעם אחת היא קמה ובאה למיטה שלנו ואנחנו לרוב מחזירים אותה למיטה שלה ושוב יושבים איתה בחדר עד שהיא נרדמת- עניין של חצי שעה עד שעה! אתמול וגם הערב ההשכבה הייתה קשה! למרות שאני נוכחת בחדר היא בוכה בלי סיבה ברורה, מסתובבת המון ולא מצליחה להירדם. בנוסף, ניסיתי לילה אחד פשוט לומר "לילה טוב" ולצאת מהחדר והיא במשך 3 שעות יצאה מהחדר ואני החזרתי בלי לפטפט איתה, היה גם בכי וכעס וחוסר סבלנות שלי עד שבעלי נכח איתה בחדר והיא נרדמה. ניסיתי גם את "שיטת הכסא" אבל היא נראת לי חרדה להישאר לבד בחדרה. אני לא יודעת אם הקושי להירדם זה עניין התנהגותי שאפשר ללמד ואני רק לא יודעת איך או רגשי כי היא חרדה להיות לבד. אציין ששחר הייתה מאושפזת בגיל 1.5 למשך שבועיים בבית חולים דבר שלדעתי יצר אצלה חרדת נטישה למרות שלא עזבתי אותה לרגע. אשמח לעזרה כדי להחזיר את השפיות לבית. תודה
דני גיל
17-04-2018 02:35
היי נטע,
ניסחת נכון את השאלה - איך מחזירים את השפיות לבית? והתשובה שלי בקצרה: לכו לישון. ויודעת מה הכי יעזור לכם? אם במקום לשאול את עצמכם כל הזמן איך להביא את הילדה למצב שינה תשאלו את עצמכם איך אתם ההורים מביאים את עצמכם למצב שינה. היא נכנסת למיטה שלכם באמצע הלילה? שתיכנס. נרדמת? שתירדם. בדרך כלל ההמלצה שלי במצבים כאלה להחזיר את הילד למיטה שלו אחרי שהוא נרדם. לא החזרתם? לא קרה כלום. הכל בסדר.
בערב בזמן ההשכבה אני תמיד ממליץ על נוכחות אחד ההורים בחדר, באופן כזה ששם את הפוקוס שלכם בעניינים שלכם ולא בה. אם תשבי למשל בחדרה ותשוחחי עם חברה בטלפון, או אם תשבי עם מחשב נייד ותקראי מיילים נניח, כל דבר שמשדר לה שאת בחדר כי יש לך עניין שם הוא טוב כי הוא מבטיח לה שתישארי איתה לזמן לא מוגבל, את לא מאיימת להיעלם לה, ולכן היא רגועה ומשוחררת להכיר בעייפות שלה ולהירדם. אני ממש ממליץ לכם לחשוב קליל וגמיש. אם לדוגמה היא לא נרדמת אחרי זמן רב ואת רוצה לשבת מול הטלוויזיה בסלון תעשי את זה. וקחי אותה איתך. היא תניח ראש על ברכייך, את תלטפי את ראשה. חושבת שהיא לא תירדם?
ניסחת נכון את השאלה - איך מחזירים את השפיות לבית? והתשובה שלי בקצרה: לכו לישון. ויודעת מה הכי יעזור לכם? אם במקום לשאול את עצמכם כל הזמן איך להביא את הילדה למצב שינה תשאלו את עצמכם איך אתם ההורים מביאים את עצמכם למצב שינה. היא נכנסת למיטה שלכם באמצע הלילה? שתיכנס. נרדמת? שתירדם. בדרך כלל ההמלצה שלי במצבים כאלה להחזיר את הילד למיטה שלו אחרי שהוא נרדם. לא החזרתם? לא קרה כלום. הכל בסדר.
בערב בזמן ההשכבה אני תמיד ממליץ על נוכחות אחד ההורים בחדר, באופן כזה ששם את הפוקוס שלכם בעניינים שלכם ולא בה. אם תשבי למשל בחדרה ותשוחחי עם חברה בטלפון, או אם תשבי עם מחשב נייד ותקראי מיילים נניח, כל דבר שמשדר לה שאת בחדר כי יש לך עניין שם הוא טוב כי הוא מבטיח לה שתישארי איתה לזמן לא מוגבל, את לא מאיימת להיעלם לה, ולכן היא רגועה ומשוחררת להכיר בעייפות שלה ולהירדם. אני ממש ממליץ לכם לחשוב קליל וגמיש. אם לדוגמה היא לא נרדמת אחרי זמן רב ואת רוצה לשבת מול הטלוויזיה בסלון תעשי את זה. וקחי אותה איתך. היא תניח ראש על ברכייך, את תלטפי את ראשה. חושבת שהיא לא תירדם?
לילך
06-08-2018 17:44
היי דני,
קראתי את ההתכתבויות..
יש לי ילדה בת שנתיים וארבע חודשים עד לפני שבוע וחצי הכניסה למיטה הייתה קלה היא אומרת לילה טוב לאבא לילה טוב לאחיה (בן שנה) ועולה למיטת תינוק, לפעמים נרדמת ישר ולפעמים שרה עד שנרדמת ככה מגיל חודשיים.
לפני שבוע וחצי שמתי אותה במיטה כרגיל ואחרי דקה התחילה לבכות ומאז היא לא מוכנה לישון במיטה שלה, כל יום היא הייתה בוכה יותר משעתיים (שהיא עומדת בלול)ולפעמים גם מקיאה עד שכבר היינו מתייאשים ומרימים אותה, היא נרדמת עלינו ואז שמים אותה במיטה, ואז היא הייתה קמה באמצע הלילה ושוב בוכה.
חשבנו שאולי היא מרגישה גדולה למיטת תינוק כי היא רוצה תמיד לישון איתנו במיטה אז החלפנו לה אתמול למיטת מעבר אך זה לא עזר
ניסיתי לשבת איתה במיטה שלה כדי שתראה שאמא פה אבל היא לא הייתה מוכנה להשים את הראש על הכרית רק עלי, באמצע הלילה שוב היא התעוררה והיא רוצה רק להיות לידי..
אני כבר לא מצליחה לעשות שום דבר
היא גם הרסה לאחיה את השינה בגלל הבכי החזק שהוא גם עכשיו רוצה להירדם רק בידיים
אשמח לייעוץ ממך - מה אני עושה? איך מתמודדים?
קראתי את ההתכתבויות..
יש לי ילדה בת שנתיים וארבע חודשים עד לפני שבוע וחצי הכניסה למיטה הייתה קלה היא אומרת לילה טוב לאבא לילה טוב לאחיה (בן שנה) ועולה למיטת תינוק, לפעמים נרדמת ישר ולפעמים שרה עד שנרדמת ככה מגיל חודשיים.
לפני שבוע וחצי שמתי אותה במיטה כרגיל ואחרי דקה התחילה לבכות ומאז היא לא מוכנה לישון במיטה שלה, כל יום היא הייתה בוכה יותר משעתיים (שהיא עומדת בלול)ולפעמים גם מקיאה עד שכבר היינו מתייאשים ומרימים אותה, היא נרדמת עלינו ואז שמים אותה במיטה, ואז היא הייתה קמה באמצע הלילה ושוב בוכה.
חשבנו שאולי היא מרגישה גדולה למיטת תינוק כי היא רוצה תמיד לישון איתנו במיטה אז החלפנו לה אתמול למיטת מעבר אך זה לא עזר
ניסיתי לשבת איתה במיטה שלה כדי שתראה שאמא פה אבל היא לא הייתה מוכנה להשים את הראש על הכרית רק עלי, באמצע הלילה שוב היא התעוררה והיא רוצה רק להיות לידי..
אני כבר לא מצליחה לעשות שום דבר
היא גם הרסה לאחיה את השינה בגלל הבכי החזק שהוא גם עכשיו רוצה להירדם רק בידיים
אשמח לייעוץ ממך - מה אני עושה? איך מתמודדים?
דני גיל
07-08-2018 01:56
היי לילך,
אף פעם אל תתני לילדייך הרכים בשנים לבכות מעבר לדקות ספורות, ודאי לא במשך שעתיים. זה בדיוק מה שיוצר את התלות בהורים, לענייננו, התלות הפיזית בך לצורך הירדמות. ההצעה שלי: שבי איתה כאשר היא נכנסת למיטה אבל לא במיטה שלה. שבי בכיסא נוח ליד מיטתה, תקריאי לה סיפור מעניין, אחרי הסיפור תשוחחו קצת שיחה נעימה כזאת, תני לה את החום והאהבה שאת יודעת, ולבסוף נשיקת לילה טוב. בשלב זה את יכולה לשאול אותה:
רוצה שאשאר איתך בחדר?
אם היא תשיב בחיוב שבי להנאתך ועסקי בעניינייך. אבל זה חשוב שתעסקי בעניינייך כלומר שמיקוד תשומת הלב יהיה בכל דבר שהוא לא היא. ובכל זאת את שם מושיטה לה את ידך או מלטפת את ראשה והיא מצדה מרגישה שהיא גם לא לבד וגם שאת לא מתכוונת להיעלם לה בכל רגע. אל תצפי שהיא תירדם מהר, שבי איתה חצי שעה, שעה, כמה שהיא צריכה.
אגב, מאחר והיא תרצה שתשבי איתה, ומאחר והיא צפויה לקום מדי פעם ולנסות להעסיק את עצמה ואותך בענייניה שלה, תוכלי להתנות את הישארותך בחדר בקבלת שיתוף הפעולה שלה בכניסה לשינה. "להתנות" כלומר להבהיר באופן ענייני (לא בנימה מאיימת) מה את מצפה ממנה.
אף פעם אל תתני לילדייך הרכים בשנים לבכות מעבר לדקות ספורות, ודאי לא במשך שעתיים. זה בדיוק מה שיוצר את התלות בהורים, לענייננו, התלות הפיזית בך לצורך הירדמות. ההצעה שלי: שבי איתה כאשר היא נכנסת למיטה אבל לא במיטה שלה. שבי בכיסא נוח ליד מיטתה, תקריאי לה סיפור מעניין, אחרי הסיפור תשוחחו קצת שיחה נעימה כזאת, תני לה את החום והאהבה שאת יודעת, ולבסוף נשיקת לילה טוב. בשלב זה את יכולה לשאול אותה:
רוצה שאשאר איתך בחדר?
אם היא תשיב בחיוב שבי להנאתך ועסקי בעניינייך. אבל זה חשוב שתעסקי בעניינייך כלומר שמיקוד תשומת הלב יהיה בכל דבר שהוא לא היא. ובכל זאת את שם מושיטה לה את ידך או מלטפת את ראשה והיא מצדה מרגישה שהיא גם לא לבד וגם שאת לא מתכוונת להיעלם לה בכל רגע. אל תצפי שהיא תירדם מהר, שבי איתה חצי שעה, שעה, כמה שהיא צריכה.
אגב, מאחר והיא תרצה שתשבי איתה, ומאחר והיא צפויה לקום מדי פעם ולנסות להעסיק את עצמה ואותך בענייניה שלה, תוכלי להתנות את הישארותך בחדר בקבלת שיתוף הפעולה שלה בכניסה לשינה. "להתנות" כלומר להבהיר באופן ענייני (לא בנימה מאיימת) מה את מצפה ממנה.
לילך
07-08-2018 12:29
הבעיה שהיא לא מוכנה אפילו להשים את הראש על הכרית רק עלי
וכשאני מנסה לשבת לידה על הכיסא בחדר שלה אז היא פשוט מטפסת עלי ולא רוצה להיכנס למיטה.
נראה כאילו היא צריכה להרגיש אותי כדי להירדם. ואם אני יוצאת מהחדר אז זה מלווה בצרחות שלא פוסקות אם אני לא חוזרת..
ניסיתי להסביר לה שזה המיטה שלה ושכל הילדים בגן ישנים במיטה משלהם, ניסיתי לקרוא לה סיפור במיטה לפני השינה
אני כבר מרגישה שאני ממש קורסת.. ושאני לא מצליחה להתמודד עם זה
וכשאני מנסה לשבת לידה על הכיסא בחדר שלה אז היא פשוט מטפסת עלי ולא רוצה להיכנס למיטה.
נראה כאילו היא צריכה להרגיש אותי כדי להירדם. ואם אני יוצאת מהחדר אז זה מלווה בצרחות שלא פוסקות אם אני לא חוזרת..
ניסיתי להסביר לה שזה המיטה שלה ושכל הילדים בגן ישנים במיטה משלהם, ניסיתי לקרוא לה סיפור במיטה לפני השינה
אני כבר מרגישה שאני ממש קורסת.. ושאני לא מצליחה להתמודד עם זה
דני גיל
07-08-2018 22:09
תראי אנחנו לא נמתין עד שהיא תהיה מוכנה לשחרר אותך. זה לא משנה מה היא מוכנה או לא מוכנה. החשוב הוא למה את מוכנה. ולא מוכנה. ואת לא מוכנה (כשגרה) להרדים אותה על הידיים או על ישיבה עלייך. מה שכן, את מוכנה להרבה מחוות אחרות:
את מוכנה לשבת איתה בחדר, את מוכנה להתחיל בסיפור, את מוכנה לשוחח איתה מעט אחרי הסיפור, את מוכנה ורוצה לעטוף אותה בחום ואהבה והומור, ואת מוכנה לשים עליה את ידך ולעשות נעים בגב אם מתחשק לך, ואת כל זה את מוכנה לעשות כאשר את מקבלת את שיתוף הפעולה שלה. ולא, בנימה תקיפה את מעדכנת אותה שאת לא אוהבת את ההתנהגות הזאת ואת מצפה ממנה לשים ראש.
אם את לא מצליחה, ואם את מרגישה קושי לאכוף סמכות גם במהלך היום, מציע לך להוסיף ולקרוא כאן בפורום ובעמוד המאמרים אודות הסמכות ההורית, כמובן גם הספר לרשותך, או לפנות להדרכת הורים.
את מוכנה לשבת איתה בחדר, את מוכנה להתחיל בסיפור, את מוכנה לשוחח איתה מעט אחרי הסיפור, את מוכנה ורוצה לעטוף אותה בחום ואהבה והומור, ואת מוכנה לשים עליה את ידך ולעשות נעים בגב אם מתחשק לך, ואת כל זה את מוכנה לעשות כאשר את מקבלת את שיתוף הפעולה שלה. ולא, בנימה תקיפה את מעדכנת אותה שאת לא אוהבת את ההתנהגות הזאת ואת מצפה ממנה לשים ראש.
אם את לא מצליחה, ואם את מרגישה קושי לאכוף סמכות גם במהלך היום, מציע לך להוסיף ולקרוא כאן בפורום ובעמוד המאמרים אודות הסמכות ההורית, כמובן גם הספר לרשותך, או לפנות להדרכת הורים.
ליז
23-09-2018 01:45
שלום דני,
ביתי אמה, כל ערב מתנגדת ללכת לישון, בוכה, אומרת לא בלי סוף לכל דבר..
עד לפני חודשיים הכל היה בסדר, היתי משכיבה אותה ב19.30 והיא היתה ישינה עד 6.30
אולי פעמיים בקשה מוצץ בלילה
היום היא בת שנתיים וחודשיים והיא כל ערב מתנגדת בנוסף היא כבר מצליחה לצאת מהמיטה תינוק אז חושבת שאני צריכה כבר להעביר אותה למיטת מעב
ביתי אמה, כל ערב מתנגדת ללכת לישון, בוכה, אומרת לא בלי סוף לכל דבר..
עד לפני חודשיים הכל היה בסדר, היתי משכיבה אותה ב19.30 והיא היתה ישינה עד 6.30
אולי פעמיים בקשה מוצץ בלילה
היום היא בת שנתיים וחודשיים והיא כל ערב מתנגדת בנוסף היא כבר מצליחה לצאת מהמיטה תינוק אז חושבת שאני צריכה כבר להעביר אותה למיטת מעב
דני גיל
24-09-2018 02:11
היי ליז מסכים איתך שזה זמן טוב למיטת מעבר אבל קחי בחשבון שזה לא בהכרח יפחית את ההתנגדויות שלה להיכנס לשינה.
דני גיל
07-10-2018 23:30
הורים יקרים, ההתכתבות כאן עמוסה אז אם יש שאלות שתרצו להעלות אנא פתחו "נושא חדש". תודה.
