לא מתייחס לסבתא

גלית

בני בן 4 פלוס, יליד דצמבר. ילד מאוד רגיש, אוהב לספר, לשאול, מאוד חשוב לו שמתייחסים אליו, עם יחס סבלני ורוגע תמיד מצליח לי לתקשר אתו, כשיש מקום לטונים גבוהים וכוחנות – אז יש מתח, ואני לא מדברת על ילד שמותר לו הכול, יש גבולות ויש גם "עונשים" – אבל אני משתדלת הכול ברוגע והסברים. אחרת זה לא עובד אתו.

לחמותי הוא הנכד הראשון, יש לו גם אחות בת שנתיים. אימא שלי לא גרה בארץ והוא כמעט ולא מכיר אותה. בשביל סבתא-חמותי הוא עולם מפני עצמו. אם היום הוא רוצה כיסונים עם בשר – אז מחר כבר מוכן.
מתינוקות היא הייתה אתו המון – שמרה עליו עד גיל שנה כמעט כשיצאתי לרבע משרה, כשהיה חלה וכשהיה צריך סתם עזרה. אחר כך הוא הלך למעון. וגם אז סבתא עזרה תמיד.

מאז שהוא גדל מעט (בן 3 או ככה) הוא די מנצל את סבתא. הוא יודע שאפשר לבקש ולקבל, אפשר להקשיב פחות – היא תמיד אמרה "ככה זה הסבתא, אני לא מחנכת". כשהם לבד לדבריה הם תמיד מסתדרים, כשאני או אבא בסביבה הוא די מזלזל בה. לא מקשים, מתחצף וכו – ותמיד אני מאירה לו, אבל סבתא בעצמה הרבה הבליגה את זה. באיזשהו שלב היא גם התחילה להציב לו יותר גבולות, אבל כמו שהיא אומרת – הם מסתדרים, צריך לדעת גישה.

לפני יותר משנה התחילו לה ביעות עם הגב, היא כבר לו יכלה להיות עם שניהם הרבה. אבל כמעט כל שבת אנחנו אצלה, היא באה לבקר אותם כמעט כל יום, ופעמיים-שלוש בשבוע הם היו אצל סבתא אחרי המסגרת (אחרי 5 בערב). התחיל קצת מתח ביחסים. הבן שלי התחיל להפגין סוג של מרדנות – "לא רוצה לדבר עם סבתא", "לא אוהב את סבתא", "לא רוצה לספר לסבתא". במיוחד כשאני אתו. בוודאי םם סבתא עושה משהו בשבילו – הוא שמח, אוהב, אבל לזמן קצר. סבתא אומנם ניסתה לא להוראת, אבל זה מאוד פגע בה.
לפני חודש וחצי סבתא בבית נפלה ושברה קרסול (היא בת 50+). ניתוח, גבס, כסא גלגלים – לא נעים. כשהיא נפלה הילדים היו אצלה. כנראה קצת נבהלו. בערך שבועיים או יותר ילדים בכלל פחדו להתקרב אליה. בוודאי הם נמצאים אצלה הרבה פחות, עדיין בשבתות אנחנו באים ובמהלך השבוע בערב פעם-פעמיים בשבוע. הם התרגלו, גם מסיעים אותה בכיסא ורבים של מי התור.
אבל הבן שלי מאוד התרחק מסבתא. הוא מאוד קר אתה, לא רוצה להגיד שלום ולתת נשיקה. כמה פעמים זה הגיע למצב שהוא פשוט סירב להיכנס לביתה. אני מדברת אתו, מסבירה שסבתא קצת לא מרגישה טוב, אבל איה מאוד אוהבת אותו ומאוד פוגע בה שהוא לא מתייחס אליה. פעם אחד הוא אמר לסבתא שהוא מפחד שזה מדבק (המצב שלה).

אני לא יודעת איך להתנהל אתו נכון. האם צריך לתת לזה זמן? לא להתייחס? אבל זה קשה, כי הוא ממש מורד. לדבר? איך? מה סבתא צריכה לעשות מצידה?

אשמח לעזרתך. תודה