אלימות אצל בת שנה ותשעה חודשים

מיקה


שמי מיקה, מעוניינת לדעת איך להתמודד עם בתי הבכורה ויחידה (בינתיים) בת השנה ותשעה חודשים מול דפוס התנהגות די אלים שלה.
זה מתבטא בזה שאפילו כשאנחנו פוגשות חתול ברחוב היא מיד קוראת לעברו "נו, נו, נו!" ו- "אדה" (מושג מקובל של הילדים בגן שלה שפירושו "מכות!" )

דני גיל

22-08-2013 02:57
היי מיקה,
תוכלי לתת לי דוגמאות נוספות? איך היא עם הילדים בגן? איך היחסים אתכם ההורים?

אגב מקרה החתול, אין כמו דוגמה אישית. כאשר יזדמן לכם מקרה דומה תני את ביטוי רגשי חיובי לסיטואציה:

"יואוו... איזה חתול מתוק!!"

אם היא מקדימה אותך בקריאות לעבר החתול תחייכי ותשחררי לחלל האוויר אמירה כמו:

"למה.. הוא כזה מקסים"

אם אפשר גשו (גשי את) ללטף אותו וכו'.

מיקה

22-08-2013 11:43
היי דני, תודה על התשובה המקצועית והמהירה!
המטפלות בגן מרוצות ממנה מאד, טוענות שהיא ילדה מובילה בגן, חכמה ונבונה. עד סוף שנת הלימודים האחרונה היא בילתה במחיצת 15 בנים ורק 2 בנות- האם ייתכן שדפוס האלימות נובע מכך? היא מחקה התנהגות "בנימית"? המטפלות טוענות שהיא יודעת לעמוד על שלה אך באותה מידה החברים מתעמתים איתה גם...
כשהיא במחיצת בני דודים שלה, היא שולחת ידיים לעיתים קרובות וגם איתנו ההורים מידי פעם מתנהגת באלימות, בנוסף היא גם פוקדת עלינו פקודות כדוגמת "קום!" "שב!" זה מבטא בעיקר בזה שאנחנו מגיעות הבייתה מהגן וכשהיא רק רואה אותי יושבת על הספה מיד קוראת לעברי: "קומי!"

דני גיל

24-08-2013 15:40
... וזה הדבר היחידי שצריך לעניין אותך: מערכת היחסים. כאשר את דואגת למערכת יחסים שיש בה כבוד הדדי בתך יוצאת אל ה"עולם" עם עקרונות מנחים נכונים.

את תדברי אליה בכבוד והיא תדבר אלייך בכבוד. כאשר היא תיתן לך פקודות תגידי לה שאת מוכנה להקשיב לה רק כאשר תבקש. ולא תנחית הוראה.

בגידול ילדים תמיד כדאי לעשות הפרדה בין ה- "דחוף" ל- "חשוב": כאשר בתך מרביצה/דוחפת ילדים אחרים את ניגשת אליה ומונעת ממנה פיזית להמשיך בכך, בלי לדבר יותר מדי. מספיק להגיד לה: "זה לא". כלומר שאת מטפלת במה שדחוף.

לעומת זאת, התקשורת שאתם מנהלים בבית, הכבוד ההדדי, כמובן החום והאהבה שאתם מעניקים לבתכם, כל אלו נועדו לייבש את הקרקע שעליה צומחת התנהגות תוקפנית או דחפים תוקפניים. כאן אתם מטפלים במה שחשוב ולא רק במה שדחוף.