חוסר שיתוף פעולה
גלית
אני מודה שבמקרים האלה אני פשוט יכולה לצאת מדעתי, וכמה שאני משתדלת לשמור על קור רוח - בסוף זה תמיד נגמר בהפגנת כוחניות. ואני מאוד רוצה למצוא דרך אחרת...
למשל: אנחנו חוזרים מהקניות, צריך לצאת מהרכב. עקב מיקום חניה, תמיד הבן שלי יוצא מהדלת שרחוקה ממנו ובינינו מפריד כיסא של אחותו הקטנה. אז הוא נשכב לו ולא מוכן לצאת. זה לא שהוא כעוס או עייף - סתם ככה לא בא לו לצאת. אני חצי דקה מבקשת לצאת, ואין תגובה. עד שאני פשוט גוררת אותו החוצה...
או שדריך להתלבש ולצאת מהבית - אז הוא פשוט משחק אותה שלא בא לא להתלבש וגם מסרב שאני אלביש אותו. אני מלבישה אותו איכשהו והוא עוד נותן איזה יציאה בסגנון של להתחיל ללקק את הנעל.
לפעמים הוא פשוט הולך לו ועושה משהו - ואני קוראת לו לעצור/לחזור/להפסיק/סתם קוראת והוא לו מגיב, בכלל. ואין מצב שהוא לא שומע, זה נוח לו לא לשמוע. אני צריכה לרוץ ופיזית לעצור אותו.
גם אחותו הקטנה מתחילה עם השטויות בסגנון.
אני בזמן האחרון מוצאת את עצמי בחוסר עונים. זה נותן הרגשה שאני מאבדת את הילד שלי מבחינת ההתייחסות ואני לא מצליחה ליהנות אתו.
הוא ילד מדהים, מאו חכם ואכפתי. אני חשה שאני פשוט לא יודעת להתמודד אתו.
דני גיל
14-09-2013 17:07גלית
15-09-2013 11:03דני גיל
16-09-2013 02:37