היי דינה,
קודם כל העובדה שעד כה ראית אותה מחויבת ללימודים ומסתדרת יחסית באופן עצמאי מעידה על כך שיש לה יכולות לימודיות ולכן אפשר להירגע עם כמה עניינים ומחשבות מטרידות.

אולי אפתיע אותך בתשובה שלי אבל אני באמת חושב שילדים הולכים באופן טבעי למקומות שבהם ניתנת להם האפשרות להתפתח ולהגשים את עצמם. בנקודת הזמן הזאת בתך חשה (וחשה נכון לדעתי) כי המפתח לצמיחה ולגדילה שלה נמצא איפה שיש חברים ולא איפה שיש ספרי לימוד. לא במקרה אגב זה קורה לה עכשיו בגיל 10.

מאחר והנאמנות שלה לעצמה גדולה מהנאמנות שלה לרצונות שלך היא נאלצת לשקר. מתי היא לא תאלץ לשקר? כאשר היא תראה שאת נמצאת שם בשבילה כמי שמעוניינת להיות שותפה ולא כמי שמעוניינת לשמור ולפקח עליה.

מול ההצפה הרגשית-חברתית האופיינית לגיל 10 יש את הלימודים ושיעורי הבית המשעממים (!!!) האלה, וברגע שהילדים שלנו רואים אותנו מבינים את זה, הם מוכנים ביתר קלות לשתף אותנו ולהגיד לנו את האמת.

גם אנחנו, במצב הזה, נבקש לעזור להם מהמקום האמפתי ולא מהמקום הביקורתי והשיפוטי. למשל, נשב אתם ונכין יחד, "נעשה להם חשק", נעודד אותם "לגמור עם זה כבר" כי אז יישאר לנו זמן לעשות כל מיני דברים שאנחנו אוהבים, וכו'.

אזמין אותך גם לקרוא משהו שכתבתי לא מזמן שקשור לענייננו - http://www.superdaddy.info/articles-41

המון תודה על התשובה - זה נתן לי אפשרות לנשום לרווחה ולראות דברים מזווית אחרת.
באמת שכחתי שילדה הולכת ומתבגרת ועולמה הופך להיות שונה.
דיברנו והבהרתי לה שאני תמיד כאן בשבילה ,וגם דיברנו על חשובות של מערכת יחסים בינינו לפני הכל.
כיום ישנה קירבה והתחממות בינינו
שוב - תודה ענקית!!!