התנערות ממצבי קושי

עינת


שלום דני,

התייעצתי איתך בעבר בעניין מספר נושאים ותמיד תשובותיך היו לעניין אז הנה אני פונה אליך שוב.
בני בן 5 וחמישה חודשים משתתף בשני חוגים (אני בוחרת לציין את החוגים כי הכי קל לי להציג דוגמאות, אבל זה יכול ללוות אותנו במצבים שונים בחיי היום היום)
לפני מספר ימים בחוג שחיה המורה כבר ביקשה ממנו לנסות לשחות מספר תנועות ללא אמצעי עזר... תוך כדי הוא התחיל לבכות... קלט שיש פה קושי מסויים ותוך כדי שחיה החל לבכות... למרות שזכה לכל התמיכה האפשרית והעידוד מהמורה... שיעור אח"כ כבר לא נכנס כלל לבריכה למרות שהובהר לו גם על ידי וגם על ידי המורה, שאין סיבה שיבצע תא מה שגורם לו חוסר בטחון וכל ילד מתקדם בקצב שלו... לא עזר (וגם לא לחצתי)
כמו כן, בשיעור קראטה בקטעי גלגולים (נקודת חולשה) הוא תמיד מוצא דרך להתחמק...
אני לא יודעת איך לגרום לו להבין שאם קשה אנחנו לא נוטשים אלא מנסים להתמודד עם הקושי ... ניסיתי לשים דגש בשיחה כלשהי כשהצליח משהו להדגיש לו עד כמה זה התחושה של להתגבר על הקושי, להתמודד ולבסוף להצליח היא תחושה טובה...
אני לא יודעת כ"כ איך לדובב אותו להתמודד, יש לציין שהוא בן בכור, אח לאחות בת שנה, ילד מדהים וסופר חכם.

תודה!

דני גיל

12-11-2013 12:48
היי עינת,
הכי טוב לענייננו כמה שפחות התעסקות עם העניין, תנו לו את כל הלגיטימציה לבחור עבור מה להירתם וממה להימנע, מיד אסביר לך למה אבל לפני כן:

באופן כללי, אם כבר אתם משוחחים על התמודדויות מהסוג הזה אז הכי טוב רחוק מהאירוע ולא בזמן החוג או מיד אחריו. עדיף לנו שהוא יהיה פנוי להקשבה ובעיקר לא ירגיש צורך להתגונן. שעות הערב טובות לעניינים האלה, במיוחד בכניסה לשינה שאז הילדים מרגישים שהם "גונבים" זמן ולא מבזבזים אותו על חשבון משחק או משהו שהם אוהבים.

וגם אז, אגב, בלי יותר מדי מאמצים לקבל את ההקשבה שלו וגם בלי יותר מדי מאמצים להישמע משכנעת ושהוא יבין. זו אמורה להיות שיחה נעימה בנימה אגבית ולא דרוכה.

בשיחה תבהירי לו משהו אודות השלבים שיש בכל תהליך. למשל: "אם המורה מלמדת אותך עכשיו להזיז נכון את הרגליים (חוג שחייה) אז זה לגמרי הגיוני שבעשר הניסיונות הראשונים שלך לא תצליח ליישם את מה שהמורה לימדה. אבל יכול להיות שבניסיון ה-11 פתאום תצליח. ולכן שווה לנו לנסות. אתן לך דוגמה ממשהו שקרה לי... ".

את שואלת "איך לגרום לו להבין שאם קשה אנחנו לא נוטשים אלא מנסים להתמודד עם הקושי" וזה יקרה כאשר הוא יראה בקושי אתגר. ולא קושי.
ולכן חשוב להוריד ממנו את הציפייה להתגייסות למשימות השונות כי ברגע שאנחנו עושים את זה אנחנו מעבירים לו את המסר שמדובר במשהו מאוד חשוב וזה מה שמכביד ומעיק. וזה מה שגורם לילדים לראות במשוכה הניצבת מולם "קושי" במקום לראות בו "אתגר".

מה שלדעתי צריך להנחות אותך - וטוב יהיה לו להרגיש את זה ממך - שכל מה שאת מצפה/רוצה בשבילו זה שהוא ייהנה. והוא יודע ממה הוא נהנה ואת סומכת לגמרי על הבחירות שלו. את מקבלת בחיוך את הסירוב שלו להימנע ממה שהוא בוחר להימנע ובשיחות עמו, ככל שאת רואה צורך, את מכניסה את המסרים שאת רוצה, כפי שהדגמתי קודם.

עינת

13-11-2013 16:14
היי דני,

אני מבינה מה שאתה אומר, אבל יחד עם זאת - אנחנו לא צריכים לפעמים לדחוף את הילדים שלנו להתמודד?
בסופו של דבר הוא ממש מבין שהוא צריך להתמודד - בתאוריה...
אבל ברגע האמת הוא יבחר לסגת ולא להשתתף בשיעור, בכל מיני טיעונים... כי יש לו פיפי, כי היום לא אבל בשיעור הבא הוא ישתתף
כי הוא בדיוק צמא וכו'

דני גיל

14-11-2013 02:02
אוקיי אשיב לך על השאלה, אבל לפני כן חשוב לי לציין שהכי לא הייתי רוצה לקחת ממך דפוסי התנהגות הורית מוכרים שטבעיים לך כי אם יש משהו שבאמת מחליש את עמוד השדרה שלנו כהורים הוא בדיוק ה"ספק" הזה שמלווה כל הורה מודרני בגידול ילדיו.

לכן, גם למקרה שאצליח לשכנע אותך עכשיו שיש דרך אחרת אני מציע לישון על זה ולא למהר לתרגם למעשים.

מעבר לכך, רוב ההורים שאני פוגש סביבי "דוחפים" פה ושם - מי יותר ומי פחות - וגם שזה לא לטעמי הילדים שלהם מקסימים והם גדלים מצוין כך שהכול טוב. מדוע בכל זאת ההתנגדות שלי לדחיפות הללו?

כי ההתמודדות היא צורך אנושי, בדומה לצורך לישון ולאכול. ילד רעב רוצה לאכול, ילד עייף רוצה לישון, וילד מאותגר רוצה להתמודד. מתי הילד העייף מפסיק לרצות לישון? מתי הילד הרעב מסרב לאכול? מתי הילד הניצב מול קושי מפסיק לרצות להתמודד? דווקא כאשר אנחנו דוחפים! והאירוניה היא שדווקא אז אנחנו מקבלים את כל הסיבות הטובות להמשיך ולדחוף.

עינת, לדעתי מה שבאמת מדרבן ילד בן 5 להתמודד עם האתגרים המזדמנים הוא הדימוי העצמי. ומה שבונה את הדימוי העצמי הוא - בין היתר - נאמנות ליכולות הטבעיות של הילד. אותן נרצה לטפח.

את כותבת שהוא ילד סופר חכם ואם כך יכול להיות שחוגים מסוימים יעצימו אותו בעוד שחוגים כמו שחיה וקראטה יעשו את הפעולה ההפוכה. או שלא... אני לא באמת מכיר ויודע ואת שמכירה את הילד שלך, אבל העובדה שהוא משתמש בכל מיני תירוצים כדי להתחמק מהחוג או ממשימות מסוימות בהחלט מזמינות אותנו לבדוק האם הוא במקום הנכון. במקום הנכון לו.

שימי לב:

"בסופו של דבר הוא ממש מבין שהוא צריך להתמודד - בתאוריה. אבל ברגע האמת הוא יבחר לסגת ולא להשתתף בשיעור, בכל מיני טיעונים... כי יש לו פיפי, כי היום לא אבל בשיעור הבא הוא ישתתף כי הוא בדיוק צמא וכו'"

כלומר שהוא מבין שהוא צריך להתמודד, מבין שזו הציפייה ממנו, ובזמן אמת נמנע מההתמודדות. וזה בדיוק המתכון לשוב הביתה עם תחושת כישלון שבטוח לא עושה טוב לדימוי העצמי ולכן לא עושה טוב ליכולת להתמודד. עם כל דבר.

עינת

17-11-2013 17:32
לא יכולת להעביר לי את המסר בצורה טובה יותר!

המון תודה!!!!

דני גיל

18-11-2013 02:23
מעולה... תודה שעדכנת!