היי גל,

ראשית, את עושה מצוין כאשר את מורידה אותה מעלייך כאשר צריך, בלי הרבה דיבורים. ככה צריך.

שנית, זה טבעי שהיא מבקשת להיות עלייך כאשר היא עייפה, אבל אני מציע שתבדקי עם עצמך אם זה נוח לך ככה כי את הקרבה הפיזית אפשר לספק בכל מיני צורות - למשל - כאשר היא שוכבת ואת לידה ומלטפת אותה.

החשוב הוא שלך יהיה נוח (פיזית) וזה חשוב כי בתך מבקשת ממך לא רק את הקרבה הפיזית אלא גם את הקרבה הרגשית: ללטף, לחבק, לנשק, לזוז, לצחוק. ואת זה אנחנו - ההורים - עושים הכי טוב כאשר נוח לנו וכאשר אנחנו בעצמנו נהנים.

אני חלילה לא "חושד" בך שאת מונעת מהבת שלך חום ואהבה, אבל הרבה פעמים קורה שדווקא מתוך זהירות יתר ורצון עז להיות קשובים לצרכיו של הפעוט, התפקוד שלנו - ההורים - הופך להיות טכני למדי, לא משוחרר, קשוב אך ורק להנחיותיו של הילד/הפעוט.

הבעיה שההנחיות של בתך בת השנה וחצי לא תמיד ברורות: כאשר היא מבקשת את קרבתך הפיזית קל להבין אותה כי היא מתקרבת בעצמה. פיזית. לעומת זאת, כאשר היא מעוניינת בנוכחותך הרגשית היא לא יודעת כיצד לבקש אותה ואז היא בוחרת בדרך האלימה שהיא כמובן לא הדרך האפקטיבית.

אבל גל... זו אפשרות. תראי אם זה נשמע לך רלוונטי ואם לא אז את מוזמנת לעדכן ונבדוק כיוון אחר.

היי דני
תודה על התגובה המהירה:)
זה נשמע מאוד רלוונטי,אני נותנת לה לה המון חום ואהבה,המון ליטופים נשיקות חיבוקים, מילים חמות צוחקת איתה ומשחקת איתה , האלימות מתחילה באמת במקרים שהיא מבקשת את התשומת לב הזו ואני עסוקה פתאום במשהו אחר ואין לי כל כך זמן לתת לה את זה, זה קורה גם כשאני אומרת לה לא ומציבה לה גבולות, היא לא מוכנה לקבל את זה שאמא שמה לה גבול (עם הגבולות של אבא אין לה בעיה.)

מעבר למה שאני עושה כשזה קורה, מה עוד ניתן לעשות? האם ישנה עוד שיטה ללמד אותה שזה אסור

יהיה לך הרבה יותר קל להבהיר לה מה אסור ומה מותר ככל שתתני לה את הביטחון שאת שם בשבילה כאשר היא צריכה אותך. היא רק בת שנה וחצי, והיא בודקת, כשאת כותבת: "האלימות מתחילה באמת במקרים שהיא מבקשת את תשומת הלב הזו ואני עסוקה פתאום במשהו אחר ואין לי כל כך זמן לתת לה את זה" אז אני בעד להתאמץ ולתת לה את מה שהיא צריכה. יכול מאוד להיות שתופתעי לגלות שדווקא ככה היא משחררת אותך ולאורך זמן נעשית פחות תלותית.

מה בעצם הילדים בודקים במצבים האלה? לדעתי - הם רוצים לראות אם אנחנו רוצים אותם לא פחות משהם רוצים אותנו. ברגע שאנחנו נותנים להם את זה הם מקבלים את הביטחון ומשחררים. ככל שלא - הם מוסיפים לבדוק ונעשים תלותיים.

זה דומה קצת ליחסים בין בני זוג, כאשר הגבר (נניח הגבר - לצורך הדוגמה) מוכן להיענות לכל רצונותיה של בת הזוג שלו ובכל זאת היא לא מסופקת ולא מרוצה. והוא לא מבין על מה ולמה. ובאמת למה? כי היא מצפה ממנו להיות הראשון לקחת יוזמה, להרגיש שזה "בא ממנו".