בן שנתיים וחצי יוצא מהמיטה לאחר טקסי השינה
שחר
דני שלום,
בני בן השנתיים וחצי החל בימים האחרונים "לעשות בעיות" בזמן השינה (צהריים ולילה). לאחר טקס שינה הכולל ארוחת ערב, אמבטיה מפנקת, קריאת סיפור, חיבוק ונשיקה ולילה טוב - הוא מתחיל לצאת מהמיטה ולרוץ ברחבי הבית. אנחנו מחזירים אותו למיטה בפעם הראשונה לאחר שמבקשים להשאר במיטה: "תחזור בבקשה למיטה"
בפעם השניה אנו דורשים להשאר במיטה "לחזור למיטה עכשיו". בפעם השלישית אנו מחזירים ללא לומר מילה. (יש לציין שאני כרגע בהריון מתקדם ומאד קשה לי להרים 16.5 ק"ג מס' פעמים בצהריים + ערב). בנוסף, הגן בו הוא נמצא כרגע בחופשה וייפתח מחדש בעוד שבועיים כך שאני והוא מבלים כל היום יחד.
אני אובדת עיצות. מקווה לא ליצור טראומה אך המצב מתיש ומתסכל והוא מראה סימני עייפות (מכה אותי, בוכה המון ונשכב על הרצפה).
נא עצתך הפרקטית כיצד לגרום לילד להשאר במיטה לאחר סיום טקס השינה?
ת ו ד ה
דני גיל
09-01-2014 21:49סביב גיל 3 ילדים נפרדים משנת הצהריים ויכול באמת להיות שזו הסיבה שהוא מתנגד לה. ואם כך לא הייתי מתעקש על שנת הצהריים, במיוחד כאשר אתם בבית ולא בגן.
לגבי הערב, נשמע שהוא צריך אתכם איתו. קראתי גם את ההתכתבות הקודמת שלנו מלפני שלושה חודשים (http://www.superdaddy.info/index.php?id=365#nav) ומעניין אותי לדעת אם ניסיתם לפעול כפי שהצעתי בסיום התכתובת, ו... מה בדיוק קרה שם?
שחר
23-03-2014 14:57ניסינו לפעול לפי השיטה שהצעת רק שבשלב ההתעלמות - הוא מתחיל להכות ולמשוך תשומת לב שלילית (שופך מים / מפיל כסאות וכו..) בשלב הזה אנחנו ׳נשברים׳ ומושיבים אותו כדי שיירגע עד ש׳יחליט לעשות את הדבר הנכון׳ (שהוא ללכת למיטה).
מבקשת את עצתך: מה לדעתך תהיה התגובה היעילה ביותר בסיטואציה הזו?
ת ו ד ה
דני גיל
24-03-2014 23:27בין הורים לילדים צריך להתקיים "דו שיח", לא מילולי, שמביא את הילדים בסופו של דבר להעדיף את שיתוף הפעולה. דו שיח לא מילולי משמע הקשר בין המעשים של הילד לבין המעשים שלנו:
הילד קם מהמיטה כל עשר דקות וממתין שנחזיר אותו? - נחזיר אותו כפי שהצעתי לכם.
הילד קם כל שתי דקות? - נחזיר אותו אבל בואו נבדוק מה קורה כשהתגובה שלנו לא מידית.
הילד קם כל שתי דקות ומשחק על השטיח בסלון בלי להפריע לנו? - נמתין דקה-שתיים, נמשיך בענייננו, ונעביר אותו למיטתו.
הילד קם כל שתי דקות לפרובוקציות כפי שאת מתארת? - אני במצב כזה הייתי מחזיר אותו למיטה, אסרטיבי, תקיף או איך שנקרא לזה, משכיב אותו על הבטן כאשר היד שלי על הגב שלו והיא מונעת ממנו לקום. במצב הזה הילד בוכה, צורח, צווח, ואתם בשלכם:
ממשיכים באחיזה אבל "נותנים יד" לירידה מן הסולם. לא במילים אלא במעשים (מילים יתפרשו כחנופה במצב הזה). כלומר, כף ידך על גבו, לא מאפשרת לו לקום, לאט-לאט את מעסה את גבו, ולאחר מכן מלטפת את ראשו.
אחרי 5 דקות, ובהנחה שהוא לא נרגע באופן הזה ואולי גם מוסיף להיאבק, קומי וצאי מהחדר. אל תכעסי כי הכוח שלך טמון במעשים והנה את עושה. הוא קם שוב? גשי איתו שוב למיטה. שוב 5 דקות. תני לזה גם הזדמנות שלישית ורביעית.
אם גם זה לא "עובד" ובאופן כללי אתם מתקשים לקבל את שיתוף הפעולה שלו בכלל האתגרים המרכיבים את היום-יום אני מציע שלא לוותר ולהגיע לייעוץ. בהצלחה!
