בעל לא יציב

טלי


שלום,
קראתי ואני מסכימה כ"כ עם הגישה שלך. לצערי הרב בעלי אדם לא יציב והיחס אליי ולילדים הוא משתנה ומתהפך. בשעת כעס הוא זורק מילים מעליבות לי ולידיי בני בן 12 בתי בת 9 עוד תאומים בני 5.
איך מכפרים על התנהגותו על מנת שלא ייגרם להם נזק?הוא אוהב מאוד אותם אבל זה החינוך המקולקל שקיבל ולצערי מנחיל לבני...מה עושים? היינו בייעוץ זוגי ולפני פרידה שום דבר לא עוזר.

דני גיל

22-06-2010 03:21
הי טלי,
אני לא כל-כך אוהב לעסוק בשאלה האם יגרם לילדים נזק שכן \"נזק\" הוא מושג יחסי. מה שברור מהתיאור שלך הוא שההתייחסות של האבא לילדים לא בריאה עבורם.
את כותבת שהייתם ביעוץ זוגי ושקלתם אף אפשרות של פרידה ולכן אני רוצה לשאול אותך מה את בעצם רוצה, האם להתייחס אל העובדה שבעלך מתנהג כך וכך כאל נתון ואז לבדוק מה עושים עם הנתון, או שיש בך עדיין את האמונה והרצון לשנות את הנתון.
כעקרון אני לא מאמין גדול ב\"נתונים\", אני מאמין שאנשים יכולים להיפרד מדפוסי התנהגות ישנים ולהחליפם בדפוסים בריאים.

השאלה באמת היא מה מידת המוטיבציה שלך להתגייס לסוג כזה של שינוי, מהי למשל מידת הסלידה שלך מבעלך בשל ההתפרצויות שלו, עד כמה חשוב לך בכלל שתשארו יחד מבלי קשר לילדים.

אם אנחנו מחליטים להתייחס למה שאת מתארת כאל עובדה קיימת, כאל נתון שלא ישתנה, אופצית הפרידה תהא תמיד על הפרק והסבירות שהיא תתממש תלך ותגדל ככל שיעבור זמן. כאן אולי מוטב דווקא להקדים את המאוחר, לקבל את ההחלטה הקשה ולהתנחם בעובדה שבהחלטה הזאת יש הרבה רווחים למרות כל ההפסדים. במיוחד עבור הילדים.

אך מכיוון ש -
את כותבת שבעלך אוהב את הילדים ושהוא נוטה \"להתהפך\" כלומר, מלבד ההתנהגויות הבעייתיות שלו הוא מתפקד כאבא סביר ואולי אף יותר מזה, ומכיוון שאת כותבת ש\"נגעתם\" בפרידה אך בסופו של דבר לא בחרתם בה, כנראה שבכל זאת יש משהו שמחזיק אתכם יחד כמשפחה ושיכול להיות בסיס ליצירת שינוי.

כאן יש לי כמה מחשבות אך לפני כן אני רוצה להפנות אלייך מעט שאלות:
- איך הוא מגיב ל\"איום\" הפרידה? זה מלחיץ אותו? הוא אדיש לכך?
- מה את עושה כשהוא פורק עליכם את התסכולים? את מרשה לעצמך להציב לו גבולות או שאת עוצרת את עצמך מחשש לתוצאות?



טלי

22-06-2010 11:27
דני בוקר טוב ותודה על התיחסות המהירה.
* כאשר לפני כשנה הרשיתי שאיני רוצה או חייבת לסבול את ההתפרצויות שהחלו לפנות גם לבני הבכור(פרקי זמן קצרים בין לבין) החלטתי ללכת לייעוץ כניסיון אחרון לפני פרידה.

היינו בייעוץ ובמקביל הוא החל למתן את התנהגותו הוא מאוד פחד מפרידה אך אני חייבת לציין שבעת כעס הוא מרבה לאיים ולומר עד כמה אנחנו לא מתאימים. הפסקנו אם הייעוץ שהבנתי שהו לא עוזר (טחינת מים) והניסיון הוא עצמאי לצערי לא החזיק מעמד הבנתי שאין תקווה בשינוי לי זה ברור היום יותר מפעם לאחר שקראתי ספר בנושא (מילים הורגות) אני כרגע נשארת בגלל הילדים נטו. אוהבים אותו מאוד הוא מאוד דומיננטי הגדול עובר לחטיבת ביניים + בר מצווה מחכה פשוט לעבור ואז אעשה צעד.

*בזמן התפרצות אני ממש היום למדתי להתעלם להבין שזה לא קשור אליי או להתנהגותי (מה שפעם אשמתי את עצמי) וזה עוזר כשראה שאני לא מתרגשת.
אך הילד לא יכול להבין זאת ואני בטוחה שהוא נפגע מהמילים ,הוא עצבני מאוד ומתפרץ בקלות אך עם זאת תלמיד מצטיין.
היום אני יודעת שהוא אדם חלש כי קבלתי כלים אך הילדים יוכלו להבין זאת..

דני גיל

22-06-2010 21:06
הילדים יוכלו להבין זאת. אפילו ילדייך הקטנים יוכלו להבין זאת. לשם כך מוטל עלייך לספק להם אלטרנטיבה שפויה ולנקוט בכמה מניפולציות כדי לעזור להם לעשות את ההפרדה בין שני דפוסי התנהגות שונים:
דפוס אחד הוא דפוס תקשורת רציונאלי, שקול, קשוב. זהו דפוס התמודדות מנצח לחיים ואותו את מייצגת/תייצגי.
דפוס שני הוא דפוס תקשורת אמוציונאלי, תגובתי, תבוסתני. זהו דפוס התמודדות מקולקל ואותו הוא מייצג.

ככל שההבדל הזה יבלוט לילדים, הם גם ידעו לייחס את הכוח לגישה שלך ואת החולשה ל"גישה" של בעלך. אז הם לא יראו בו מודל לחיקוי ויבקשו לאמץ דווקא את ה"מודל" שלך.

בין אם תחליטי שאתם נשארים יחד לנצח ובין אם תחליטי שאתם נשארים יחד על מנת למשוך זמן עד העיתוי הנכון עבורך לפרידה, נראה לי שכדאי לבדוק טוב אם הוא "מרשה לעצמו" להתנהג כפי שהוא מתנהג כי הוא יודע שאת חוששת לעמוד מולו ולהיאבק. להציב גבול. אולי הוא מבין שאת חוששת מהתוצאות. שאת חוששת לילדים ולכן מעדיפה להבליג. את כותבת שפעם היית מאשימה את עצמך והיום למדת להתעלם. אבל אותי מעניין לדעת מה קורה, אם בכלל, כאשר את מפנה אליו את הכעסים בחזרה.

טלי

23-06-2010 12:49
דני שלום.
התחתנו מאוד צעירים. אני חייבת לציין שהשיטה שלי הייתה כול הזמן היא לענות לו להתנצח כי באמת לא הבנתי למה הוא מתנהג ומאיפה זה בא אז כשצעק צעקתי יותר חזק מתסכול, ואח"כ הבנתי שחבל על האנרגיה במיוחד שהיה מתפייס איתי וגורם לי להבין שהוא חושב עליי רק דברים חיוביים והוא לא מבין מאיפה זה בא. בקיצור ברגעי זעם הוא ממש מחפש את התגובה שלי, זה מזין אותו וגורם לו להרגיש שולט.

המטרה שלי היום היא לפרק מוקשים אני חושבת שזאת הדרך היחידה בעזרת הומור יציאה מהחדר שבו הוא נמצא, חוסר התייחסות למה שהוא אומר, אם יש לך טענה (ברור הרי אני רחוקה משלמות) דבר אל תצעק.. אתה צועק אני לא עונה. העניין שהוא אבד שותף לקרב וכנראה מחפש אצל בכורי מה שאבד אצלי...לא יאמן אבל אמת. אני לא תמיד מצליחה אבל לרוב כן.

רציתי שתנחה אותי מה מותר לומר לילד על אביו כדי שהדמוי של האב לא יתרסק לגמרי (בכול זאת הילד צריך גבולות) איך להסביר לילד שאבא שלו אומר לו אני לא סובל אותך ..הוא לא מתכון לזה...בא לי פשוט לבכות שאני כותבת את זה .אבי מעולם לא דבר כך אליי הוא לאמי הילדים שלנו אמורים לגדול טוב יותר מהוריהם ולא פחות.

דני גיל

23-06-2010 13:34
שוב עולה השאלה עד כמה חשוב לך לשמור על שלמות המשפחה, באיזה מחיר ו.. למה בעצם. שאלת אותי בהתחלה האם המצב הקיים גורם נזק לילדים ושלא יהיה לך ספק, המילים אכן הורגות, זאת אלימות אכזרית יותר מאלימות פיזית.
במצב הזה לא הייתי שואל מה לעשות כדי שדמות האב לא תתרסק לגמרי אלא מה לעשות כדי לשמור על עצמי כאמא שילדיה נותנים בה אמון.

בגופך עלייך למנוע כל מקרה של אלימות בין ילדייך וקל וחומר, בין הילדים לבין מי שתפקידו להגן עליהם, אבא שלהם.
וכן... ושוב... זאת אלימות!

"אני לא מסכימה שתדבר אליו ככה!"
"צא להרגע בחוץ"
"ילדים בואו איתי עכשיו... לא מגיע לכם לשמוע את זה!"

זה המסר שצריך לעבור לילדים,
זה המסר שצריך לעבור לאבא,
טוב שהבהרת לי את העניינים.

טלי

23-06-2010 15:24
תודה על התשובה החד משמעית. טוב לשמוע משהו כ"כ בטוח בדרך. כך נהגתי אך חששתי שאולי אני טועה.
לא רציתי לנהוג כמוהו ולהשפיל אותו מול הילדים אבל אתה צודק אין דרך אחרת.
לחיות עם אדם כזה זה כ"כ מתעתע שמי שלא חי ככה לא יוכל להבין..מכות משאירות סימן מילים נשכחות ולפעמים אני שואלת את עצמי "זה באמת קרה?" ..לכן החיים איתו בלופ..תקופות טובות ותקופות לחוצות..מקווה להתחזק מדבריך. תודה

דני גיל

23-06-2010 16:16
"לא רציתי לנהוג כמוהו ולהשפיל אותו מול הילדים אבל אתה צודק אין דרך אחרת" -
לא זאת הכוונה טלי,
דווקא יש דרך אחרת (הדרך שלך!)ולכן:
את לא הולכת עכשיו להשפיל אותו,
ודאי שלא לנהוג כמוהו,
הילדים שלך זקוקים לאלטרנטיבה, לדוגמה אישית שראוי שתהווה דוגמה. ומעבר לכך, להפנמת המסר שאני לא אהיה איפה שלא טוב לי, איפה שפוגעים בי... ושאמא שלי היא הראשונה שדואגת להעביר לי את המסר החשוב הזה ולא פסיכולוג זר בעוד כעשר שנים.

טלי

24-06-2010 11:49
התכוונתי בלנהוג כמוהו זה להתעלם מדבריו להגיד לילדים להתעלם.. אני לא משתמשת בשפה שלו ובטח שלא מקללת. אני כן נותנת להם אלטרנטיבה הם רואים שאני חזקה מולו :מתעלמת מדבריו ושמעיר לילדים בצורה מגעילה אני מעירה לו.. והוא קורא לזה רמיסת כבוד מול הילדים. אתה בסה"כ אישרת לי שאני נוהגת נכון כי במערכת יחסים לא נורמלית חייבים להתנהג לא לפי הכללים(לא לפסול את דברי האב ליד הילדים וכו')
תודה לך חזקת אותי.. וסליחה שתפסתי כ"כ הרבה מקום בפורום לטובת פתרון בעיה שלא נראה לי שמישהו אחר יכול להיעזר בה. אין הרבה אבות כאלה.. אני מתארת לעצמי.

דני גיל

24-06-2010 19:02
את לעולם לא יכולה לדעת מה קורה אצל כל משפחה בתוך הבית אבל מהנושא שהעלית כאן, אפשר ללמוד משהו על חשיבות המסר העקיף שצריך שיעבור לילדים דרך התקשורת שבין ההורים, במצבים מן הסוג הזה.
שמחתי לחזק בך את הנחישות ואני מאחל לכם ימים רגועים בהמשך.
את מוזמנת "לתפוס מקום" בפורום הזה כמה שאת רוצה :)

טלי

27-06-2010 19:22
תודה רבה!