היי מיה. תודה על הדברים בפתיחה. האם זה חריג או לא חריג אני לא יודע. אמנם אני יכול להבין למה אתם מוטרדים אבל לדעתי מוקדם מדי לעשות משהו (לאבחן?) הגם שתמיד נשאלת השאלה מה עושים עם ה"ממצאים", שתמיד אגב יהיו שנויים במחלוקת. העובדה שהיא חברותית, משתפת פעולה ומשתתפת בפעילויות הגן, רגישה, אוהבת לצחוק, יכולה לדעתי לשלול מחשבות מטרידות לגבי ההמשך.

הרוטינה הזאת שאת מתארת, והריחוף, באים מאותו מקום לדעתי. נשמע שיש לה עולם פנימי עשיר כזה ובו היא חוקרת ומעמיקה בפרטים שילדים אחרים לא מתעכבים עליהם: הכריך מעניין אותה. לא רק בגלל הטעם שלו אלא בגלל הצורה, המרקם, אופן ההתפרקות. חלקי המשחק שנשכבים זה על זה ומוצאים את מקומם המיועד בקופסה – אותה זה מרתק. ואני יכול להבין גם למה. נשמע שהיא מעבדת לאט, ועוד יותר נשמע לי שהיא מעבדת לאט כי היא מעבדת לעומק, מתעכבת על פרטים שמספקים עבורה את ה"גירוי המושלם", ואז היא עסוקה בו. אתמול יעל אמרה לה: "לא-לא-לא" והיום היא עסוקה בזה. למה? כי היה שם משהו, במקרה הזה רגשי, שדורש התייחסות מצדה. כילדה בגן יכול הדבר לעכב אותה בכך וכך עניינים (כפי שתיארת), אבל ככל שתתבגר אפשר שאלה יהיו בדיוק הדברים שדווקא יבנו אותה. אני גם מניח שכך.

כרגע, מבחינת מה שאתם יכולים לעשות, נכון הוא לדעתי לחפש את המפתח הנכון (סגנון תקשורת) שיכניס אתכם לעולם שלה. וההצעה שלי - לצאת מהענייניות. קחו את הדברים שלה למקומות הכי מחויכים אבל מבלי שזה יגזול מכם אנרגיה, כלומר - מבלי לעשות את זה במטרה ובמחשבה להפסיק את השאלות שלה. סתם דוגמה:

היא: אמא, זה ריבוע?
את: כן, זה ריבוע..

היא: אמא, זז..
את: כן, זה ריבוע..

היא: אמא..
את: כן, זה ריבוע (כלומר את קוטעת אותה)

היא: א..
את: כן, זה ריבוע. זה הריבוע הכי חמוד שאני מכירה ;)

מקרה אחר:

היא: אמא זה ריבוע?
את: מממ.. לא יודעת. מה את חושבת?
היא: אמא זה ריבוע?
את: כן. זה ריבוע. וזה אף (את נוגעת באף שלה). וזה מצח (את נוגעת במצח שלה). וזה.. וזה.. ו.. אלה השפתיים שלי (ואת צובטת לה את השפתיים, מחבקת ומנשקת אותה).

את יכולה גם לחקות אותה. לשאול אותה למשל (כפי שהיא שואלת) אם זה שעון, ואז לשאול שוב ושוב, לא כמי שצוחקת עליה אלא כמי שצוחקת איתה ובעצם מראה לה כמה שאת אוהבת אותה, עם הרוטינות האלה שלה.

עוד בעניין סגנון תקשורת שיכול להיות רלוונטי:
דברו אליה בגובה העיניים והימנעו מהנימה הרכה/מגוננת/מפנקת השמורה לקטנטנים. דברו אליה באותה נימה כאילו היא בת שמונה מבלי להחסיר כמובן אהבה, הומור, שמחה. אם כך אתם עושים אז מצוין וככל שלא כך אז הנה לכם משהו להתחיל בו.

היא: יעל אמרה לי "לא-לא-לא"
את: ואת אמרת לה "כן-כן-כן"?

היא: אמא זה ריבוע?
את: אני חושבת שכן אבל יעל אומרת ש"לא-לא-לא" ;)

תודה רבה על התשובה!