בנוגע לילד היפראקטיבי

מירב


שלום לך דני שמי מירב ורציתי לשאול לגבי הבן שלי בן חמש וחצי שההגדרות של ההיפראקטיבי יושבות עליו בול וזה מתבטא בכך שהרגשות שלו מאוד מוקצנים - הבכי הוא בכי היסטרי ללא פרופורציות למקרה. ה״צחוק״ והבדיחות שלו לא יודעות מתי לעצור והוא אכן חי בעולם משל עצמו .פרפקציוניסט בעבודות בגן - יכול לעבוד שעות אבל אם משהו התקלקל לו בעבודה הבכי יהיה היסטרי כמו ״אבל״ . אני באופן אישי מאוד מאוד לא מעוניינת ולא הציעו לי גם לתת לו שום טיפול תרופתי אבל האם יש דרך לעבוד עם ילד כזה ולווסת אותו קצת

דני גיל

19-03-2014 00:02
היי מירב,
כל מה שאת יכולה לעשות הוא מה שאת יכולה לעשות מתוך המשבצת ההורית שלך. שזה המון אגב. העובדה שאת ערה לקשיים האובייקטיביים שלו היא כבר התחלה טובה. למעשה, כל מה שנכון לגבי כלל הילדים יהיה נכון שבעתיים לגבי הילד שלך:

1. גבול בר השגה - גבול בר השגה משמע שאנחנו מכירים בשונות שבין הילדים ולכן האתגרים שנעמיד עבורם יהיו שונים. למשל, אנחנו רוצים להרגיל את ילדינו לדחיית סיפוקים ולכן נבקש מהילדים להמתין בסבלנות בסיטואציות מסוימות. אנו נבקש מכלל הילדים לגלות סבלנות וגם מהילד שלך. אבל - מהילד שלך נדרוש פחות. כמה פחות? עד היכן שהוא יכול "לעמוד בזה". אם אנחנו מצפים מהילדים להתנהגות רגועה בבית שכן הראש שלנו מתפוצץ כבר מכל הרעש הזה, גם מהילד שלך נבקש את שיתוף הפעולה. אבל - פחות. כמה פחות? עד כמה שהוא יכול להיענות לאתגר. כמובן לפי ההיכרות שלנו אותו.

2. סמכות אקטיבית - סמכות אקטיבית משמע שאנחנו מוותרים על "השלט הרחוק" שבאמצעותו אנחנו מבקשים מהילד כל מיני בקשות ומצפים שהוא יבצע. במקום זאת אנחנו ניגשים אליו ומלווים אותו צמוד בכל בקשה או דרישה שלנו. הסמכות האקטיבית תאפשר לך להפגין נחישות שקטה שכל כך חשובה עם ילדים כאלה, שעולמם ממילא רועש, היא תאפשר לך להעדיף מעשים על מילים, לקבל את הילד שלך כמו שהוא על אף שלא תקבלי כל התנהגות, למשל, כאשר את לוחצת על הכפתור בשלט שמכבה את הטלוויזיה במקום לדרוש ממנו בפעם האלף לעשות את זה בעצמו. באופן כללי, הסמכות האקטיבית תאפשר לך לבחור בתגובות יעילות ולוותר על כל השאר.

3. התעסקות בהווה - אל תעסקי כלל במה ש"עבר": בכך שאמרת לו, שדיברת איתו כבר על זה, שביקשת ממנו שמונה פעמים. כל מה שאת רוצה שיקרה תוודאי שיקרה ותמנעי מנזיפות, תלונות, התחשבנויות.

4. כשאת צריכה את תשומת הלב שלו תקראי לו בשמו ואל תעברי לשלב הבא (הבקשה עצמה) לפני שאת רואה שהוא איתך.

5. ערוץ תקשורת - תמצאי את הזמן המתאים (נניח לפני שינה) לשוחח איתו על משהו מאירועי היום. נניח, על הכעס שלו אחרי הגן כשהוא לא מצא במגירה את הציור שצייר או... כל דבר אחר. תראי אם את יכולה לשאול אותו כך וכך שאלות שיאפשרו לו התבוננות בדיעבד. כזו שמזמינה פרופורציות. שאלות כמו: מה כל כך הפריע לך שם? למה כל כך התאכזבת?

6. הגדרת משימות - אם הוא ילד משימתי, ואני מניח שכך, תראי איך את יכולה לגייס את התכונה הזו שלו לטובת העניין. למשל, תגידי לו שלכל אחד בעולם יש את המשימה שלו, שהרי, אף אדם אינו מושלם. וכך, המשימה שלי, של אמא, היא להקשיב עד סוף דברים (כי לא תמיד אני עושה את זה). והמשימה של אבא היא נניח להפסיק למהר כל הזמן, והמשימה שלך - כשמשהו מעצבן אותך - להתעצבן. אבל במידה. זו תהיה המשימה שלו. היא משימה אחת, היא ברורה, חוזרת על עצמה מדי יום כך שניתן להתאמן עליה, והיא בעיקר מדגישה את רגע המבחן, ומגדירה לו אותו בצורה ברורה.

אתם מוזמנים אגב לצפות יחד במצגת "היפראקטיבי" בעמוד המצגות -
http://www.superdaddy.info/page-kids

בהצלחה!