היי מירב, מעולה שהספר הגיע. תודה על ההתעניינות וקריאה מהנה!

באופן כללי אני מציע שלא תמהרי לחבר אחד ועוד אחד ולהסיק מסקנות. כלומר, אם הילד טרוד בנושא המוות אז בזה נטפל, אבל בלי לראות דווקא כאן את הסיבה להתנהגות כזו או אחרת.

המוות אכן נושא מטריד, בעיקר כאשר אנחנו ערים לו לראשונה ובמיוחד אם אנחנו ילדים קטנים. זה לא בהכרח הפחד מהמוות כמו החשיפה הראשונית הזאת לאי הוודאות. ולעובדה שלאמא ואבא, אפילו להם, אין את התשובות לשאלות שלי.

ההצעה שלי לך היא להיות שם בשבילו כמי שמקשיבה ומתעניינת:

"אתה חושב על זה הרבה?"
"מתי באות לך המחשבות האלה? בבוקר? בגן? בלילה?"

תני לו את האמפתיה והחיבוק, תזמיני אותו תמיד לשתף, אולי גם תוכלי לעזור לו בכך שתספרי לו:

"אתה יודע... עכשיו כשאתה מספר לי את זה אני נזכרת שגם לי היו מחשבות כאלה כשהייתי ילדה. ואני יכולה להבטיח לך - זה עובר. אתה לא תמיד תפחד מזה. את זה אני יכולה להבטיח לך"

מעבר לכך - לא פחות חשוב - תעודדי אותו להיפגש עם חברים אחרי הגן, להתארח ולהזמין אליכם.

וואי קודם כל תודה שאתה עונה לי כי הגננת שלו מפחדת לעזור כדי לא להחמיר את המצב. המצב נכון להיום הוא שבמיוחד לפני השינה אבל גם כמה פעמים במהלך היום הוא אומר לי שהוא לא רוצה למות. הוא שאל אותי כבר כמה פעמים למה אלוהים ברא אותנו אם אחר כך הוא הורג אותנו. במפגש בגן הוא פתאום ללא כל סיבה התחיל לבכות בפניקה עד שעצרו את המפגש ולקחו אותו הצידה לברר למה הוא בוכה והוא אמר שוב שהוא מפחד ושהוא לא רוצה להזדקן כי הוא לא רוצה למות. ועכשיו זה גם מגיע לו לחלומות שהוא חלם שהוא אמר כסלנג לחברים בגן שהוא מת עליהם ולמי שהוא אמר את זה הוא מת...בקיצור מצב מסובך וקשה הוא יושב איתי רבע שעה בערב ולא מפסיק לבכות וכל מה שאני אומרת לא רק שלא עוזר אלא מחמיר את הבכי והפניקה...איך אני יכולה להרגיע אותו ????????

"לא... אלוהים לא הורג אותנו. הוא נותן לנו לנוח. כשתהיה יותר גדול תוכל ללמוד על הנושא ולהבין. ולהירגע. אתה לא תמיד תפחד מזה. זה מרגיע אותך לדעת שלא תמיד תפחד מזה?"

בכל אופן לא טוב להשאיר אותו עם המחשבות האלה לבד. הוא צריך לדבר ו"להוציא" את זה. מה עם פסיכולוגית הגן? אני חושב שגם טיפול אנאלפיסטי (NLP) יכול מאוד לעזור לו. זה טיפול ממוקד וקצר טווח, דומה לדמיון מודרך, מאוד מתאים לילדים. אם תרצי תשלחי לי מייל ואפנה אותך למטפלת מתאימה באזור מגורייך.