כמה שפחות מילים ומה שיותר מעשים, קרבה פיזית, הוראות ברורות. אם הוא מציק לקטנה את נמצאת שם קרוב כדי למנוע ממנו להציק לקטנה. אם הוא מרביץ את לוקחת אותו אלייך ומחבקת אותו בצורה כזאת שמונעת ממנו להרביץ. ואת אומרת לו: "זה לא". אם הוא צועק ומרעיש את מוציאה אותו מהמסעדה ומסבירה לו בחוץ ש... "לא נוכל לחזור עם הרעש הזה". כלומר שאת מחפשת את הדבר הזה שיגרום לו למוטיבציה להתנהג כפי שאת רוצה (כי יכול להיות שדווקא ימצא חן בעיניו להיות מחוץ למסעדה ואז... זה לא רעיון טוב). מה שכן, תמנעי מאיומים, עונשים, ובמיוחד משיטת השוחד והפרסים (אם תשב יפה תקבל קרמבו אחר כך).

חלק מההתנהגויות האלה יכול להיות באמת כתוצאה מהצפה של רגשות וכאן נכון תעשי אם תשמחי יחד איתו כמי שנותנת לגיטימציה להתנהגות הלגיטימית, ואיפה שזה עובר את הגבול את עוצרת את זה ואומרת לו:

"לשמוח כן - להשתולל לא"

אני חושב גם שהמאמר הבא יכול לעזור לך -
http://www.superdaddy.info/articles-10