היי אורלי,
הרווח שלה הוא לא רק במה שאת קונה לה אלא בעיקר בתשומת הלב שמתנקזת לתוך הסיטואציה הזאת: היא מבקשת, את מסבירה לה למה לא, היא מסבירה לך למה כן, את אומרת לה שאם תקנו את זה ואת זה לא תוכלו לקנות מחשב, היא בתגובה שואלת מתי תקבל מחשב.

מה שיעזור לך לדעתי לדעת הוא שאת יכולה להגיד את המילה "לא!" בלי לנמק כל כך הרבה. הכוונה ל-"לא!" מספיק ברור ואסרטיבי שאחריו כל בקשה של הילדה תהפוך להיות בחזקת הצקה. ילדים לא ממהרים להציק להורים שלהם כאשר ההורים מבינים שהילדים מציקים להם.

וכשהילדה מציקה, אנחנו לא משיבים לה עניינית לבקשותיה. אנחנו מבהירים לה שהיא מציקה. ושאנחנו לא מוכנים לשמוע מכאן ואילך שום מילה בנושא.

לעניין השאלות שלה כמו "מתי אהיה בת שש?" אני מציע דווקא לקחת אותן למקום שפותח שיחה ומאפשר לך להשתלב עם השאלות שלך:

את רוצה להיות בת שש? למה? מה תרצי לעשות כשתהי בת שש? את יודעת שגם אני הייתי פעם בת שש? רוצה לשמוע סיפור מה עשיתי פעם..

הצלחתי לעשות את זה
אמרתי לה אני עונה פעם אחת ואחר כך לא עונה לך יותר
לגבי הגיל
זה כבר מצחיק
היא אומרת לי אני רוצה להיות בת 90 ואני עונה לה
ואז היא רואה ילדה בת עשר וממש מתעקשת על זה
אני עונה לה שאני הייתי שמחה להיות בגיל שלה ואמרת לה חסרונות ויתרונות של כל גיל שהיא אומרת
לרוב אני כבר צוחקת ומחבקת אותה בקטע טוב
כזה

מעולה :)