הי מיכל,
תודה על השאלה המצוינת, אני מרשה לעצמי להשיב לך בהרחבה כי הנושא חשוב ומצביע על מלכודת נפוצה.
ראשית, בואי תרשי לעצמך לומר לבתך "לא" גם במקרים שאין בהם סיכון כזה או אחר. בכל אופן, השאלה הרלוונטית לענייננו היא לא מתי לומר לילדה "לא" אלא איך לעשות את זה.

מחצית ראשונה: איך אומרים "לא" -
מהדברים שאת כותבת עולה שאת מצפה ממנה המון; את מצפה ממנה שתבין, שתקבל את העמדה שלך, את זווית הראיה שלך ואני יכול להבין את גודל התסכול שלך כאמא כאשר הציפייה הגדולה הזאת פוגשת את המציאות. אלא שהקטנה שלך מיכל, רק בת שנה ושבע והיא לא בשלה להבחין במציאות מנקודת מבטך. זאת בדיוק הסיבה שבעטיה אבקש ממך מיד להניח למילים ולהסברים, לרעיון ה- 'פסק זמן', לעובדה שכואב לך או לא נעים לך, כל אלו מיכל הן מילים ריקות וחסרות משמעות במקרה הטוב. במקרה הפחות טוב הן מילים שמעכבות את המטרות שלנו ודוחפות את הילדים לעשות לנו דווקא.

לכן מיכל אני מציע החל ממחר בבוקר להחליף את המילים במעשים; כשבתך לוקחת צעצוע ומרביצה לך איתו, קחי לה אותו מהיד מבלי לספק לה תשומת לב עודפת בדמות הנימוקים למעשייך. מהר מאוד היא תלמד שאין לה מה להרוויח כתוצאה מדפוסי התנהגות בעייתיים.

כשהיא מושכת לך בשיער אני מניח שכואב לך. מה את עושה מיכל כשכואב לך? האם את נותנת ביטוי לכאב או מנסה להסביר אותו במילים? משום מה, כשאנחנו עם הילדים שלנו ההסברים והמילים תמיד תופסים את המקום של התגובה האותנטית והטבעית ולכן מסתירים לילד. הם מסתירים לילד לראות אותנו באמת, מה אנחנו מרגישים, מתי אנחנו כואבים, מתי אנחנו פגועים. ולכן מיכל, כאשר בתך תמשוך בשערות ראשך בפעם הבאה, אני מציע שתגיבי באופן כזה שבתך תבין שכואב לך מבלי להסביר במילים שכואב לך ושהיא לא בסדר. אם המסר לא יעבור תרשי לעצמך להרים אותה בידיים ולהושיב אותה הרחק ממך. מבלי לכעוס. כמובן שזאת רק מחצית מן התשובה ולכן היא "תעבוד לנו" רק באופן חלקי אם נסתפק רק בה.

מחצית שניה: איך אומרים "כן" -
את מתארת ילדה חכמה, חייכנית וצוחקת ואני בטוח שהרווחת את זה ביושר. יחד עם זאת, ילדים יבקשו את תשומת הלב שלנו כל זמן שירצו בה ולא יאמרו לעצמם למשל: "רגע... באופן כללי אמא נותנת לי מספיק תשומת לב אז כעת אניח לה". במילים אחרות, כשבתך מכה בך עם צעצוע או מושכת לך בשיער, סביר שהיא מחפשת דרך להתקרב אלייך ואחרי שהיא למדה שאין זאת הדרך, חשוב שנדע לספק לה אלטרנטיבה. חשוב שתדע איך כן מגיעים לאמא. כאשר אנחנו מודעים לאתגר שעומד בפניה אנחנו יכולים לעזור לה ולספק את האלטרנטיבה.

האלטרנטיבה אינה בהכרח לשבת ולשחק עמה. לפעמים די בהגברת הנוכחות הרגשית שלנו כדי למצוא את הילדה המפויסת והקשובה בחזרה, לפעמים זה עניין של רגע ולפעמים יותר אך בכל אופן, גישה חיובית, חוש הומור בריא וכל מה שיאפשר לנו להיות "שם" יותר בשבילה כאשר היא מבקשת זאת בדרכה, הם מתכון מנצח להצלחה. אז בהצלחה מיכל, אני פה לשאלות ואני מאוד ממליץ לך על הפוסט "הורות מילולית" שמפורסם כעת בבמת הפורום.

תודה רבה על התגובה שלך, כתבת באופן ברור מאוד ואני מתכוונת לנהוג כך

:)