היי אליס,
נשמע לי כמו סימפטומים אופייניים למעמדה המעורער כאחות בכורה לאח בגיל שנה וקצת. את כותבת:

"(זה) קורה גם כשאני מפנה תשומת לב לאחיה, בן שנה ושלושה חודשים, אבל גם כשאני איתה לבד וכל תשומת הלב מופנית אליה"

נכון. כי ה"בעיה" שלה היא לא הזמן ותשומת הלב שאת מעניקה לה אלא התחושה שהיא - הראשונה שלך - הפכה לשניה שלך. זו התחושה הסובייקטיבית של הילד הבכור ולצערי, את הטעויות הכי גדולות, אנחנו עושים דווקא כאשר אנחנו מבינים את זה. כי אז אנחנו מאוד מבינים, מכילים, רגישים, מהססים, מבקשים אישורים, הולכים על קצות האצבעות, ובעצם, כל הזמן נותנים לבכור שלנו את ההרגשה שהוא זכאי לפיצוי, ושאכן נגרם לו עוול, ושאכן (זה בעצם כבר לגמרי תוספת שלנו) אנחנו האחראיים וה"אשמים" בתחושות שלו. אנחנו ה"כתובת".

דווקא לטובת המשבר (הטבעי, הצפוי, ה"כתוב מראש" הזה) של הבכור שלנו עלינו להציב גבול ברור. בלי למצמץ. "אני משתדלת לא לכעוס ולהגיב בענייניות" וזה בדיוק מה שמטשטש את הגבול. את אמא, את בנאדם, יש לך רגשות (חיוביים ושליליים), יש לך סבלנות וגם לה יש גבול. הילדה (הגמולה) שלך לא תעשה מה "בא-לה" איפה ש"בא-לה". היא חייבת להבין שזה לא כדאי לה. לא "שווה" לה. הכעס הוא לא העניין אבל היא צריכה לדעת שאת לא אוהבת את מה שהיא עושה, ושיש לזה מחיר. למשל: להמתין בחדר האמבטיה ולהמתין להחלפת הבגדים, לשמוע אותך אומרת לדוגמה: "חבל.. בדיוק רציתי שנצא לגינה אבל אנחנו צריכים עכשיו להתקלח".

לגבי "כאבי הבטן" בגן: תבהירי למנהלת הגן שאתם לא מעוניינים בטלפונים האלה יותר. תסבירי לה מה הסיבה ואני בטוח שאם יהיה משהו שאת צריכה לדעת ממנו את תדעי.

יש לך ילדה חכמה, למדה ללחוץ במקומות הרגישים, איפה שכביכול לא תוכלי לסרב לה. יש לי יותר מהרגשה שאת אמא מגויסת ומעניקה אבל כדי שבתך תוכל ליהנות מכל מה שאת רוצה ויכולה לתת לה את צריכה לפני הכל להוכיח לה שאת לא קונה מניפולציות.

עוד בנושא: פרק "אחים" - http://www.superdaddy.info/page-book

תודה רבה.
אחרי מספר מכונות כביסה והררי כביסה לקיפול כתוצאה מהאירועים (...) חשבתי לנסות להמחיש לה את הקושי בזה שהיא תידרש להפגין עצמאות ולהתנקות ולהתלבש לבד. אלווה לשירותים/אמבטיה, אתן בגדים, אבל היא תידרש להסתדר מכן בעצמה. בטוח שזה יקח לה זמן. גם מחנך לעצמאות וגם אולי ממחיש את אי הנוחות הכרוכה בכל פספוס מכוון כזה. כך גם חשבתי להנחות בגן בכל פספוס כזה.

כן-אבל,
צריך להיזהר ממתן תשומת לב עודפת במקומות האלה. ובקלות אפשר להיגרר לשם אחרי שהיא תבחר לא לשתף פעולה ו"לעשות דווקא". תשומת לב = רווח לילדה = עידוד ההתנהגות אותה אנו מבקשים למנוע.

כאמור, היא תפסיק להרטיב כאשר היא תבין שזה לא כדאי לה. הררי הכביסה לא מעניינים אותה ולכן - מיותר.