היי גלית,
קודם כל תודה על ההקדמה. משמח לשמוע.

1. האם זה שלך התפתחותי? לא. מה הוא משקף? לדעתי חוסר ביטחון סביב תחושת הערך. כאשר הוא אומר "אביטל המטומטמת" הוא מרגיש חזק.

2. איך להגיב לזה? אם את לא יכולה לעצור את זה בהוראה אסרטיבית אז הכי טוב להתעלם. ולבקש מאחותו להתעלם. ההיגיון - אנחנו לא רוצים לתת לו "שם" כוח.

3. יש דרך להפסיק אותו? אולי לא מהיום למחר אבל במחשבה לטווח ארוך ודאי שאפשר. אני מציע שתשוחחו על הדפוס הזה מדי פעם, רחוק ממועד ההתרחשות, ואחרי שאת אומרת לו שהוא ילד מקסים ואת אוהבת אותו וגאה בו את אומרת לו ככה: "אני רוצה שתדע, בכל רגע ורגע זה אתה שבוחר מי אתה, ילד חלש או ילד חזק, ילד בוגר או ילדותי. וברגעים שבהם אתה בוחר לעשות ככה וככה חבל לי לראות איך אתה בוחר להיות בצד החלש. למה לך?".

זה פחות או יותר מה שאני באמת עושה: מתעלמת ומבקשת לאחותו לא להתייחס למי שמדבר דברים לא חכמים... וגם מדי פעם אומרת לו שרק ילדים לו בוגרים וחלשים אופי בוחרים לדבר ככה וזה יכול רק להזיק להם עצמם. אבל אין ממד תגובה, הוא עונה בסגנון של "אבל זה כיף!".
בזמן האחרון הוא עושה הרבה שטויות: פתאום עולה עם התיק על השולחן או שם נעל על הראש... ליצנות ושטויות. יש דרך לכוון את המרץ שלו למקום אחר?

"זה פחות או יותר מה שאני באמת עושה: מתעלמת ומבקשת לאחותו לא להתייחס למי שמדבר דברים לא חכמים... וגם מדי פעם אומרת לו שרק ילדים לא בוגרים וחלשים אופי בוחרים לדבר ככה וזה יכול רק להזיק להם עצמם"

אנחנו נופלים בדקויות גלית. ההתעלמות אפקטיבית כשאנחנו מתעלמים, מתעלמים באמת, כפי שאנחנו מתעלמים מתינוק בן עשרה חודשים שזוחל על הרצפה ומשחק לנו במכנסיים. בזמן אמת את לא אומרת לו כלום, גם לא לאחותו. ליתר דיוק, עם אחותו יהיה זה נכון לדבר על עניינים שלא קשורים לפרובוקציות שלו, ואת כל ענייני החינוך אנחנו משאירים כאמור לרגעים הרחוקים ממועד ההתרחשות, כמו למשל לפני השינה.

עכשיו משהו שממש יעזור לך בכל אותם המצבים בהם הוא נגרר לאותן שטויות:

תתעלמי ממעשה השטות, אבל, תמשכי את תשומת הלב שלו למקום אחר. נניח הוא עולה על השולחן ועושה מה שעושה אז את ניגשת אליו ומבקשת את העזרה שלו במשהו, או משתפת אותו במשהו חדש שקנית ואת רוצה להראות לו, או עושה משהו מעניין שהוא ירצה לעשות בעצמו ולהמשיך אותך (נניח... לשאוב אבק?). זה יצליח לך רק אם זה יבוא ממקום אמתי ולא כהסחת דעת גלויה, לכן שווה להשקיע מחשבה מראש.

באופן כללי חשוב שתרתמי אותו לעשייה כי אז הוא גם פעיל, גם מסופק, גם קרוב אלייך, וככל שכך המוטיבציה למעשי פרובוקציה תפחת.

תודה, אנסה!