היפראקטיביות

לימור

שלום, אני אמא ל-4 והבכור בן 8.10, אני רוצה להתנצל מראש שהפוסט ארוך אבל אני חייבת לפרוק וחייבת עצה. מגיל 4-5 היו איתו בעיות משמעת גם בגן וגם בבית, כמובן ככל שהיה קטן יותר היחס היה שונה אבל זה החמיר ומחמיר ככל שהוא גדל ומתבגר. רק בגיל 7 הוא אובחן בהפרעות קשב וריכוז והיפראקטיביות והומלץ ע"י ניורולוג פרטי שהוא יקבל קונצרטה. אני רוצה לתאר קצת את הקשיים איתו בבי"ס ובבית: בבי"ס-לא מעוניין לעבוד וללמוד, מסתובב הרבה בחצר לפעמים גם מוציא איתו חברים שלא יהיה משעמם, מתחצף למורים, לעיתים מרביץ, אפילו מקלל בקללות שלא ידעתי שהוא יודע בכלל(חשוב לציין שהוא גם לומד בבי"ס דתי והקללות זה דבר מאוד קריטי). הוא לא מאורגן ומסודר בגרוש, הקלמר והתכולה שבו הולכים לאיבוד דרך קבע, ספרים נעלמים, במחברות הוא לא כותב. הרבה דברים הוא לא זוכר כגון איפה שם חפץ מסוים או במה יש לו ש"ב וכמה עמ' וכו. כשהוא בלי השפעת הכדור התגובות שלו מאוד קיצוניות, הוא בטוח שכולם נגדו אף אחד לא אוהב אותו כאילו הכל אישי נגדו. בבית-אני יכולה לקרוא בשם שלו 5 פעמים, לתת הוראה גם 7 ו-8 פעמים עד שייעשה וגם אז רק חצי מהפעולה. יש לו התקפי צחוק ושטותניקיות שמוציאים אותי מדעתי כי הוא מתסיס את האחים שלו אז אני לא נלחמת באחד אני נלחמת ב-3. אח שלו, השני ברשימה, סובל ממנו המון-"טמבל","טיפש","דפוק" ועוד כאלה מילים יפות, מרביץ לו המון ממש מתעלל בו וגם לאח שלו יש בעיות רגשיות אז יש לי סלט בבית. אני לא מתחברת אליו, לא יודעת איך לגשת איך לדבר איתו, מרגישה שכל מה שאני אומרת וכמה שאני מסבירה נכנס לאוזן אחת ויוצא מהשניה. קשה לי לפרגן לו או לחבק אותו כשמבקש, יש בינינו חומה ענקית! מה אני עושה???