היי גלית, הגננת בגן תעשה מה היא מבינה ולך אני מציע לקחת אותו לשיחה ("לקחת לשיחה" כלומר לא לדבר על זה באגביות אלא באופן יזום, ארבע עיניים, לתת לזה במה) שבה את מציקה לו בשאלות: מאיפה לקחת? מה לקחת? מתי? מה התכוונת לעשות עם זה? מתי התכוונת לספר לי? מה היה קורה אם...? את שואלת אותו בנימה מתעניינת ורצינית אך לא כעוסה. מהתשובות שלו תביני משהו על כוונותיו וזה המקום להאיר את עיניו לגבי כל מיני התרחשויות לא רצויות שעשויות לצאת משליטה כאשר אנחנו עושים דברים ש"אסור". למשל (את אומרת לו) יכול להיות שאתה יודע בדיוק למה הבאת את הגפרורים לגן ואתה יודע שלא תעשה עם זה שום דבר מסוכן אבל ילד אחר ימצא את הגפרורים האלה ו... מה אז? זה אכן אירוע חריג ונקודתי (לא מאפיין את היום-יום שלו) ולכן דורש התייחסות רצינית מצדך אבל זו ההתייחסות הנכונה והיעילה במקרה הזה ולא כעסים, נזיפות, עונשים, הטפות מוסר. דווקא בגלל שהנושא כל כך חשוב אסור לתת לתלמיד שלנו (הבן שלך) את כל הסיבות הטובות לחמוק מהשיעור הזה. באופן כללי, לעניין ההתנהגות השגרתית שלו בגן, אני מציע לך בחום לעשות הפרדה בין המתרחש בגן למתרחש בבית. שלא יהיה מצב כזה שאת מגיעה לגן אחר הצהריים ומקבלת דיווח מהגננת שמביא אותך לעשות לו "נו-נו-נו" בבית. בגלל מה שאירע בגן. תגידי לגננת תודה על שהיא מעדכנת, תשאלי את הבן שלך אם יש לו להוסיף ואם יש משהו שיכול לעזור לו, או משהו שאת יכולה לעזור בו, וזהו. בבית, אם תהיינה בעיות בבית אז הנה המקום לעשות את העבודה. ואם אין אז מצוין.