היי שירלי,
כהורים כדאי לנו תמיד לזכור שאנחנו מגדלים את הילדים שלנו להיות מבוגרים טובים. זה הדבר היחידי לדעתי שאנחנו יכולים להבטיח. אני לא יכול להבטיח שהילד שלי יתיישר עם המערכת מחר בבוקר ויענה על ההגדרה של "ילד טוב". אבל אני כן יכול להבטיח שהוא יגדל להיות אדם טוב. איך אני עושה את זה? מאיפה לי הביטחון? אלו הן שאלות גדולות ואנחנו עוסקים בהן כאן בכל תכתובת, אבל לכולן משותפת התובנה בדבר החשיבות של סדרי העדיפויות, מה חשוב ממה. אתה "מתנגח" במערכת? מפריע בשיעור? לא מכין שיעורים? עבור כל אלה אני מגלה מעורבות א'. אתה פוגע בילדים מהכיתה שלך? פה אני מגלה מעורבות מסוג ב'. מעורבות מסוג א' מביאה בחשבון את האישיות הייחודית של הילד שלנו, מאפשרת לילד חופש בחירה, מניחה לו לבחור אם להכין או לא להכין שיעורי בית, לא מנהלת אותו וודאי לא מענישה. מעורבות מסוג ב' נחוצה כאשר הילד חוצה קו אדום, כאשר הוא עושה משהו שמתנגש בעולם הערכים שלנו, כאשר, למשל, הוא כותב בקבוצת וואטסאפ כיתתית משהו נורא מעליב על בת כיתתו. כאן המעורבות שלנו תהיה נוכחת בעוצמה, כן נעשה מזה "עניין", נבקש אותו לשיחה, נבקש אותו לחשבון נפש, נחשוב יחד מה עושים כדי לתקן.

כאשר את מסמנת גבול ברור, כאשר את יודעת מה כן ומה לא, הוא ידע לעשות את זה גם. נכון לעכשיו מה שקורה הוא (זו אפשרות) שדבקה בו התדמית של הילד הרע. וילד שמאמין שהוא ילד רע מתנהג בהתאם. לדידו, אין הבדל בין לצאת באמצע השיעור לבין להתנהג בבריונות כלפי ילד בכיתה. זה רע וזה רע. התפקיד שלי להיות ילד רע ותפקיד המבוגרים הוא להטיף לי מוסר.

מתי השיח הפנימי המעוות הזה מקבל תפנית חיובית? ברגע שמופיע מבוגר אחד שמאמין בילד ומעביר לו את המסר הבא: אני מאמינה בך, סומכת עליך, אוהבת אותך, העובדה שאתה בוחר לא להכין שיעורי בית, גם אם אני לא אוהבת את זה, לרגע לא גורמת לי לפקפק בהיותך מי שאתה וכפי שאני מכירה אותך.

בשלב ראשון (קחי לך חודשיים מהיום) הייתי עוזב לגמרי את נושא הלימודים. יש לך הרבה מה לעשות שם, וחשוב שתעשי, אבל זה חייב להיעשות נכון. וכדי להגיע מוכנה לשלב הזה, כרגע צריך לשחרר את זה. ולהגדיר בצורה ברורה מה כן ומה לא, איפה אני מפעילה מעורבות סוג א' ואיפה מעורבות סוג ב'. האם להעניש אחה"צ על התנהגות בבוקר? לא!!! מה הקשר למה היה בבוקר? ככלל אציע לך בחום לנתק את אירועי בית הספר ממערכת היחסים שלכם.