היי איזבלה,
הוא אומר "אני שונא אותך" כי הוא רואה שזה מפעיל משהו אצלך והוא רוצה להפעיל את המשהו הזה. ההתעלמות נכונה כעקרון אלא שהרבה פעמים במקרים כאלה ההתעלמות לא טבעית ולא אמינה בעיניי הילדים. לא קונים את זה. אם תחליפי את ההתעלמות בתגובה נכונה לסיטואציה זה מאוד יכול לעזור. מהי התגובה הנכונה לסיטואציה?

כל תגובה שמתייחסת לנאמר אבל לא נסחפת אחרי הדרמה של מהות האמירה. אפילו לוקחת את זה למקום אחר: מחויך, הומוריסטי, לא מתרגש. למשל:

הוא אומר לך "אני שונא אותך" ואת נעמדת מול הראי ואומרת לעצמך/לו:

"אני כזאת מקסימה!! איך אתה יכול להגיד לי כזה דבר? :)"
או
"אני כל כך אוהבת אותך. לא יכול להיות שאתה לא אוהב אותי"
או
"באיזו אמא היית מחליף אותי?"
"מממ... לדעתי אני יותר חמודה ממנה"

אם הוא ממשיך באמירות מהסוג הזה אני מציע שלא תנסי לעצור אותן באסרטיביות (כי אין לך שם יכולת אכיפה) אבל כן תמצאי לכם את הזמן המתאים לשיחה שבה תעדכני אותו ברגשותייך, שזה עצוב ולא נעים לך וכו'. ואם גם זה לא יעזור את מוזמנת לחזור אליי ונחשוב על דרכים נוספות.