ילדה בת ארבע שנדבקת ולוקחת תשומת לב גם במחיר של דחייה

דלית

אני גרושה עם שתי בנות בת שש ובת ארבע.
האבא בתמונה ומאוד אוהב, אך הוא לא פעיל ביום יום בחינוך.
הבת שלי השנה עברה לגן עירוני עם 35 ילדים (מתוכן 24 בנות).
לא מזמן התלוננה שילדה מציקה לה הרבה. שוחחתי עם הגננת והיא לא טיפלה לשביעות רצוני, הילדה המשיכה להתלונן (הגננת אמרה שהילדה לא מציקה).
בסופו של דבר אני שוחחתי עם הילדה והוריה. הילדה התלוננה שביתי מציקה לה מאוד ודוחפת אותה- הנ"ל הדליק אצלי נורה.
לפני כמה ימים אצלה חברה ושמתי לב שהיא מאוד נוגעת וכל דקה אומרת לחברה :" תביאי חיבוק". הילדה הזו שונאת מגע ואת הבת שלי זה ממש לא מעניין.
במקביל גם בגינה היא רצה לילדים בהתלהבות ומקבלת פידבק פחות מתלהב.
אין דבר יותר קורע לב להורה מאשר לראות את הילד שלו מתמודד עם דחייה.
הגננת אומרת שהיא לא לבד בגן ומשחקת עם כל מיני ילדים.
גם בבית היא אינה רגישה לצד השני, נוגעת בדברים של אחותה ומנסה לקבל תשומת לב בכח. היא נדבקת ורוצה שישחקו איתה.
התגרשנו שהיתה בת שנה וחצי, כך שאין זה קשור לגירושין.
חייבת לציין שאני מעניקה לה המון!!! תשומת לב חיובית (לפעמים גם על חשבון אחותה), יש לנו זמן איכות משותף של דגדוגים ונשיקות כל בוקר, אני עובדת איתה והיא בהחלט לא ילדה שלא מקבלת תשומת לב.
מה שכן, היא במלחמת הישרדות קשה עם אחותה הגדולה. הן מאוד אוהבות אחת את השנייה אבל בתחרות איומה.
מה אני עושה כדי לגרום לה להבין שהצד השני לא מעוניין ואי אפשר לקחת תשומת לב בכח? הייתי אצל פסיכולוגית ילדים והיא ייעשה לי לעשות איתה שיח על אירוע
אני מנסה, אך עדיין לא מבינה את כל התמונה.
היא ילדה שמחה, קולית ומגניבה באמת-יש לה איכויות גבוהות והחשש שלי שזה ייהרס.

אני הרוסה נפשית.... מה לעשות??

סליחה על המכתב הארוך ותודה על התשובה