צודקת עירית, נראה שהוא אכן צריך לשחרר את התסכול ורק לאחר מכן להירגע. ונכון - בשש בבוקר המזג הזה מקשה עוד יותר. השאלה הרלוונטית לענייננו היא כיצד לעזור לו להתמודד עם תסכול. והתשובה - בפשטות - לתת לו להתמודד. כמו כל דבר שצריך לתרגל כדי להצליח בו. הוא בוכה? - שיבכה. צורח? - שיצרח. ברגעים האלה אל תתאמצי לפתור לו את העניינים והכי חשוב שלא תראי בבכי שלו בעיה שצריך לפתור. זה מצוין שאת "מושיטה לו יד" ומציעה לו פתרונות אפשריים כמו מוצץ וחיתול בד. אם הוא דוחה את הושטת היד תעברי הלאה ותשאירי לו תמיד פתח לחזור אלייך רגוע. נניח תשאירי את המוצץ והחיתול במקום שהוא רואה, ותגידי לו:

אם תרצה זה כאן
או
אם תרצה אני כאן
או
כשתרצה אני כאן

חיבוק - תמיד טוב. אם הוא דוחה את החיבוק את ממשיכה לעניינייך ואומרת לו בנימה אגבית:

אם תרצה חיבוק אני כאן

התנהגות תוקפנית: בתגובה להתנהגות תוקפנית את עוצרת אותו פיזית ואומרת לו: "זה לא". וזהו. לשאלתך האם יש משהו לא נכון שאת עושה ושגורם לו להפגין תוקפנות כלפייך, וכאן כדאי שתבדקי את עם עצמך האם את מנסה יתר על המידה לרצות אותו, ולדאוג שתמיד יקבל הכל בזמן שהוא רוצה וכפי שהוא רוצה, והאם את מתקשרת עם בכי תובעני, כלומר שהוא צורח כדי לקבל משהו ואת בתגובה רצה לספק את מבוקשו, וכו'.