היי קרן,
זה טוב שאת לא מתקשרת עם בכי אבל הייתי מציע לך לתת את החיבוק איפה שאנחנו לא יכולים או לא רוצים לתת משהו אחר. כלומר, אם בהתחלה הייתי סבלנית וניסית להבין מהיכן זה נובע הרי שהיה בכך רווח סמוי עבורו והתוצאה המשך הבכי או ההתבכיינות. וכשבחרת בגישה האסרטיבית הוא בכל זאת המשיך בשלו ולכן אני חושב שמה שיכול מאוד לעזור לו הוא לקבל אותך. נטו.

מבחינתך, ראי כל בכי והתבכיינות שלו כקריאה לחיבוק שהוא לא יכול לבטא במילים, וההצעה שלי לתת את החיבוק לא במוצהר כפתרון לבכי שלו אלא כביטוי לרצונות שלך. מציע שלא תשאלי אותו שאלות כמו: מה אתה רוצה? רוצה לגינה? רוצה לשחק בלגו? וכדומה. וככלל אל תנסי לפתור לו את העניינים. אם הוא ניגש אלייך ואומר בצורה ברורה ובוגרת מה הוא רוצה ממילא אין בעיה אבל בכל מקרה אחר ההצעה שלי לראות בבכי שלו את הבקשה: "אמא אני רוצה לשבת לידך" "אמא אני רוצה חיבוק".

דבר נוסף: אל תתמקדי בבעיה אלא רק בפתרון ובמעבר הלאה. אם שמת לו בצלחת זיתים ומתברר (התבכיינות) שהוא לא מעוניין בזיתים אז תסמני לו שלא קרה כלום ותוציאי אותם מהצלחת. בלי להתחשבן איתו על כך שהוא מתבכיין ובלי להגיד "נו מה העניין?!" ובלי לנחם אותו או לנסות לשכנע אותו שעכשיו הכל בסדר. וכמובן - בלי להשאיר חלל ריק. החלל הריק הוא השתיקה שלנו למשמע ההתבכיינות של הילד והיא שנותנת לו את הבמה להיות שוב במרכז העולם. היה עניין, נגמר העניין, מיד תעברו לשים את הפוקוס במקום אחר, דברו ביניכם (נניח את ובעלך או ילדייך הגדולים), תצחקו על משהו ובכל אופן תעברו הלאה. בזמן הזה הוא יכול לקבל ממך רק דבר אחד - חיבוק. יחס ענייני הוא יקבל בתגובה לבקשה עניינית.