היי נואית,
כן זה נכון שכדאי לעשות הפרדה בין היום לילה ולפיכך לתכנן את הגמילה מהמוצץ למועדים שונים: קודם ביום ובשלב מאוחר יותר גם בלילה.
ואיך עושים את זה? מחליטים ועושים. זמן הכנה מראש - כמה שעות. נניח בבוקר את מעדכנת אותן שאחה"צ אחרי הגן לא יהיה יותר מוצץ וכך יהיה מכאן ואילך. או שבערב את מעדכנת אותן לגבי הבוקר (עכשיו חופש ואולי זה דווקא זמן טוב). גמילת הלילה מאתגרת יותר ושם אציע לך:

1. לעדכן בבוקר על השינוי הצפוי בערב.
2. להיכנס למיטות בערב בלי מוצץ.
3. לעשות בו זמנית את מה שלהורים קשה לעשות בו זמנית: להפגין נחישות ואמפתיה. את "רואה" את הקושי שלהן, מחבקת, תומכת, מגויסת (אמפתיה), אבל את המוצץ את לא מחזירה ולא עושה סימנים של הססנות או חשיבה מחדש (נחישות). הנחישות והאמפתיה מעבירות מסר. המסר: אמא סומכת עליכן. "מחזיקה" מכן. כשאת מפגינה אמפתיה את מוכיחה להן שאת עדה לגודל האתגר. כשאת מפגינה נחישות את מוכיחה להן שאת יודעת שהן יכולות על האתגר הזה. מה שאומר שגמילה ממוצץ היא לא רק גמילה ממוצץ אלא הזדמנות נוספת לחזק את קשר האמון בין ההורה לילד.
4. הגמילה בלילה עשויה להפתיע לטובה ולהיות קלה משציפינו ולחלופין יכולה להיות מאתגרת במיוחד (בכי קורע לב, חיכוך שיניים, התעוררויות בלילה). תמיד תזכרי ותזכירי לעצמך שאת לא פוגעת בהן ושום דבר לא כואב להן אלא יש כאן קושי להיפרד מהרגל. שזה אכן קשה אבל לא כפי שעשוי להרגיש על רקע תגובות של ילדות בנות שלוש וחצי.

בהצלחה!