ראשית מוטב להימנע מלחשושים כי הלחשושים האלה מלחיצים, בעוד שהדיבור הטבעי דווקא הוא המרגיע והוא שמעצים את תחושת הנוכחות שלכם ההורים. לדעתי היא מתקשה לשחרר אתכם כי היא מרגישה את הזמן הקצוב - הזמן שאתם מקצים לעניין ההירדמות. והמצב הזה גורם לה להיות דרוכה. לכן ההמלצה שלי ללוות אותה חזרה לשינה כאשר אתם נותנים את התחושה שאתם כאן (בחדרה) כדי להישאר ואתם לא לחוצים לצאת מהחדר. אני הייתי עושה ככה שיהיה לי נוח להמשיך את המנוחה שלי בחדרה (דואג מראש שתהיה כורסה בחדר, למשל) או אפילו לוקח אותה למיטתי שתירדם מהר ומחזיר למיטתה. הורים כל הזמן חוששים להקנות הרגלים והתוצאה שהם מעצימים את החרדה והאובססיה והתלות. לעומת זאת, אם את מרדימה את החרדה שלה כשהיא קטנה, בתך תירדם מהר. ואז גם תתעורר פחות. וזה הרעיון: לחשוב איך אנחנו מרדימים את החרדה ולא איך אנחנו מרדימים את הילד, לראות איך אנחנו עונים על צורך ולא איך נמנעים מהקניית הרגלים לא נכונים.

כל לילה במשך שבועיים הבת שלי מתעוררת לאחר שנרדמה ללא בעיות, בצרחות אימה, מרימה אותה ועדיין צורחת ונותנת לי מכות בפנים ומושכת לעצמה בשיער. מעבירה אותה למיטתי והיא לא רגועה, עצבנית, זזה מלא וכל זה בעיניים עצומות. מסתבר שבגן הגננת אומרת שהיא כל היום רוצה על הידיים וצורחת ברמה שהילדים נבהלים ממנה. ביום היא פעילה כשהיא איתנו ומשחקת, ילדה חייכנית ונעימה. חשוב לציין שבבוקר הולכת לגננות בקלות ורואים שאוהבת אותן. אני ממש מתוסכלת גם השינה וגן ממה שעושה בגן. פשוט מנהלת את הגננות.

איך היא ישנה לפני השבועיים הללו? האם השינוי החל בנקודת הזמן של כניסה לגן חדש?

בתי בת השנה וחצי כמעט, קמה בלילה או בבוקר או לפני השינה בצרחות הסטריה מבלי שאני או אבא שלה יכולים להרגיעה.היא כל כך בתוך הבכי ההיסטרי הזה שזה מלחיץ אותנו ממש. כשמנסים להרים אותה היא עוד יותר צורחת לפעמים ואם מניחים אותה חזרה במיטה או על הספה הבכי מתגבר. היא נכנסה לגן חדש בתחילת ספטמבר.
אשמח לעצה או לנסות להבין ממה זה נובע

הייתי מתחיל ובודק עם רופא ילדים. כשאתם מרימים על הידיים היא נרגעת? היא רגילה לישון עם מוצץ?