הסתגלות לגן בגיל שנה

ליטל


אני בעלת משפחתון קטן ואינטימי, לאחרונה נתקלתי בהסתגלות מאוד קשה של תינוקת בת שנה, בשבוע הראשון ההורים היו איתה שעתים כל בוקר, בשבוע השני החלטנו שתישאר לבד לפחות חצי שעה ... האמא נפרדה והלכה אחרי שהיה של 20 דקות בערך... במשך כל החצי שעה הפיצית לא הפסיקה לבכות בהיסטריה החלטנו שרק אני אנסה להרגיע אותה ולנחם אותה ועדיף שלא תעבור ידיים, עשיתי הכלללל כל מה שהאמא אמרה שמרגיע אותה... חיבקתי נישקתי ניחמתי שרתי הכללללל וכלום לראשונה בחיי הייתי צריכה להתקשר לאמא שתבוא לקחת אותה... לא היה לי כזה מקרה מעולם שלא הצלחתי להרגיע בייבי, השאלה מה עושים בהמשך, איך להמשיך את ההסתגלות?

דני גיל

11-10-2015 21:47
היי ליטל,
תשמעי זה כמו אפידורל: מקל על הכאבים אבל מעכב את הלידה. ובאמת יכול להיות שהניסיונות שלכם להקל עליה מעכבים את ההסתגלות והאמת שעד כאן זה די צפוי וקורה עם הרבה ילדים. העניין כאן שאתם לא רואים התקדמות ואם כך כדאי לשקול "זירוז לידה". כלומר לתת לה לפחות להרוויח משהו: אם לא להרוויח הקלה בדרך (כי אין סימנים שזה נעשה קל יותר) אז לפחות להרוויח את קיצור תקופת ההסתגלות. מה שאומר שההורים מקפידים על פרידה עניינית בבוקר, מה שאומר שאת פועלת לפי הבנתך ולא לפי ההנחיות של האמא, מה שאומר שאת רגישה לה וזמינה לה באופן מיוחד ונותנת לה את כל החום והאהבה שאת יודעת אבל גם עם גבולות ומתוך הבנה לכך שהמשבר הכרחי וצפוי מראש, כלומר שבכי יהיה וצרחות יהיו וכשנשמע אותם נדע שהנה אנחנו מתקדמים. היום רעש, מחר פחות רעש, מחרתיים אולי אפילו שקט.

ובאשר אלייך, לדיבור הפנימי שלך עם עצמך, תמיד תזכרי ותזכירי לעצמך שאת עושה את הכי טוב שאפשר ואת מעולה במה שאת עושה.

בהצלחה!