היי אינה, נשמע אופייני לשלב המעבר בין הסימביוזה של שנת החיים הראשונה לעצמאות המתפתחת לאחריה. בתך מגלה את עצמה בימים אלה כיצור נבדל, אקטיבי, יוזם. היא מגלה את הקשר בין המעשים שלה והשפעותיהם על הסביבה:
זורקת את הבקבוק שיש לה ביד ומגלה את הרעש הנגרם כתוצאה מנפילתו, מנחיתה כפית על הצלחת ומגלה את הצליל הנגרם מכך. באופן כללי היא מגלה את הקשר בין התנועות שהיא עושה לבין כל מה שקורה אחר כך. לנו זה המובן מאליו. עבורה זו תגלית. והוא העניין לגבי המכות שאת מתארת:

היא עושה תנועה ומיד חשה בתוצאה. תוצאה מובנת מאליה לנו המבוגרים אבל עבורה זה חדש ומכאן ההתרגשות מעצם העניין והרצון לחזור ולעשות את זה שוב ושוב. עד המשחק הבא.

תודה רבה! הרגעת אותי... קצת מטריד הדבר הזה. לדעתך מה צריכה להיות התגובה? אנחנו כרגע כשרואים שהיא לא עושה לעצמה כואב מידיי מנסים לא להתייחס. וכשזה נראה כואב מלטפים לה את הראש ומנסים לעצור אותה בעדינות או להסיח את דעתה לכיוון אחר....

אני חושב שאתם עושים מצוין. מעבר לכך תנו לה חיבוק ונשיקה, קצת על הידיים, את יכולה גם לקרב את פנייך לפניה ובכך להצטרף למשחק ולהצחיק אותה. בהצלחה :)