מיואשים

יוסף והדר

שלום רב
אנו הורים ל3 ילדים 8,7,2 (שני בנות ובן הקטן) .
מזה כשלוש שנים בערך אנחנו עוברים "תקופה" קשה בבית שרק מחמירה מיום ליום.
מיום ליום אנחנו מתייאשים יותר ונהיים עצבניים יותר.
הבוקר מתחיל בכך שאחד מאתנו מעיר אותם בצורה נעימה עם נשיקה ומוסיקה....וכשהעיניים נפקחות הצרחות והכעסים מתחילים. הבת הגדולה קמה ברוב הבקרים בצרחות, בכל דבר צריך לעזור להן- להתלבש לגרוב גרביים , למרוח משחת שיניים. הרבה פעמים הן גם רבות ביניהין בנוסף לכל...
בחזרה מבית הספר - ברכב כמובן מריבות על מקום ועל מה לא....למרות שיש סדר ומקום קבוע לכל אחת.
בארוחת התהרים תמיד אבל תמיד המשפט הקבוע - זה לא טעים אני לא רוצה את זה.
הבת הגדולה יכולה על כל שטות כזו שהזכרנו עד עכשיו להפוך את המריבה לממש חמורה- צרחות קללות מכות השתוללות בבית והפיכת דברים בסביבה....הבעיה שבזמן האחרון אחותה הולכת בעקבותיה.
התגובה שלנו להתנהגות כזוהיא בדרך כלל גערה או צעקה על ההתנהגות , איום בעונש ואם צריך גם עונש.
באמת שניסינו גם בדרך היותר טובה של להעיר ולהמשיך הלאה או לחבק בזמן השתוללות וזה פשוט לא עובד.
החיים בבית הפכו להיות בלתי נסבלים הקטן גם הוא התחיל ללמוד מהן , וכאן כבר מהר הצבנו גבול שאת זה לא עושים....גם כן לא כ"כ עזר.
לדוגמא - האמא קוראת לו כשהיא רוצה שלא יעשה משהו מסוים והוא פשוט לא עונה..מתעלם לחלוטין וממשיך בשלו.
היום לדוגמא היה יום קטסטרופה- בבוקר כרגיל...צרחות על כל פיפס שלא מסתדר. בחזרה מבית הספר כנראה לגדולה היה מבחן שלא כ"כ הלך לה אז היא חזרה עם פרוף חמוץ ועצבנית והן התחיל לריב באוטו, כשהגענו חזרה הביתה הן פשוט לא התייחסו אלי כשאמרתי להן לצאת ובמשך רבע שעה צרחו באוטו והרביצו אחת לשניה.
בבית בארוחת הצהריים הן כבר הגדילו לעשות וצעקו עלי שאני מרשעת ולא אמא שלהן- כאן כבר צעקתי עליהן בחזרה שמעכשיו יסתדרו לבד ואני לא אמא שלהן יותר.

המתח בבית והאווירה המאד לא נעימה המשיכה עד הערב שהן הלכו לישון.
אמנם הן ביצעו את המטלות שלהן בלי שאומר להן אבל כל היום היה באווירה עכורה.

נשמח לעצות בהקדם- כמו שכבר כתבנו כל יום יש החמרה בדבר נוסף

תודה