קנאה

אינה


שלום!
ילדה שלי בת 1.4 בימים אחרונים ממש בפתאומיות התחילה להתנהג בצורה קנאית כלפיי. אם בן זוגי או מישהו אחר בא לחבק אותי היא צועקת - אמא ורצה מייד אלינו ומזיזה את הבן אדם שמחבק אותי. גם כשאני רוצה לצאת לעבודה והיא עדיין נשארת בבית כי אבא הוא זה שלוקח אותה לגן היא ממש לא רוצה לשחרר ומחבקת חזק ושום דבר לא יכול להזיז אותה. אפילו כשמציעים לה כל מיני דברים שהיא אוהבת ( משהו שפעם היה עובד) למשל משחק או לשים לה שיר שהיא אוהבת. בנוסף גם הגננת בימים אחרונים אמרה ששמה לב שהילדה עצובה בימים אחרונים. היא משחקת ואוכלת רגיל אבל עצובה ובלי מצב רוח. ובאה לגננת לחיבוק בצורה תדירה. לא היה איזהשהו שינוי אצלנו. שבוע שעבר גם היא וגם אני היינו בבית עם וירוס. ואחר כך כשחזרתי לעבודה היא נשארה עם סבתות. אבל זה לא משהו חריג וכבר קרה לא פעם.
מה יכולה להיות הסיבה לשינוי התנהגותי? למה יכול להיות שהיא פתאום עצובה בגן? עד עכשיו היא מאוד אהבה את הגן והולכם לשם תמיד בכיף ואפילו לא רוצה לצאת...
המון המון תודה ! ויום טוב!

דני גיל

15-06-2016 01:58
היי אינה,
תראי אני לא יכול לדעת מה הסיבה לשינוי אבל יש כמה דברים שציינת שמצדיקים לדעתי המשך "חקירה" שלך את הגורם לשינוי הזה: הפתאומיות, הדחייה שלה את הסחות הדעת, ה"מלחמה" עלייך ועוצמת החיבוק, ובעיקר - הדיווח של הגננת.

ההצעה שלי לך לאפשר לה את מקסימום הנוכחות שלך, לחבק ולעטוף, לתת לגיטימציה מלאה לבחירות שלה. במקביל ממליץ לך לפנות לפסיכולוגית ילדים לגיל הרך במטרה לקבל פתח לעולמה הפנימי ולבדוק מה קורה שם. זה בסדר - בגיל הזה לא מדובר בשיחות אלא בציורים ומשחקים.

ילדים בגיל שנה ושנתיים עוברים כל מיני דברים ומגיבים בכל מיני צורות. אני מניח שהכל בסדר והשינוי הזה יחלוף במהרה והוא לא תוצאה של עניין שדורש טיפול. איך נחזק את הכיוון הזה? נלך ונבדוק. זה הרעיון.

בהצלחה ומוזמנת לעדכן.

אינה

15-06-2016 11:51
שלום! תודה רבה לך על התשובה!
חשבתי על זה עוד קצת ואולי חשוב לציין בנושא הזה שבשבועיים אחרונים היה לנו ימים אינטנסיביים וקשים. בן זוגי בצבא ובשבועיים לפני שהתנהגות של הילדה השתנתה הוא היה הרבה לא בבית. היה חוזר מאוחר וגם היה עושה הרבה לילות כולל שבת. הילדה ראתה את אבא הרבה פחות מאשר בדרך כלל. בזמן שהוא לא היה היינו נוסעות להורים שלי ומבלות שם. אז היו דיי הרבה נסיעות ופלוס המצאות לא בבית הרגיל במשך יחסית הרבה זמן ( יותר מבדרך כלל ). בנוסף שתיינו היינו חולות.בכל מקרה חשבתי שדיברנו על השבועיים האלה אמרנו לעצמינו שאלה היו שבועיים קשים. אז אולי אם השבועיים היו קשים בשבילנו הם היו קשים גם בשבילה? ועוד משהו לפני כמה שבועות איבחנו אצל הילדה מחלת נשיקה, אז בהקשר למה שהגננת אמרה חשבתי שאולי הילדה עייפה ובגלל זה יש קצת פחות מצב רוח מבדרך כלל.
בכל מקרה אנחנו נמשיך לעקוב אחרי התנהגותה ואם נראה שהמצב ממשיך ניגש לפסיכולוג לגיל הרך ונמשיך משם.
תודה רבה!

דני גיל

15-06-2016 20:46
נכון את מציינת פרטים לגמרי רלוונטיים. וככה באמת הכי נכון לדעתי: להיות תמיד עירניים אבל בשיקול דעת ובלי לחץ.