ורק להוסיף שיש לי ילד נוסף בן שנה ושלושה חודשים ואני מרגישה בעיקר לאחרונה הרבה קנאה מצידו של הגדול.

הי ענבל,
את כותבת שקשה לך לקבל את זה אבל ענבל, את לא אמורה לקבל את זה! התפקיד שלך הוא לא לקבל את זה! ואני בכוונה תופס אותך במילים.
אחת הסיבות לכך שהגישה המתירנית, המבינה והמכילה הפכה ללעג, לתמימה, למנותקת מהמציאות, היא חוסר היכולת שלנו כהורים להציב גבולות באופן ברור, לסמן קו שאותו אסור לעבור.
אני לא רואה סתירה בין השניים ויתרה מכך, הדרך היחידה לבנות יחסי אמון היא ע"י הצבה ושמירה על גבולות. העניין הוא שהורים היום מודעים לחשיבות של להבין את הילד ולכבד את זכויותיו וכאן אנחנו מתחילים להתבלבל.

כי זה לא יתכן ענבל שילד ירביץ לאמא שלו! מותר לך להיות לא מרוצה, מותר לך לקנא באחיך הצעיר, אבל אסור להתקיף אותי כי אני אמא שלך ולא שק חבטות.
אם הכעס והתסכול גורמים לך להתקיף אותי, אם בצעקות ולפעמים אפילו אם ביללות – תתרחק ממני כי אני לא מוכנה לשמוע את זה. אם 'ההצגה' כבר בתחילתה מסמנת לך שלפנייך הצגה שאינה נגמרת, אני מציע מיד להפוך את ה'תפקידים', מעתה הוא הקורבן ולא את, את מלכתחילה לא הולכת על קצות האצבעות ומרגע זה את כבר לא נחמדה יותר, את פונה אליו בהוראות ולא בבקשות, את מבהירה לו את המסר שילד רע מקבל אמא רעה. המשוואה צריכה להיות ברורה לו: "ילד רע = אמא רעה". עכשיו תבחר.
אם תנהגי כך, ובהנחה שאת לא אמא אטומה לצרכיו של הילד, סביר להניח שהתגובה הנחושה שלך תרגיע אותו ולא אתפלא גם אם מהר מאוד הילד יבחר לחזור בו ולבקש את סליחתך.

לעומת זאת, אמירה לא ברורה בתגובה להתנהגותו הבלתי מתקבלת, תאלץ אותך לנקוט ביד קשה בהמשך, אם תרצי או לא, ומהר מאוד תמצאי שלגדל ילדים זה כמו לכבות שרפות.

לא פעם יצא לי לראות אמא שאומרת לבן שלה שזה לא נעים לה לאחר שזה העיז לשאוג עליה שלא לומר להרביץ לה, הורים שהילדים יורקים עליהם וההורים מצידם מספרים לעצמם שזה גשם. אלא שהתגובה להתנהגות אלימה חייבת להיות אותנטית וברורה, המסר לילד – כאן עברת קו אדום, חצית גבול שאסור לחצות, מכאן אינני עוברת לסדר היום.

הי ענבל, קראתי את מה שכתבת ואני חייבת לומר לך שאני מכירה את הבעיה מקרוב ועברתי חתיכת תהליך בעניין הזה עם שלושת ילדיי שהיו אז בני 8 (תאומים) ובת 6 ואחרי כל התהליך הזה אני מציעה לך לקרוא טוב את התשובה של דני. אני נעזרתי אז במכון אדלר ואני חייבת לומר לך שברגע שתביני קודם כל עם עצמך שאת לא מוכנה שהדברים האלה יקרו יותר אז הם לא יקרו. גם אצלי זה התחיל במינונים של אחת לשבוע אבל זה התגבר עם הזמן וכשהילדים גדולים זה כבר יותר קשה לשנות. לא שעכשיו הכל דבש ואין בעיות אבל אני הרבה יותר בשליטה.

תודה לכם. בהחלט אקח לתשומת ליבי.

אז זה אומר שאני צריכה להיות אמא רעה עם הבת שלי כאשר היא מתנהגת כך? ונקוט בה ביד קשה?

בהצלחה ענבל ותודה לך נטע על ההערה החשובה.

שלום לך אסנת, אני מציע שלא תיקחי מהכתוב שתי מילים בלבד. החשוב הוא להבין שכאשר הילד שלך מרים עלייך יד או צורח עלייך, חשוב שיידע שהוא הראשון להפסיד מכך ובתשובתי לענבל תיארתי איך ההפסד הזה נראה. אני לא יודע למה את מתכוונת בנקיטת יד קשה ולכן לא אוכל להמליץ על כך.

אומרים שאסור להגיל לילד שהוא ילד רע.

ואם היא ילדה רעה משמע גם אני צריכה להיות רעה אליה?

זאת לא הכוונה אסנת. לדעתי הכי טוב שתשלחי לי מייל ואחזור אלייך (הכתובת כאן למטה).