היי אינה,
אני חושב שאתם עושים מצוין. אתם נותנים לה את החיבוק מבלי למקד את תשומת הלב בעניין ובכך מעניקים לה את תחושת הביטחון שהיא זקוקה לה. מציע לא להתאמץ למקד אותה במשהו אחר, כלומר זה מצוין שאתם בוחרים "לעבור הלאה" אבל חשוב שהמעבר יהיה טבעי ולא מאולץ ומאומץ, שלא יהיה דומה להסחת דעת. אם אתם רואים שהיא מתעקשת לעסוק בנושא שמטריד אותה תרשו לעצמכם להיות איתה שם, ובמקום להתרחק ממקור הפחד דווקא להתקרב אליו. לדוגמה:

- לקחת אותה על הידיים ולהתקרב למקור הרעש. למה? כי הרעש מעניין ומסקרן (לא כי הוא מפחיד).
- לגעת בשיער שעל הרצפה. אם הוא יכול להיות מפחיד כל כך הוא גם יכול להיות מעניין ומסקרן. לאסוף אותו לצורת כדור ולזרוק לפח.

דבר נוסף שתמיד "עובד" - הומור. קחי אותה על הידיים ותתקרבו בעדינות למכונת הכביסה בזמן שהיא בפעולה, תתקדמי צעד ותתרחקי שניים כמי שלרגע נבהלת מהרעש, ואז אתן שוב מתקרבות, ושוב מתרחקות, כאילו נבהלות אבל בעצם צוחקות. היום אתן עושות את זה יחד - מחר היא תעשה את זה לבד. מה שנקרא - להתיידד עם הפחד.

את שואלת מה יכולות להיות הסיבות לתופעות הללו. לדעתי יש הרבה סיבות אפשריות אבל הן לא דרמטיות כפי שאנחנו עשויים לחשוב. מאמין שאם תפעלי כפי שייעצתי לך תבחיני בשינוי די מהר ואז גם תוכלי להסיר דאגה. בהצלחה! מוזמנת לעדכן.

שלום!
ראשית כל תודה לך על העזרה וההסבר! באמת אנו מנסים לעשות כפי שהצעת והרבה פעמים זה עובד. משתמשים בהומור או מנסים לעשות משהו מעניין ולסרקן והרבה פעמים זה עובד. לפעמים פשוט חיבוק וזהו... הראתי לה לדוגמא על השיער שאפשר לסובב אותו על העצבא והיא התעניינה וגם עשתה את זה. למרות שהיא עדיין לא אוהבת לגעת בשיער שמצאה על הרצפה...

מצוין נשמע טוב. תודה על העדכון.